המכפישים האינטרסנטים

כתב הפלילים של ערוץ 2 לא סתם מותח ביקורת; הוא יצר ספין שקרי, וסחף אחריו אמצעי תקשורת אחרים. נוסבאום פנה למשרד המשפטים ושאל האם הייתה החלטה לחקור את ברכה, כפי שלדבריו פורסם ב-News1. אלא שהשאלה הייתה שקרית מעיקרה: מעולם לא כתבנו שהייתה החלטה כזאת. כתבנו את ההפך הגמור: שאין החלטה כזאת. הביקורת שלנו על יהודה וינשטיין ושי ניצן הייתה שהם גוררים רגליים ונמנעים מלהורות על פתיחת חקירה. אחרי האירוע הטראגי פרסמנו, שבשבוע שעבר הם אישרו עקרונית לחקור את ברכה – והדגשנו שוינשטיין הודיע שיחליט רק בתחילת השבוע הנוכחי. השאלה השקרית הובילה לתשובה בוטה של משרד המשפטים, שהכחישה את הפרסום הנטען. ושוב: ההכחשה התייחסה לידיעה שמעולם לא פורסמה. לא הוכחש מה שכן פרסמנו: שיש מידע, שיש חקירה, שיש ממצאים בעייתיים, שמח"ש רוצה לחקור את ברכה. כל זה לא הפריע לנוסבאום, שפרסם את התגובה הלא-נכונה לשאלה הלא-נכונה. מה נוסבאום לא אמר? שלאורך השנים הוא ספג ביקורת קשה באתרנו. שעסקנו בכך שהוא היה המקור שהוביל לחשיפתה של עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ כמי שהדליפה להארץ את מסמך סיריל קרן. שהתייחסנו לחוסר המקצועיות שלו בפרשת אהוד אולמרט ובנק לאומי. שמתחנו ביקורת על חלקו במעצר המתוקשר והפסול של שלומי לחיאני. את כל זה הוא לא מספר לכם – אז אנחנו מספרים.

בעל הטור הוותיק בגלובס (גילוי נאות: הוא היה העורך הראשי שקיבל אותי לעבודה בעיתון בשנת 1990) תוקף את יואב יצחק וטוען שלא פרסם ראיות לחשדות נגד ברכה ושלא הייתה באתרנו מילה אחת נגד פינטו. נניח בצד את העובדה שכן פרסמנו ראיות, והרבה ראיות; נניח בצד את העובדה שכן כתבנו נגד פינטו, ואני בעצמי עשיתי זאת. מי שקורא את הטורים של גולן (ובמיוחד מי שערך אותם, כמוני) יודע שהדיוק בעובדות איננו בהכרח הצד החזק שלו. נעסוק בפן האישי. גולן ניהל מלחמת חורמה נגד יצחק. גולן היה מקורב מאוד ליו"ר כלל המנוח, אהרון דוברת, בעניינו פרסם יצחק שורת תחקירים במעריב. עד כדי כך היו השניים מקורבים, שגולן עזב את גלובס כדי להיות העורך הראשי של טלגרף – העיתון הכלכלי קצר-הימים שהקים דוברת במטרה ברורה לנקום בגלובס שהעסיק את יצחק אחרי שפרש ממעריב. יצחק הגיש תביעת דיבה נגד גולן שבעקבותיה נאלץ גולן לפרסם התנצלות – אבל את זה גולן לא מספר לקוראיו. גולן ספג ביקורת קשה מיצחק בפרשת משה קצב – אבל את זה גולן לא מספר לקוראיו. יצחק מתח ביקורת חריפה על גולן בפרשת אולמרט (גם שם הטיל גולן רפש ביצחק, כאילו פרסומיו לא מבוססים; סופה של הפרשה ידוע) – אבל את זה גולן לא מספר לקוראיו. אז אנחנו מספרים.

כתב ערוץ 10 משתלח ביואב יצחק מעל כל במה אפשרית. האיש הזה, שעבר ביודעין על החוק כאשר פרסם את טיוטת דוח מבקר המדינה בפרשת מעונות ראש הממשלה, מציב את עצמו כמטיף בשער לאתיקה עיתונאית. האיש הזה, שניסה להטות מהלכי משפט בתביעתה של אורלי אינס נגד News1, מתיימר ללמד אותנו מה מותר ומה אסור בעבודה עיתונאית. דרוקר לא אומר לכם שמתחנו עליו ביקורת חריפה בנושא דוח המבקר. הוא לא אומר לכם שחשפנו את היותו שכיר חרב של הנהלת ערוץ 10 במטרתה להפיל את בנימין נתניהו. הוא לא אומר לכם שכתבנו שממצאי מבקר המדינה מפריכים את פרסומיו המגמתיים בפרשת ביביטורס. הוא לא אומר לכם שהוכחנו שאין אמת בכתבה שפרסם על חקירת השופט יורם דנציגר. אז אנחנו אומרים לכם.

עיתונאי הארץ מותח גם הוא ביקורת קשה על News1 ועל יואב יצחק, וגם הוא עושה זאת בלי להזכיר כיצד בעבר נמתחה עליו ביקורת לא פחות קשה באתרנו. בעיקר הצבענו כאן על כך שהוא ניסה לייחס לעצמו פרסומים בלעדיים של News1 או ממצאים שלמעשה נחשפו בידי מבקר המדינה. כך היה בפרשת אהוד אולמרט ומרכז ההשקעות; כך היה בידיעה על הסגרתו של השופט לשעבר דן כהן; כך היה בפרשת השופט יורם דנציגר וקשריו עם שלומי לחיאני. במקרה אחר הראינו, כיצד וייץ שימש – שלא בטובתו – ככלי בידיהם של מוטי גילת ומאיר גלבוע לתקוף את מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס. קודם לכן הצבענו על כך שגילת ו-וייץ ידעו על פרשת מעטפות הכסף של משה טלנסקי ואולמרט, אך לא פרסמו אותה – ואז טענו את ההפך. וייץ לא אמר לכם את כל אלו, אז אנחנו מביאים זאת לתשומת ליבכם.