אם זה טוב וגם אם זה רע - ההסכם עם אירן הבשיל סוף-סוף את הקמתה של ממשלת האחדות הנכספת. זו קרובה עכשיו, יותר מאי פעם, לקרום עור וגידים, חרף הכחשותיו הטאקטיות, החוזרות ונשנות, של בוז'י הרצוג, ראש האופוזיציה ומנהיגו של
המחנה הציוני.
אין זה סוד שרעיון הקמתה של
ממשלה שכזו היה זה מכבר חלומו הרטוב של ראש הממשלה וראש הליכוד,
בנימין נתניהו, עוד למן הרגע שבו נודעו לו תוצאות הבחירות האחרונות. שהרי מי כמוהו ידע בבירור שמעטו סיכוייה של ממשלה רעועה, הניצבת על כרעי-תרנגולת, לתפקד כראוי לאורך זמנה.
סוד גלוי לא פחות הוא שגם בוז'י הרצוג נכסף ליטול חלק בעוגת השלטון הקורצת, גם אם לא הרשה לעצמו להודות אודות כך בגלוי. נכונותו הנסתרת לנגן כינור שני הייתה, מן הסתם, ידועה אל נכון למי שאמור היה להיות בסודם של דברים.
שלטון הטריומווירט כך או אחרת, ברור למדי שהקמתה של ממשלת-אחדות תסיר מעליה כאב-ראש לא קטן. יציבותה תקטין את החשש מהפלתה, וחיזוק-כוחה יאפשר את פעילותה האיתנה והשוטפת.
את הממשלה, בהרכבה החדש, ינווט כמובן ביבי, כשלצידו יככבו גם בוז'י וציפי, לרווחתם הגדולה של השלטונות האמריקניים, שערגו אף הם לצירוף שכזה.
יהיה זה כאשר שלטונו של הטריומווירט הישראלי סוף-סוף יפתח פרק חדש ביחסים המתוחים שנתגלעו בין ישראל לבין משטרו של הנשיא אובמה. כדי לממש את השינוי הצפוי ינווטו, בוודאי, את מדיניות החוץ בוז'י וציפי, חביביהם של האמריקנים, ויעשו בכך את המלאכה הבלתי-סימפטית לביבי..
הצטרפות המחנה הציוני לממשלה תביא בה בעת גם להפשרת היחסים עם הפלשתינים, תוך חידוש המגעים ההדדיים וחיפוש אחר מוצא של פשרה ביניהם.
