על-פי הפרסומים ב-News1 ועל-פי הפרסומים של התחקירן
אמיר זוהר, מסתבר שמזה למעלה משש שנים יש בידי מערכת הארץ כתבת תחקיר על מעלליו לכאורה של
רונאל פישר והתחקיר הזה נגנז.
אמנם יש כעת מחלוקת על הסיבות שהביאו לגניזה, אבל כאשר מדובר ב
עיתון ובעיקר על שמו הטוב של העיתון, מה זה משנה הסיבה, מה שמשנה הוא שידיעות ומידע חדשותי ממדרגה ראשונה, אשר מתברר היום שהיה רק קצה הקרחון, ואשר היה בידי מערכת הארץ, לא פורסם, החקירה לא הועמקה על-מנת לאמת את העובדות, התחקיר נגנז, והעיתונאי/תחקירן לא פחות ולא יותר פוטר.
ומי יודע אם הארץ היה מפרסם ולא גונז מידע כל כך ערכי, האם לא הייתה נמנעת ההידרדרות המשחיתה וההידרדרות התדמיתית המאוד שלילית שיצרה הפרשה הזו למקצוע השוטר, החוקר המשטרתי, העיתונאי ועורך הדין, ואנחנו עדיין לא בקצה מסלול המכשולים; עלה כבר שם של שופט, וייתכן שאנחנו רק בעשירון העליון של המדרון החלקלק ובתאוצה מטה, עם ביטחון גמור שאנו עומדים לשבור את הראש.
עורך עיתון אמיתי לא רק שהיה נוטל על עצמו את כל האחריות לטעות הנוראה כמו זו שעשה
עיתון הארץ עם גניזת תחקיר פישר לפני שש שנים, ומה עושה
עמוס שוקן? הוא מחפש את האחריות אצל אחרים.
ואם נחזור לטענות התמוהות של הארץ בעניין אותו תחקיר, טענות כאילו עורך הארץ, שוקן, לא ידע על התחקיר, לא ידע על השימוע שנעשה לפישר על-ידי בכירי העיתון וגם לא ידע על גניזת הכתבה, אך האם הוא לא ידע על פיטוריו של התחקירן יום לאחר השימוע? גם את זה הוא לא ידע? "הוא לא ידע?"
וכך כותב התחקירן בשנת 2014: "למחרת ההחלטה על גניזת התחקיר, הוזמנתי למשרדו של בכר שהודיע לי על פיטוריי אחרי 12 שנה בקבוצת 'הארץ'. 'קיצוצים, אבל גם עקב התנהלותך בתחקיר פישר'. יום חדש אמרתי? חלפו מספר שבועות ופישר הודיע על פרישתו מהיצוג של
ארקדי גאידמק בשתי תביעות הענק שהוא עצמו ניסח והגיש נגד 'הארץ', 70 מיליון שקל ביחד, אבל כנראה שאני באמת לא מספיק מקצועי כדי להצביע על קשר סיבתי."
אז מה נותר להסיק? נותר להסיק שהעיתונות המסורתית בארץ חולה אנושות, שדינה נחרץ סופית. נותר להסיק שגם כאשר עיתונאי אמיץ עושה תחקיר רציני ומגישו על מגש-כסף למערכת עיתון, ואפילו אם יש חששות בתחקיר, איש לא מנסה לזקק, לשפר ולתקן את התחקיר על-מנת להסיר את החששות האלה, והפתרון שנבחר הוא הפתרון הכי לא נכון כלומר גניזת התחקיר ופיטורי התחקירן.
ואם כבר הגענו למצב שבו השחיתות של פרשת רונאל פישר חוצה את הפרקליטות, את מקצוע עריכת הדין, את מקצוע השוטר והחוקר, חובה עלינו להסיק שהחברה בישראל חולה אנושות, ולכן אין לשלול על-הסף את האפשרות (ואינני מתייחס כאן למקרה המדובר ספציפית) שעיתונים פועלים בדיוק כמו רונאל פישר וחבריו השוטרים והפרקליטים העבריינים, מקבלים תביעת ענק, מפעילים תחקירן רציני ותמים אשר מגיע לתוצאות שלא תסולאנה בפז ואז סוגרים את העניין מול נשוא החקירה מעל לראשו של התחקירן, לשביעות רצונם של שני הצדדים.
הסביבה הסופר-מושחתת שהתגלתה סביב רונאל פישר ומעלליו, היא עדות ניצחת לעובדה שמחלה אנושה פשתה הן בסקטור הפרטי, הן בסקטור הציבורי והן בעיתונות. שש שנים שוכב התחקיר הזה במרתפיו של עיתון, והעיתון לא ממלא חובותיו לציבור והסיבות לא מצריכות כל הוכחה – כל אחד יכול לדמיין לעצמו מהן הסיבות. הבעיה היא בהסתרת המידע מהציבור ומאי-חתירה מתמדת ועקבית של העיתונות לגילוי האמת ולעקירת נגע השחיתות.
וראוי שידעו עורכי העיתונים ששמם הטוב או הרע נקבע באמצעות קריטריון גילוי האמת ועמידה נחרצת מאחורי האמת וקריטריון זה בלבד, וככל שחשים הם שמעמדם כבודם ושמם בציבור נפגע אנא ילינו על עצמם ועל עצמם בלבד.
כל ניסיון של עמוס שוקן לשפר תדמיתו בציבור, שלא באמצעות חשיפות אמיצות, ועיתונות איכותית ומאוזנת, משקיעה את עיתונו יותר ויותר בבוץ, והופכת את הארץ לעיתון אשר נועד לעיון מעמיק של דגים מלוחים (חיים או מתים) הנעטפים בגיליונותיו.
חזק ואמץ
יואב יצחק, עיתונאי אחד ויחיד בכל המדינה הזו, עורך אחד ויחיד בכל המדינה הזו, תקוותם האחרונה של דוברי אמת.