לפני מספר שבועות סייע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב באופן יוצא דופן לאישה שבעלה סירב במשך שנים לשלם את המזונות, בדרך של אכיפה "שגרתית" בלשכת ההוצאה לפועל של פסק דין לתשלום מזונות.
בית המשפט מגלה יצירתיות וחושב מחוץ לקופסא, ולמעשה סוגר מעגל שהחל עם מתן פסק הדין למזונות לפני מספר שנים. בית המשפט הבין, כי מדובר בסרבן מזונות כפייתי, וכי שליחתם החוזרת ונשנית של האישה וילדיה ללשכות ההוצאה לפועל לא מועילות. לפיכך, נטל בית המשפט על עצמו למצוא את הדרכים להביא את סרבן המזונות לשלם אותן, תוך אזהרה ברורה שאי-קיום פסק הדין יביא להפעלת הסנקציות הקבועות בפקודת ביזיון בית משפט.
מדובר בתביעה לבזיון בית משפט שהגיש כותב שורות אלו, במטרה להוציא לפועל מרכיבים מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מ-2006, שבמסגרתם חויב הבעל לשאת בתשלומי אחזקת הבית. בני הזוג נפרדו ולא התגרשו, הם עדיין מתגוררים באותו בית, והבעל מנסה לסלק את האישה מהנכס כדי לזכות בדיור או בפיצוי מבעלי הקרקע. הוא עושה זאת על-ידי טרפוד הפרדת מוני החשמל, ולאחר שצבר חוב של 16,000 לחברת החשמל - אף נותקה האספקה.
חמישה ימים - או כינוס נכסים השופט ארז שני מותח ביקורת על התחבולות של חייבי מזונות, שלדבריו אינן תופעה חדשה במחוזותינו. הוא מסביר את הבעיות בפניהן ניצבים זוכים כמו האישה במקרה הנדון, אשר נאלצים לפנות להוצאה לפועל - הליך הכרוך בעמל וביזע רבים. עם זאת, למרות שהתובעת לא הוכיחה שמיצתה את הליכי ההוצאה לפועל, קבע השופט, שיש צורך לוודא שהוראות פסק הדין יקוימו ושהנתבע לא יוכל להתחכם לפסק הדין, ועל-ידי סרבנותו ינסה לסלק את התובעת והילדים מהבית.
השופט שני דחה את הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, אולם הורה לבעל לפרוע תוך חמישה ימים את החוב לחברת החשמל. אם לא יעשה זאת, קבע שני, יכולה רשות האכיפה והגבייה למנות כונס לנכסיו של הבעל.
החידוש שבפסק הדין הוא באופן שבו בית המשפט לענייני משפחה מלווה את ההליך המשפטי גם לאחר שניתן פסק דין למזונות, ופועל כדי להבטיח שהפסק יבוצע. עם מתן פסק הדין למזונות, נטל האכיפה מוטל לפתחם של הזוכים (בדרך כלל האישה והילדים). אולם במקרים רבים מתקשים הזוכים לממש את פסקי הדין, מחוסר אמצעים שרק מחמיר בשל סרבנות המזונות. לעיתים יש גם צורך להתמודד עם סרבנים עיקשים, אשר מטעמים עקרוניים לא מתרשמים אפילו מההגבלות המוטלות על חשבונות הבנק שלהם, ממניעת קבלת רשיון נהיגה ומאיסור יציאה מהארץ.
לא סביר להניח שפסק דינו של השופט שני יהפוך לנורמה, אבל היה ראוי שכך יהיה. בהיותו בית משפט למשפחה, ראוי שבמקרים המתאימים הוא יסייע בעצמו באכיפת החיובים ולא ישלח את הזוכים ללשכות ההוצאה לפועל. כדאי לדעת, שגם המסלול של קבלת דמי המזונות מהביטוח הלאומי אינו מספק, משום שהסכום המשולם באמצעותו מוגבל, הוא לא ניתן לכל הזוכים והוא כרוך במסלול ביורוקרטי מייגע.
במקרים קיצוניים יש צורך בהתגייסות של מערכת המשפט לשם הקלה על ביצוע פקודות מאסר לסרבני תשלומי מזונות, ללא הליך ארוך ומייגע כפי שמקובל כיום. הוכח כבר, שהצעדים בהם ניתן לנקוט כלפי סרבני תשלום מזונות, כמו מניעת חידוש רשיון נהיגה והליכי מאסר, יעילים יותר במקרים של סרבני מזונות חמקניים ומתוחכמים. רשות האכיפה ובתי המשפט למשפחה חייבים להיות הרבה יותר אסרטיביים, להפעיל בצורה מחמירה את הסנקציות הקבועות בחוק ולבצע את הגבייה עבור הזוכים המתמודדים עם סרבנים חסרי לב.
