בעיתון יום שישי 10.7.15 של העיתון
מקור ראשון הוקדש המוסף 'דיוקן' לגירוש לפני עשר שנים. בין המרואיינים היה הרב קמינצקי שטען לזכות המעשים שלא נעשו למניעת הגירוש: "מה היינו יכולים לעשות? בכפר מימון היו צלפים".
זאת לא הפעם הראשונה שאני מקבלת אישור ממשי על צלפים בכפר מימון. כאשר נוכחתי שזו אינה סתם שמועה אלא עובדה, לא רק שהייתה לי תשובה לשאלה שאז לא נשאלה, אלא שהיה לי ברור גם למה לא נשאלה, וזה מוקד העניין וזאת התשובה: בגלל ההונאה! אתם, המנהיגות והרבנים שרוב הכלואים בין הגדרות בכפר מימון כל כך סמך עליכם שיודעים אתם מה אתם עושים, הוניתם את הצאן. זאת האשמה חמורה, אבל זאת האמת. כי מה שם ייקרא להסתרה מכוונת של גורלם להיירות אם ייצאו מן הגדר?!
לא יזמתי את האסוציאציה - אומשלגפלץ - "כיכר המסירה". היא באה בעצמה, במחילה. כי גם "שם" חשב היודנראט, לעתים
בתום לב, שעדיף לשת"פ ולשלם מחיר נמוך יותר, לדעתו.
ולא אדבר בזה עוד, ואשיב בכאב ובכנות על שאלת הרב.
מה יכולתם לעשות? להפסיק את ההצגה ולהרים את המסך. להושיב את המסתובבים סביב הגדר, בראשותכם, ולדווח להם באילו אמצעים עומדת ראשית צמיחת גאולתנו לנקוט נגדם. בכך, גם לא הייתם מרמים, גם לא נוטלים את זכות הבחירה החופשית מהמרוּמים, ומשאירים בידם את ההחלטה כיצד לנהוג − לצאת לכיוון הגוש או לכיוון בתיהם ברחבי הארץ, וגם, לא פחות חשוב-זועקים באוזני כל היהודים בארץ ובעולם: ראש הממשלה, הממשלה, ראשי המשטרה והצבא אינם מהססים לכלוא יהודים בגדרות, ולירות בתחומי המדינה בגברים נשים וטף בלתי חמושים. מה דעתך הרב קמינצקי, על ההצעות הכל כך מוסריות הללו: לא להונות ולא לשתוק?!
שאלה אחרת היא למה בכלל נכנסתם בין הגדרות, והיא עומדת באותו מקום של השאלה ששאלה ידידתי, הפסיכולוגית ד"ר אמירה דור מקבוצת חוקרי ההכנה המנטאלית: למה לא התפזרתם בין הבתים והשדות, אלא התכנסתם (בהוראת המנהיגות) בבתי הכנסת ובבתיכם? והרי ברור שבזה הקלתם על המגרשים חתומי הפנים, לפעול בשיא היעילות והמהירות!
בשולי הדברים, האמת ניתנה להיאמר, שיכולתם להיווכח בכך, שהצלפים לא יורים על העוזבים. היו שפרצו את הגדר, תרתי משמע, והלכו לגוש ולא נורו ע"י הצלפים. אולי יכולתם אתם להסיק קו"ח לגבי ירי על נשים ותינוקות? או, כאמור, לתת לכל אחד להחליט? אלא שלא רציתם לקרוא לחיילים לסרב . כבוד הרב שואל "מה האלטרנטיבה? לפרק את צה"ל? שבגלל גוש-קטיף לא תהיה מדינה?" לא. רק לומר את האמת לעשרות האלפים שהאמינו בכם; לזעוק שהמדינה- ראשית צמיחת גאולתנו- העמידה נגדם צלפים, אפילו לפנות לארגוני זכויות אדם. זאת לא אלטרנטיבה? ואולי בכלל הצאן לא חושב שזה יהיה סוף המדינה?
שמתם עצמכם, ככל הנהגה, כמי שיודעים מה טוב לעם. לצערי, כך גם חשבו צאן מרעיתכם. אבל מה זה אם לא שת"פ?! גם הונאה, גם שת"פ. הרי הצבא וה'מעורבים' - פסיכולוגים ועובדים סוציאליים וכן ראשי יש"ע ורבנים - פעלו בתיאום מלא: מהאפודה הזוהרת - בכיתוב "רב", שסיפק הצבא כדי "לתעל תסכול וכעס של המפונים"- כך מעידים הפסיכולוגים, ועד "חצי סוד: בתוך כפר מימון ישב קצין ללא מדים במטה שלנו. האדון שלום" (פנחס ולרשטיין ממועצת יש"ע).
ופעל גם הצורך להסיר מעצמכם את האשמה כביכול, על רצח רבין! זמביש, ממועצת יש"ע, פסק בכפר מימון: "אין אישור לחתוך את הגדר". למה? "מסיבות תדמיתיות", השיב. "בתקשורת יאכלו אותנו, יכפישו אותנו, לא נוכל לעמוד בזה". ראוי לשים לב למשתמע מן הדברים שכתבה במלים אחרות, ד"ר ענת רוט, על "...המגמה השנייה שתרמה לתפיסה שהמתנחלים הם ציבור אלים, הייתה הזהות שנוצרה בין גוש אמונים ותנועת ההתיישבות ביש"ע לבין הפונדמנטליזם - זהות אשר קיבלה תנופה אדירה מאז רצח רה"מ רבין. עשרות מאמרים וספרים שפורסמו בנושא בעקבות הרצח, חזרו והציגו את גוש אמונים כתנועה פונדמנטליסטית המאיימת על הסדר הקיים; המבקשת לבטל את המשטר הדמוקרטי ולהחיל במקומו משטר הלכתי".
מאז הרצח, נשאו מנהיגי המתיישבים בכיסם כל העת פסק דין וירטואלי של הרשעה-על-תנאי, שהוציא נגדם עדר גדול של עיתונאים, בגיבוי מערכות המשפט. פסק דין וירטואלי, מאיים, שכלא אותם, נאשמים בפשע שלא ביצעו, בעודם מתהלכים באשליה של חופש.
חופש הביטוי. עד לגירוש.
"אשמה" זאת סירסה את רצונכם כמנהיגים להיאבק, הן מתוך הכרה והן בתת ההכרה, גם אם לבשה בחלקה הצטדקות בשם "התחברות לעם".
זאת ועוד: חיפשתם את ההתחברות ל"חילונים" באמצעות שכנוע על בסיס אידיאולוגי, לא על בסיס מוסרי. לכן, רק הגיוני היה שהחיילים מעברו השני של המתרס, חיילים שנשטף מוחם ע"י פסיכולוגים של הצבא, לא דיברו אתכם בשפת המוסר, בעת הגירוש, כאשר כבר היה מאוחר. אלה היו התנאים שאתם הכתבתם. הגירוש היה פשע מוסרי שבית משפט של מדינה יהודית אישר. הייתה גם הייתה מלחמת אחים- גירוש תחת איום בנשק (צלפים!), אלא שהצד שלכם העדיף שלום בכל מחיר.
שילמתם מחיר גבוה, גם באבידות בנפש. נפש כפשוטה ונפש כמו זאת שעשה אברהם אבינו באור כשדים. אבל גם עם ישראל שאתה דואג לו באמת ובתמים, שילם מחיר כבד- אידיאולוגי, מוסרי, פוליטי, ביטחוני, ובדם רב.
