יש האומרים כי האתגר הקשה ביותר הניצב בפני מדינתו היחידה של העם היהודי - הוא הביטחוני. אלא שהמלחמה האחרונה שבה ניכרה סכנה קיומית אמיתית הייתה לפני 42 שנה. את האיום האירני נשאיר לאלה שיודעים מה לעשות.
יש האומרים כי הסכנה העיקרית היא חברתית, בשל פיצול החברה היהודית לשבטים. מתצפית קרובה ויומיומית על העם, אני יכול לדווח כי השבטים מתחתנים ביניהם בשמחה רבה, ואתיופי לשעבר עם יוצאת רוסיה לשעבר שוברים כוסות ומביאים תינוקות המקשקשים בעברית מצויה.
יש האומרים כי האתגר העיקרי הוא כלכלי, במיוחד נוכח החרמות, בחו"ל ובארץ, על תוצרת ישראלית. אלא שמחירי הדירות בבאר-שבע, דימונה וירוחם זינקו לאחרונה, ולא כיוון שהקונים מובטלים ומסכנים.
על כן נשאר אתגר קשה במיוחד והוא האתגר הדמוגרפי. מדינה יהודית דמוקרטית שבה יש רוב לאויבי היהודים היא ישות חסרת עתיד. כיום שני שלישים מן האוכלוסייה הנתונה לשליטת צה"ל (השטח שמערבה לירדן, ללא חמאסטן וללא סיני) היא יהודית.
חוזי השחורות של הדמוגרפייה קבעו לא פעם ולא פעמיים כי הכלת מה שהיה פעם בשליטת ממלכת-ירדן בתחומי המדינה היהודית חייב להסתיים במצב של מיעוט דמוגרפי, ולכן תמכו ותומכים במסירת לב הארץ לישות הפלשתינית שהוקמה לשם כך. אלא שהיישום של מסירה זו גורר בהכרח מצב של אפרטהייד, שבה הלא-יהודים, ברובם המכריע ערבים מוסלמים סונים, חיים לצד ישראל במעין בנטוסטן התלוייה לחלוטין במדינה היהודית, וגומלת לה בלוחמה והרג. מצב זה מחייב שליטה צבאית, מה שקרוי הכיבוש. חוזי הטובות מצביעים על הפריחה הדמוגרפית היהודית שמקבלת זריקת עידוד עם כל מבצע צבאי, והמגמה של דעיכה בדמוגרפיה המוסלמית מסיבות פנים-ערביות. לכן האתגר הדמוגרפי מגיע שוב מן החוץ.
בחזית המזרח יש איום אדיר ממדים של מיליוני מהגרים הנמלטים מן האלימות של האביב האיסלאמיסטי, שרק ממתינים לאפשרות להסתער על גבולות ישראל. אלא שמרבית החזית הזו היא ממלכת ירדן, שהסיוט שלה הוא אותו איום להטביעה במיליוני מהגרים ופליטים. בחזית המערב ישנו מדבר סיני, שטח מופקר לחלוטין, שעד לפני מספר שנים היה מעבר חפשי למהגרים אפריקניים שהסתערו על הגבול וחצו אותו בקלות. התוצאות נראות עד היום בדרום תל אביב וערי הדרום. ילדיהם של הפולשים כבר לא יראו עצמם כפולשים אפריקניים אלא כבני המקום, בעלי הבית, שזכותם להצטרף לישות הפלשתינית ושליחיה כדי לפגוע באדונים היהודים.
והנה הזרם נפסק. ולא בגלל הגדר, כי אותה אפשר לעבור עם סולם, וידי צה"ל כבולות באזיקי הבג"ץ מלהגן על גבולות הארץ. הזרם נפסק, כיוון שהבדואים תושבי סיני התמכרו לאידיאולוגיות האיסלאמיסטיות הקיצוניות ביותר, ובראשן "המדינה האיסלאמית", והפכו את סיני לשטח מסוכן ואלים ביותר כלפי כל מי שאינו שותף למאבקם במדינה המצרית. אם לפני חמש שנים עסקו הבדואים בסיני בעיקר בהברחות וסחר בבני אדם, כיום הם עסוקים במלחמה עקובה מדם על השליטה בשטח, והעובר בו שם את נפשו בכפו.
ששה "מורים" משבט אבו-אלקיעאן נמצאו מעודדים את המסר של "המדינה האיסלאמית" בעיר הבדואית חורה. כל הבדואים בנגב ובסיני הם בני אותם שבטים, שכן ה"גבול" בין הנגב לסיני היה והינו שרטוט על המפה ותו לא - עד להקמת הגדר מאז עמוד ענן.
הרעיון של "המדינה האיסלאמית" לא נעצר בגבול מדיני, וככל ש"המדינה האיסלאמית" תוכיח עוד את עוצמתה, אכזריותה והקלות המדהימה להשיג שפחות מין, כך יתגייסו לשורותיה עוד ועוד מן הבדואים בנגב. בתחילה כדי להילחם נגד הכופר המצרי, ובתקווה לשוב לכאן כמנצחים ולהשיב את היהודים לימי ח'ייבר.
יתר על כן, "המדינה האיסלאמית" החלה לערער את סמכותו של חמאס ה"מתון" ברצועת עזה. תחת הלחץ של חמאס ו"המדינה האיסלאמית", יעדיפו עוד ועוד עזתים לעשות מה שעשו אחיהם בסוריה - להגר לאירופה לפני שזו תסגור את שעריה. עם הזמן, זה מה שצפוי שיקרה גם ברשות הפלשתינית.
