על נתניהו לשתף פעולה עם המעצמות

החתימה על הסכם הגרעין עם אירן היא באמת "היסטורית". לא משום שהקלישה השחוקה הזאת הודבקה לו ע"י התקשורת ובעלי עניין, אלא משום דבר אחר לגמרי. ומהו ? ובכן זאת הפעם הראשונה, לפחות מאז סיום המלחמה הקרה לפני כ-25 שנים, שכל המעצמות הגדולות (והאיחוד האירופי) חותמות על הסכם עם מדינה אחת. הן לא חותמות על נושא גלובלי מטריד, כמו חימום כדור הארץ, או לחימה משותפת בכל שפיכות דמים העולם, או פעולה משותפת להצלת האנושות ממגפה כל שהיא, או לחימה בארגוני הפשע העולמי. הן חותמות על דבר מאוד מצומצם וקונקרטי: מניעת נשק גרעיני מאירן עכשיו ובעתיד ההיסטורי הקרוב מאוד. בין השבע לא שוררת אהבה גדולה. כולן, למעט סין, מטילות עכשיו סנקציות על רוסיה, ורוסיה מצידה מפעילה כוח, כובשת את קרים ומצפצפת על עקרונות האו"ם; סין בונה איים מלאכותיים בים סין הדרומית ומפעילה ריבונות על שטח שאינו שלה, ושיפן טוענת לו, והיא מפתחת/פתחה טילים המאיימים על נושאות המטוסים האמריקניות. ועם מי כל השבע חותמות הסכם? עם מדינה שבאופן קבוע הפרה את החלטות מועצת הביטחון וצפצפה עליהן, שמפעילה בתוכה דיכוי אכזרי ביותר, שכולם מכירים בכך שהיא מדינת טרור. אז מה קורה כאן? מהי הסיבה המרכזית לכך שהמעצמות הללו נותנות את חתימתן המשותפת להסכם עם מדינה מצורעת, ללא מרכאות, מוכנות למרקה מכל עוונותיה, ולמעשה נותנות לה מעמד (זמני?) של המעצמה השמינית? יש אומרים שהיצר הכלכלי הוא הדוחף אותן, בראותן למול עיניהן את הרווחים שניתן להפיק ממדינה גדולה כמו אירן עם עתודות נפט וגז מהגדולות בעולם. אני מטיל ספק גדול בכך. ברור שחברות העוסקות בנפט וגז ימצאו באירן מכרה זהב, אך מי שבאמת ירוויח יהיו "משמרות המהפכה" השולטים היום באופן מוחלט על הכלכלה האירנית. צריך הסברים משכנעים יותר. אני מעלה כאן הסבר אפשרי והוא מצוי כולו בתחום הגרעיני שבו עוסק ההסכם. במה דברים אמורים? לפני למעלה מ-10 שנים עלה לנשיאות באירן בריון ושמו אחמדינג'אד. הוא הצהיר מעל כל במה, כולל באו"מ, שמטרת מדינתו היא להשמיד את מדינת ישראל, והחרו החזיקו אחריו בכירים אירנים שהתפארו כי פצצה אחת שלהם יכולה להשמיד את ישראל. ואז, בא ראש ממשלת ישראל והצהיר מעל כל במה: לא עוד! ישראל של היום אינה צאן לטבח, עם ישראל של היום יודע איך להגן על עצמו ולמנוע מאירן השגת נשק גרעיני. בזירה הבינלאומית נוצר מצב של חשש עמוק מכך שישראל תתקוף את אירן. להערכתי, אילו היה מדובר בתקיפה ישראלית קונבנציונאלית, היה פחות חשש. הכי הרבה חיזבאללה יפתח בירי של אלפי טילים על ישראל, ושום נזק ממשי לא היה נגרם לאף אחת מהמעצמות. אבל, לדעתי, החשש היה שישראל תתקוף באמצעים לא קונבנציונאליים, ופירושו של דבר הדלקת כל העולם ומצב בינלאומי חדש לחלוטין. החושש הגדול ביותר היה הנשיא אובמה ואנשיו. ההסכם, ולא משנה בכלל אם יש לו סעיפים טובים או רעים מבחינת מדינת ישראל, יוצר מצב בו מצד אחד, המעצמות יכולות להיות דיי בטוחות מפני תקיפה ישראלית אפשרית, ומצד שני הן תשתדלנה לפקח חזק על אירן לבל תינתן לישראל עילה לתקיפה. בראיה זאת, דומני שנתניהו סיים את "תפקידו ההיסטורי" בנושא האירני. עד עכשיו הוא היה כשור נגח מול הממשל האמריקני. הוא עושה ויעשה את הטעות הגדולה ביותר שלו, שכולנו נשלם עליה, אם ימשיך בתפקיד השור. הפעם זה נגד כל המעצמות החותמות, וחסר סיכוי. ונניח שיצליח, והסנט יגייס רוב של 70 קולות נגד ההסכם ובכך יביא לביטולו המעשי, מה יהיה הרווח? רק מהומת אלוהים עולמית שכולה נגדנו, וידי אירן תהיינה חופשיות. מה שצריך עכשיו, לדעתי, הוא לתפוס את השור האמריקני והמעצמתי בקרניו. כלומר, דווקא לשתף פעולה ולהפיק את כל התועלת האפשרית מממשל אובמה במאבק נגד אירן בכל מה שקשור לטרור שלה, ובכל מה שקשור לפיקוח על ההסכם ורקימת צעדים משותפים והיה אם יופר. הטרגדיה המתרחשת לנגד עינינו היא שנתניהו,ככל הנראה, כבר אינו מסוגל לכך, ואינו יכול להפסיק במרוצת האמוק שלו לנגח את אובמה והמעצמות. עצוב!