כשקמה מדינת ישראל הסכימו החרדים, שהשתלבו בבחירות לפרלמנט ולרשויות המוניציפליות, לכרוך את הדת והמדינה גם יחד כדי לנסות להציל אי-אילו יהודים מטמיעה גלויה, וכמו-כן כדי להיות חלק ממנגנון פוליטי דומיננטי עתיר משאבים. המדינה החילונית רצתה מצידה לקשור את הדת אליה בעבותות - ועל כך כבר העיד בן-גוריון כשדחה את הצעת מפ"ם ההיסטורית לחוקק "נישואים אזרחיים".
בן-גוריון גם לא הסתיר אז את דעתו שרצונו בשינוי הדת היהודית, וזה ייתכן רק ע"י הכפפתה למדינה. כמו-כן המדינה הייתה זקוקה ללגיטימציה הדתית כדי להצדיק בפני העולם את הקמתה, ובמיוחד את "חוק השבות", מנוף ההגירה היהודית שנהפך להתאזרחות אוטומטית. אבל גם היהדות החרדית וגם המדינה החילונית ידעו היטב כי המילים "יהודי" ו"יהדות" אינן שוות בהבנתן לשני הצדדים. היום זה מתפוצץ בפנינו היטב.
החילוניות רואה בצירוף הסלאבים ושאר הלא יהודים עניין של מה בכך. עבורם זו אינה מהות אלא עניין של רווח ומחיר הרווח, ויש כאלה שאפילו רואים בעניין ה"גיור החילוני" דרך המערכת ה"דתית", אידיאל של ממש. הימין החילוני - וחלק מה"כיפות הסרוגות" דלייט, רואים בצירוף נכרים לעם היהודי הצלחה דמוגרפית וצבאית עתידית, ולא מעט עמים בעבר נהגו כך, להטמיע בפייה ואף שלא בכפייה מיעוטים אחרים ולגדול פוליטית, דמוגרפית וצבאית. הימין החילוני מבקש לשנות את הדת היהודית לצרכיו ולא לאבדה מהעולם אלא להשתמש בה כתירוץ לקיומה של ה"לאומיות היהודית החדשה". השמאל החילוני בכלל רואה בהתבוללות הזו ערך "אוניברסאלי" עליון, שדרכו אפשר להנחית מכה ניצחת לדת היהודית ולהעבירה מהעולם.
באופן מעשי עבור היהדות האמיתית - זו ששרדה את האלילות העתיקה, זו שניצחה את מגמת ההתבוללות בימי עזרא ונחמיה, זו שניצחה את ההלניזם, זו ששרדה את מעללי הרומאים, זו שמסרה נפשה בגרמניה ובספרד, באירן ובמרוקו ובכל העולם ונלחמת עד היום נגד ההתבוללות של הרפורמים והקונסרבטיבים, הרי שעבור היהדות הזו גם הניסיון להכחידה כבקשת השמאל וגם הניסיון לשנותה לדת אחרת, הוא בעצם "סם המוות" שלה.
הכוחות החילוניים - ציונים אינם מבינים מדוע יהודי הנאמן לתורתו אינו מספיק "גמיש" להכניס לתוכו כאלה שההתבוללות הפכה אותם ליצירי כלאיים, אבל היהודי הדתי - שמתפלל שלוש תפילות כל יום ולומד כי רק בזכות אי-ההתבוללות הוא ואחיו החילוני שרדו יחדיו, הרי שאותו היהודי אינו מבין מדוע צריך לתת פרס למתבוללים היהודים ולהכניס עימהם לקהל ישראל נכרים גמורים שלפי "חוקי הגיור" של בנט, שטרן ושקד הם לא מתכוונים לחסות בצילה של דת ישראל האמיתית אפילו דקה אחת בלבד.
הקונפליקט הזה - בין יראי ה' ומתפללי עמך ישראל לבין אלה שלמדו מהנכרים כיצד מתבוללים ונעלמים מהמקור, הינו קונפליקט שאינו ניתן לגישור ומתחתיו פעורה קרקע עולמית. מדי יום ביומו חוזרים חילוניים רבים לחיק היהדות ובועטים בדמיונות הימין החילוני ובשנאת השמאל החילוני ליהדות, ואילו מדי יום ביומו נכנסים נכרים חדשים לקהל ישראל בהתבוללות שרצופה מהמורות ששמן נע בין "גיור חילוני" ל"גיור אורתודוכסי לייט", עד שהחילוניים היהודים המקוריים נעלמים לתוך הנכרים שנטמעו בהם.
צריך להודות כי לפנינו שני עמים החוגגים את שמות אותם חגים אך עם תוכן שונה, המדברים את אותה שפה אך למילים המשותפות יש תוכן שונה אצל כל "עם יהודי" מבין השניים. הסכמים קואליציוניים, ממשלות חדשות וסיסמאות ל"גישור" לא יועילו לגשר על מה שאי-אפשר לגשר. רק לאבי האומה - אברהם אבינו היה מתכון אמיתי לפתרון הבעיה הזו.
כאשר חזרו אברהם אבינו ואחיינו לוט ממצרים הבין אבינו הזקן שהוא ואחיינו אינם יכולים לדור עוד יחדיו למרות היותם אחיינים ואף גיסים. המהות הרוחנית שלהם הייתה שונה מהזהות הגשמית שלהם. ואז הציע אבינו הראשון לאחיינו לפנות שמאלה או ימינה ואילו הוא, הדוד הזקן, יפנה לכיוון השני לגמרי. וכך אומנם היה ושני הצדדים רק הרוויחו מכך. אברהם אבינו זכה שוב לשכינה ואילו לוט זכה להינצל מסדום והפך לאב של שתי אומות. הדת היהודית והמדינה החילונית אינן יכולות עוד לדור בכפיפה אחת וטוב יעשו השניים אם ייפרדו. כמו שלא מעט חובשי כיפות סרוגות "לייט" שיפנו ל"זרם האוניברסאלי" כך בטוחני שלא מעט יהודים מסורתיים - שאינם אפילו חובשי כיפות (בעיקר מיוצאי עדות המזרח, אך גם מיוצאי אירופה - אמריקה), יפנו לכיוון האורתודוכסי של היהדות ששרדה את שני בתי המקדש ועברה את כל צוררי ישראל בשלום.
לשם כך לא מספיק שרוב החילוניים ירצו בכך אלא החרדים הציונים בעיקר יבינו שהפסיחה על שני הסעיפים והרצון ל"ממון ממלכתי" רק מגבירים את דיכוי היהדות. אולי רק אז - כשהמדינה תתנתק מהדת או להפך, יתגלו בתי דין רבניים שבראשם יעמדו רבנים מרשימים, אז אולי יתגלו רבנים גדולים שאינם מסמאי עיניים שנתפסים בין הסדין לכיס ולעת מצוא עוסקים בקוסמות, ואולי בגלל כל זאת תיעלם ה"חזרה בשאלה"...
