היזהרו ממדיניות הטווח הקצר!

על מעצבי מדיניות ללמוד את לקחי השימוש הבלתי-אחראי בכדורי הרגעה: שיכוך כאבים לטווח הקצר הגורם לתופעות לוואי מזיקות לטווח הארוך. לדוגמה, התמכרות, כאבי ראש, בחילה, סחרחורות, פגיעה בזיכרון ובמערכות הגוף, נסיגה קוגניטיבית, ועוד. על מעצבי מדיניות אף לעכל את דברי הכלכלן האמריקני, תומאס סוהול: "בדרך כלל, תהליך קבלת החלטות אינו חורג מהטווח הקצר.... מכיוון שרוב הבוחרים אינם חושבים מעבר לטווח המיידי, לרוב הנבחרים אין תמריץ לשקול השלכות ארוכות טווח.... התייחסות זאת של הנבחרים מביאה לתוצאות ארוכות טווח שליליות...." סוהול טוען: "יסודות כלכליים מיושמים באופן לקוי מכיוון שפוליטיקאים נוטים לחשוב רק לטווח הקצר, כלומר על השלכות מיידיות. הם אינם חושבים מעבר למערכת הבחירות הבאה." ואכן, הרקורד של מעצבי מדיניות מערביים מצביע על חוסר נכונות או יכולת לחשוב מעבר לטווח המיידי. הם נוטים להקריב שקולים ואינטרסים ארוכי טווח ומציאות מורכבת על מזבח שקולים פשטניים קצרי טווח. הם מתעלמים מהכתובת על הקיר ומלקחי העבר. יו"ר וועדת ההקצבות של הסנאט האמריקני לשעבר, הסנטור דניאל אינוייה ז"ל, זיהה את הסכנות הטמונות בראייה קצרת הטווח של מדינאים ישראלים ואמריקנים את העניין הפלשתיני. בדרכו לטקס החתימה על הסכם אוסלו אמר: "בניגוד לרוב הנוכחים שיתמוגגו מלחיצת היד של רבין וערפאת, אני חושש שלטווח הארוך ההסכם עלול להפוך למסע הלוויה של ישראל." בניגוד לאינוייה, מנהיגים, מומחים ופרשנים בישראל ובארה"ב התעלמו ממשמעויות ארוכות טווח של אוסלו, ולא הניחו למציאות המורכבת ולכתובת על הקיר, לדכא את הכמיהה לפתרון מהיר. ואכן, הלהט לסיום הסכסוך הביא לשיכוך כאבים קצר טווח, אך - כפי שצפה אינוייה - גרם לתופעות לוואי שליליות ארוכות טווח: "פגיעה בתפקוד מערכות הגוף" (החרפה חסרת תקדים של חינוך לשנאה, טרור והפרת הסכמים), "כאבי ראש" (לחץ בינלאומי חריף), "סחרחורות ובחילות" (כרסום בכוח ההרתעה), ו"פגיעה בזיכרון ובתפקוד הקוגניטיבי" (התמכרות כל ראשי ממשלת ישראל ונשיאי ארה"ב מאז 1993 לנוסחת הויתורים הסוחפים לפלשתינים ולסוריה), למרות הראיות מבית היוצר הפלשתיני שהמטרה אינה להקטין - אלא לחסל - את המדינה היהודית. מורשת צ'מברלין שהכריז על "שלום בזמננו" - ולא שקולי טווח ארוך - מעצבת את מדיניות הנשיא אובמה כלפי האייתולות. הוא מניח שאירן גרעינית תנהג בהגיון מערבי ואפשר יהיה להכילה, ושאפשר להשיג הסכם טוב ללא שינוי דרמטי וארוך טווח של התנהלות האייתולות. הוא מתעלם משורשיות האופי האנטי-אמריקני, הטרוריסטי, החתרני, המגלומני, העריץ, הבלתי-אמין והאפוקליפטי של האייתולות. לכן, הוא סבור שאירן גרעינית - כמו ברה"מ - תירתע ממאזן האימה של "השמדה הדדית מובטחת". אבל, בניגוד לברה"מ האייתולות הם מונחי-אפוקליפסה. הם ניזונים, ולא נרתעים, ממאזן אימה. אובמה מתמקד בהשגת הסכם מיידי עם האייתולות ולא בנזק ארוך הטווח לארה"ב, כפי שעולה מהתנהלות האייתולות, כולל ציון שנתי של "יום המוות לארה"ב" המלווה בשריפת דגלי ארה"ב. מדיניות הטווח המיידי תשיג אולי טקס מרשים בלוזאן, אך תביא בהמשך לאירן גרעינית ולחורבן חסר-תקדים עקב מלחמה גרעינית.