בשנת 2009, מעט לאחר היבחרו כנשיא, קיבל אובמה פרס נובל לשלום, הגבות הורמו מעלה מעלה, סימני השאלה התנוססו בכותרות, וכי מה לאדם שלא כתב ספר עם פרס נובל לספרות, או מה לאדם שמימיו לא למד פיזיקה עם פרס נובל לפיזיקה.
ועדת הפרס הסבירה, שזה פרס על מדיניות לעתיד לבוא, פרס על כוונות, על חזון של עולם ללא נשק גרעיני, ואז אמרנו, קיבל, קיבל, הלכו כמיליון וחצי דולר, גם מפעל הפייס לא בוחר את הזוכים.
עד שהגיע ההסכם עם אירן, והנה סוף-סוף מובן מהו החזון. ובואו נעזוב רגע את הגרעין, בואו נדבר על הדינמיט, הדינמיט אותו המציא אלפרד נובל.
ובכן ההסכם הזה לא עוסק כלל באירן הטרוריסטית, זו המחמשת ומעודדת את ארגוני הטרור במזרח התיכון. על מפת הדרכים של ההסכם אנו מוצאים שלבים של הסרת אמברגו על ייצור נשק ותחמושת, ואנו מוצאים אף אישור לאירן לפתח טילים בליסטיים הנושאים על גביהם ראשי נפץ מסוגים שונים.
נשיא ארצות הברית קיבל פרס אשר יותר מכל מבטא שלום והעניק אותו למכונת המלחמה האירנית, נשיא ארצות הברית הלך 120 שנה לאחור, ואיפשר למכונת המלחמה האירנית לפתח כלי נשק המסכנים את כל האזור, כאשר הכוונות שלהם ברורות ומבוטאות בלי כחל וסרק, נשיא ארצות הברית העניק פרס נובל לדינמיט האירני.
אלפרד נובל כאמור מתהפך בקברו.
