בארץ, התפתח, בשבועות האחרונים, באופן בלתי צפוי, לפחות מבחינת עוצמתו, מאבק על מתווה הגז. במאבק זה, מתברר, הכול מותר. תפוס כפי יכולתך. נוצרה מציאות הזויה ופתאומית המכילה התגבשות כוחות סוציאל דמוקרטיים/אנרכיסטייים או בקיצור סוציואנרכיסטיים, במסגרת מפלגת העבודה, ומחוצה לה, כוחות הנאבקים בקואליציה בחירוק שיניים. כוחות אלה ייצרו מסגרת, שקלטה וקולטת אליה, קבוצות והתארגנויות דוגמת 15- V, ופעילים חוץ פרלמנטריים, שנראו גם בהפגנות למען מהגרי העבודה בדרום תל אביב. אופי המאבק המתפתח, שחלקו כאמור ברחוב וחלקו בכנסת, דומה מאוד למאבק שנוצר בין קבוצות שונות ברחוב היווני, להוציא הבדל משמעותי.
במדינת ישראל, הרוב המכריע של הציבור לא נתן להם מנדט להקמת
ממשלה, ברחוב היווני הרותח ומשולהב - כן. על-מנת ליצור כאן "מציאות יוונית". כלומר קבלת החלטות בכוח רטוריקה משתלחת, חסרת רסן ודמגוגיה בלתי אחראית, נוצר גם כאן מאבק חריף מאוד בין האופוזיציה וגורמים בקואליציה שחברו אליה לשעה, לבין האופוזיציה הסוציאל דמוקרטית והחוברים אליה ברחוב. זו עושה שימוש בנימוקים ובשיטות הבאים מהעולם האנרכיסטי- מרקסיסטי שאבד עליו הקלח. מלבד נאומים חוצבי להבות, לא פוסלים מתנגדי המתווה גם הפגנות ושימוש בסגנון רטורי מתלהם. המניע המרכזי העומד מאחורי פעילותם, הוא הרעיון שלא לתת בשום אופן לרה"מ לזכות שוב בניצחון, כגון זה שקרה בבחירות, הפעם עקב אימוץ מתווה הגז כפי שהתגבש ע"י הממשלה וחברות הגז.
על "מתווה הגז" שרק בשמו הוא כזה, ולהלכה הוא סיפור המאבק בשלטון ובנתניהו, שלבש עכשיו פנים חדשות, נכתבו ועוד ייכתבו כתבות רבות. הוא מזין מאות אם לא אלפי מילים במדיה האלקטרונית והכתובה וגם, איך לא, במחוזותינו, כבר סיפק במה להפגנונות קטנות, לטיבול התבשיל המקדיח. במאמץ ארגוני ניכר, כנראה שוב במימון זר, "הצליחו" המארגנים להביא לכל אירוע מאות ואולי אלף איש. ברור וגם נראית, בתצלומים מאירועים אלה, נוכחותם של גורמים, שכבר ניסו וכשלו בבחירות כדוגמת 15- V כאמור.
פעם, בימים הרחוקים, ההם, כאשר התמימות עוד שלטה בשטח, הכל הניחו כהנחת יסוד כי האופוזיציה, התקשורת, וכמובן הקואליציה, מציבות את הדאגה למדינת ישראל ולאזרחיה, בראש מעיינייהן. מאות אלפים, סברו בתמימותם, כי תמיד יעשו הכול יד אחת למען יובטח עתיד טוב יותר למדינתנו ולילדינו. אלא שאמונה נאיבית זו התפוגגה לה מזמן. השיא, יש לומר, מתרחש ממש בימים אלה לנוכח המאבק, חסר התקדים, הנ"ל.
על מתווה הגז התקיים משך שנים וכמובן בחדשים האחרונים, דיון ער ונוקב. שהחל על-פי יוזמת הממשלה, עוד לפני שפורסם דוח ששינסקי א' (12.4.10), וששינסקי ב' (5.8.13), שאמרו את דברם בכל הקשור לשיעורי המיסים והתמלוגים שייגבו ממכירתו. בוויכוח הגועש, לו גויסו טובי הפרשנים, טובי הכלכלנים, לא נשארה אבן על אבן במקומה, מבלי שיבדקו כל הממצאים לסוגיהם האפשריים החבויים, אולי, מתחתיה (נחשים? עקרבים?). התברר, אבוי, כי הכל נקי, הגיוני, סביר ובעיקר, החשוב מכל: הוא (המתווה), הטוב לכולם. כך סברו וגם אמרו/כתבו אותם בכירי הפרשנים. בהם כאלה המבינים משהו בכלכלה... ואז מסתבר כי לא העלינו בדעתנו את האופוזיציה. שם סברו אחרת. הם קודם כל נגד. יותר נכון בעד הנגד. נקודה.
הטריאומוויראט החדש: לבני, הרצוג וכבל, אומר: נילחם עד חרמה. לא ניתן לגזול את הגז מאזרחי ישראל. אבל למעשה כל מאבקם אומר: לא ניתן בשום אופן לנתניהו לזכות בנצחון נוסף. נצחון שיבסס את שלטונו לאורך זמן אפילו יותר מהבחירות שעברנו. לתקשורת אירעה תאונה, חלק מהפרשנים לא נמנע הפעם מלשבח את המתווה... גם בשידורי החדשות (
עודד שחר), וגם בתקשורת הכתובה (
נחמיה שטרסלר,
סבר פלוצקר). כולם שיבחו. אבל את האופוזיציה התקשורת הפעם לא מעניינת. העיקר המלחמה ברה"מ. טובת ישראל? הצחקתם אותנו.
כן. אין זו שעתה הגדולה של האופוזיציה. בעוד עם ישראל זקוק לגז כמעט כאוויר לנשימה, לחשמל מוזל, למיים, לחקלאות, לתחבורה, ואולי גם לשיפורים בחינוך, וגם, כן, למדינות שכנות המצפות לו בכליון עיניים. אצלנו מתווכחים. ולא ניתן שלא לעשות השוואה למתרחש ביוון.
באחרונה עוסקים אמצעי התקשורת בארץ בפרשת המשבר במדינת האיים והשמש, השכנה, חובבת הסירטאקי והבוזוקי שלנו. כאן חלה הפיכה זוטא לפני חדשים אחדים. אומנם לכאורה התנהלו הבחירות לפי כל כללי הדמוקרטיה אלא שלשלטון עלתה קואליציה המורכבת ממפלגות שמאל קיצוניות שהאידיאולוגיה שלהן גבלה במידה גדולה של תאימות לדעותיהן של מפלגות אחיות אנרכיסטיות.
השילוב הזה בין תפיסת עולם סוציאליסטית לבין זו של אחיותיה האנרכיסטיות דומה ולפעמים ההבדלים מיטשטשים. כאמור מאבק דומה התרחש גם כאן אלא שכאן נחלה נצחון מפלגת השלטון ולא אותה אופוזיציה הנגועה בחיידק האנרכיזם. בדיעבד נאלצת קואליציה זו את השלטון עם אופוזיציה אלימה, סוציואנרכיסטית, מפגינה בורות כלכלית, מסתייעת בתקשורת אלימה, בלתי חוקרת ובלתי מעמיקה בעליל, העושה יד אחת, בשם סיסמאות מהעולם הפוליטי היווני למנוע מהציבור הישראלית את טובות ההנאה שיכול לספק לו הגז. כך גוזלים ממנו צמיחה שנתית של ארבעה מיליארד שקל לפחות, מקשים על חייהם של אלפי בעלי עסקים בשל הוצאות הענק שלהם על דלק ומוצריו, גורמת להמשך זיהום האוויר, על-ידי שימוש בדלק כבד ועשיר בפיח (היכן נעלמו הירוקים לפתע פתאום?), חוסמים 12 אלף מקומות עבודה, וגורמים נזק, אולי בלתי הפיך, ליחסי החוץ של ישראל (ירדן מצריים ועוד).
ישראל 2015: חגיגת הצביעות והדמגוגיה הפוליטית והתקשורתית של האופוזיציה.
