עם חתימת הסכם הכניעה של המערב מול אירן הגרעינית, תם עידן הדיבורים. עכשיו הגיע הזמן שהנהגת ישראל תנסה נתיב אחר שאולי יוכל להבהיר לעולם שהסיפור לא תם, הוא רק מתחיל, וכי מדינת היהודים לעולם לא תשלים באפס מעשה עם איום חרב דמוקלס שהניף עולם האיסלאם האירני מעל ראשה. נתיב אחר - כן, אבל לא מדובר בהמלצה לצאת למלחמה כוללת או לתקיפה אווירית על אתרי הגרעין האירנים. בפועל יכולה ישראל לנסות לפתח חזית אחרת נגד המעצמה האירנית החדשה והיא: פעילות מאסיבית לגיבוש ברית הגנה עם מדינות האיסלאם המאוימות גם הן על-ידי אירן: מצרים, ערב הסעודית, נסיכויות המפרץ וגם ירדן.
במסגרת ברית שכזו יכול ראש הממשלה
בנימין נתניהו לייצר לעצמו ולישראל מעמד מנהיגותי בינלאומי, אם יקום ויכריז נוכח פני העולם, כי כיוון שאירן הגרעינית מאיימת על כל שכנותיה, קטנות כגדולות, הוא יוזם מגעים לכריתת ברית הגנה בין המדינות המאוימות, במטרה לגבש חזית פעולה אחידה עוצמתית ורחבה נגד המעצמה האירנית תחת הסיסמה "האויבים של אויביי הם ידידיי".
כצעד ראשון לגיבוש הברית תודיע ישראל כי כל חברה בתאגיד ההגנה החדש תזכה לקבל ממנה את כל הסיוע הטכנולוגי הנדרש לפיתוח אופציה גרעינית עצמאית משלהן.
בצד התוכנית הגדולה הזו תוכל ישראל להציע לחברות הברית שיתוף פעולה בביטחון שוטף - קרקעי, אווירי וימי - נגד ארגוני הטרור ההולכים ומתרבים ומאיימים על יציבות המשטרים הערבים המתונים במזרח התיכון, כולל אלה שכבר הגיעו להסכמי שלום עם ישראל.
על נתיב חיובי קיומה של ברית שכזו - ואפילו תחילת העיסוק הפומבי בנושא - יסייע לישראל לעבור לנתיב חיובי בעיני העולם המערבי בכל מה שקשור לפתרון הבעיה הפלשתינית. כדי להעניק משמעות אסטרטגית מעשית לברית שכזאת, יהיה בנימין נתניהו חייב לצאת למסע הסברה בעולם ולמפגשים עם מנהיגי העולם המערבי, כדי לגבש חזית תומכת שאולי תוכל לייצר מסלולי בריתות שלום חדשים עם המובילות שבין מדינות האיסלאם בכל רחבי העולם ולא רק במזרח התיכון.
יוזמה שכזו צריכה להתבצע בחסות מספר צעדים מקדימים. הראשון: חידוש המו"מ המעשי והענייני עם הרשות הפלשתינית. השני: הזמנת ראשי המדינות המאוימות לביקורים ממלכתיים בכנסת ישראל כאות וכסימן לרצינות הכוונות. סביר להניח כי צעד שכזה יאפשר למפלגת "
המחנה הציוני" (העבודה) להצטרף לקואליציה ולבסס מעמד יציב לשלטון בישראל. השלישי: גיבוש חזית מדינות תומכות, בעיקר מהשוק האירופי, שאולי תגרום לביטול צעדי החרם והסנקציות נגד ישראל. ברור שברית הגנה שכזו, אם תצא אל הפועל, תעניק לישראל כוח ומעמד שמעולם לא היו לה.
יכול בהחלט להיות שברית כזו תעלה אל פני השטח בישראל מחלוקות פנימיות חריפות כמו מעמדה של ירושלים, הקפאת הבנייה מעברו השני של הקו הירוק, התביעה לפינוי התנחלויות, זכות השיבה ועוד, אבל כנראה שלא יהיה מנוס מהתמודדות אמת בנושאים שבינתיים ישראל נמנעת מלעסוק בהם. במצב הדברים הנוכחי נראה שאם ישראל חפצת-חיים היא לא תוכל להתקיים לנצח רק בכוחות עצמה אל מול עולם איסלאמי חדש ומסוכן הנתמך על-ידי המעצמות בחסות הנשיא
ברק אובמה, כשמול פניה ניצבת המעצמה האירנית הגרעינית, הממתינה בסבלנות רבה לרגע שבו תוכל לממש את שאיפתה האמיתית: למחוק מעל המפה את היישות הציונית. מול ברית ההגנה המדוברת גם אירן תיאלץ להיזהר, כי אם יהיה נשק גרעיני בידי חברות הברית הן לא יהססו להשתמש בו.
אבל אולי כל אלה הם רק חלומות אכזב. כיום אין זה סביר להניח שעולם המדינות המאוימות ימהר לכרות ברית עם ישראל. כך או כך - שווה לנסות למרות דלות הסיכויים. למרה הצער ההיסטוריה כבר הוכיחה לא פעם, כי אם יישות מדינתית מאמינה ש"לנצח תאכל חרב" והיא מסרבת להתעורר מחלום מתוק, סופה שתקיץ אל תוך חלום בלהות שאולי יוליך את העולם שהכרנו עד היום אל מלחמת עולם גרעינית שאיש אינו יכול לחזות את תוצאותיה ההרסניות.
