בימים האחרונים בעקבות החתימה על הסכם הגרעין בין אירן למעצמות המערב, מרבים אמצעי התקשורת לדבר בו ולנתחו. ההסכם קם והיה לעובדת חיים חדשה, חיה ואף נושכת ובועטת במזרח התיכון.
באופוזיציה "הציונית", חוככים עכשיו ידיים בהנאה. הנה נפל נתניהו מפסגת תהילתו שרכש לו כביכול, כמנצח בבחירות, לבירא עמיקתא של כשלון מאמציו לבלום את האירנים. סוף-סוף הם זוכים לראות בנפול אויבם, וזוהי הרי משימתם העיקרית... מדינת ישראל תפגע? בואו נסיט את הנושא הזה הצידה ונגיר קודם כל את דמו של ראש הממשלה.
ויש דרכים לבצע את המטלה הזו. תחילה נדרוש ממנו להתפטר, נציין באותיות קידוש לבנה את עובדת כישלונו, נלקה אותו בראש כל חוצות.
לקמפיין הזה חברו הזרזיר והעורב. הראשון, בוז'י הרצוג (בראש הטריאומוויראט החסין מטעויות: הוא, לבני וכבל), והשני
יאיר לפיד. אלה כבר הכריזו כי יוקיעו את ראש הממשלה על הפגיעה שפגע, אבוי, בנשיא האמריקני (ועוד יותר ביחסים עם ארה"ב), שהשכיל, אגב, להתאושש ממנה מהר מאד, ולחזור לסורו הפרו אירני - איסלאמי.
הכול יודעים ומבינים כי נתניהו ניהל קרב מאסף עם הגב אל הקיר. עובדה זו הייתה ברורה מלכתחילה. השאלה המרכזית לא הייתה אם ייחתם הסכם בין המעצמות לאירן, אלא איזה הסכם זה יהיה. כאשר מטרת העל היא להקטין את הנזק העלול להגרם לישראל, ככל האפשר. אובמה ועושה דברו, קרי היו שותפים מרכזיים בהונאת ענק, אופיינית לדפוסי התנהגות של מעצמות מובילות מאז שחר ההיסטוריה.
על כף מאזניים אחת נשיא המעצמה הגדולה בתבל, שהחליט על שינוי מהותי במדיניות הגלובלית של ארצו, שליט המארגן את העולם מחדש, כששאיפתו המרכזית בכלל ולגבי המזרח התיכון בפרט, היא להוציא את ארצו ממעורבות ישירה בסכסוכים מקומיים. להציב מדינות עם פוטנציאל מעצמתי מקומי, בעמדה מנהיגותית, במקומה. על אפן ועל חמתן של בנות בריתו כסעודיה ירדן ובעבר גם מצריים. המצויות על כף המאזניים השנייה. כאן, במזרח התיכון נפלה הבחירה על אירן. מדוע אירן דווקא ולא טורקיה למשל? כנראה שדווקא הקיצוניות האיסלאמית, היא שעמדה לה. רבים ינתחו בעתיד את אישיותו של הנשיא אובמה, לרבדיה, ואת דפוסי פעילותו.
היסטוריונים, ואולי מומחים לפסיכולוגיה חברתית ופוליטית, יסבירו עובדות נסתרות, בחלוף הזמן. אבל בחירתו זו של אובמה היא עובדה חד-משמעית. בימים ובשנים הבאות נראה את אירן ככוח מרכזי, מתפתח באיזור. ואל נשלה את עצמנו. תמיכתה של אירן בגורמי טרור שונים, איננה מפריעה, מסתבר, לאובמה. עובדה זו לא גרמה לו ולהולכים עמו להתנות למשל חתימה על ההסכם המתגבש במשיכת ידה של אירן מתמיכה בטרור (לא במקרה לוותה החתימה על ההסכם בהתקפה פרועה וגסה על ישראל). ומה יותר פשוט מלהכיל נושא כזה בהסכם המתגבש, אם רק רוצים? אלא שלא רוצים...
לאובמה יש תוכנית אסטראטגית לבנות מזרח תיכון חדש (לא, לא מהסוג של
שמעון פרס). הוא יגשים תוכנית זו ויהי מה והוא אף אמר לחברי הקונגרס, היכולים בתוקף החוק לבלום אותו, כי ההסכם עם אירן הוא עקרון יסוד בעצם כהונתו כנשיא. לא פחות.
לפיד נלכד בתמימותו הוא. הוא בונה, לעצמו בעיקר, סוג של מציאות חדשה בעיניים עצומות לרווחה. טחו עיניו מלהבין את אובמה ומלהשלים עם העובדה כי נתניהו צדק לכל אורך הדרך, להבין שאנחנו פשוט קטנים מדי מכדי להשפיע על מגמה בסיסית במדיניות של מעצמת העל הזו הקרויה אמריקה.
ועכשיו מה? לעניות דעתי לא עתיד ורוד צפוי למדינת ישראל. השמאל - מרכז חייב לעשות חשבון נפש. יש להפנות דרישה לכל הכוחות הציוניים באמת, שעליהם לוותר על חילוקי דעות מיותרים ולהקים צוות חשיבה ממלכתי, שתפקידו אחד: לתכנן פני הבאות!
