זעקות ה"גיוולעלד" של ה"רבנות הראשית" ומטיבייה מ
ש"ס ומ"
יהדות התורה" נגד הפרטת מערכת הכשרות וביטול המונופול של ה"רבנויות" היו יכולות להיות מובנות אילו באמת ה"רבנויות" בארץ - ובראשן ה"רבנות הראשית לישראל", היו עשויות ללא חת מבחינה דתית והיושבים שם היו צדיקי הדור. אבל לא כך היא התמונה. למעשה דווקא הבדצ"ים החרדים היו צריכים להיות הראשונים שילחמו נגד הבלעדיות של ה"רבנויות" על הכשרות, והמפלגות החרדיות היו אמורות להילחם נגד ה"רבנות הראשית", שהחרדים התנגדו לה בראשית הקמתה בשנות ה-20 של המאה ה-20 ע"י החילוניים והציונות הדתית. והנה כיום הכול הפך ל"הפוך על הפוך". החרדים תומכים ב"רבנות הראשית" והציונות הדתית נלחמת לבטל את המונופול שלה.
החוק הנוכחי בענייני הכשרות קובע כי רק ה"רבנויות" הן אלה שרשאיות להעניק כשרות ועל-פי תיחום לאזורים גאוגרפיים ברורים - על-פי סדר מוניציפלי ברור ועל-פי חלוקה למועצות אזוריות בהתיישבות העובדת. במצב הנוכחי נוצר מצב שנמשך כבר עשרות שנים רבות שעל פיו הכשר ה"רבנות" הוא חובה על כל מפעל ובית מזון על-פי מפתח גאוגרפי, ואם המפעל הזה נמצא באזור עם "רבנות" חלשה הרי שעליו להוסיף "מהדרין" מבד"ץ זה או אחר, ומדובר בהוצאה גבוהה וכפולה משום שבד"ץ באשר הרי שהוא אינו יכול לתת באופן עצמאי את כשרותו אלא לאחר שה"רבנות" המקומית נתנה אותו.
המצב הבלתי נסבל הזה אינו קיים בעולם היהודי בחו"ל משום ששם כל מפעל ובית מזון יכולים לבחור את ההכשר הנוח להם ולהגיע דרכו לכל הציבור היהודי בארצם ללא הגבלה גאוגרפית. המצב הישראלי יוצר עיוות נוסף. מאחר שלא פעם מדובר בכשרות כפולה משום החוק המחייב "רבנות" בכל מחיר, הרי שלמרות שהלקוח משלם כפול מסתבר כי שניים או יותר של הכשרים החליטו להסתפק רק במשגיח אחד ומאחר שרק משכורת אחת משולמת לאותו משגיח הרי שהכסף שמשולם עבור שאר המשגיחים שאינם קיימים הולכים לכיס ההכשרים הכפולים, ומי שמשלם על איוולת זו הם היצרן והצרכן ואילו הכשרים פיקטיביים ממשיכים להתקיים ללא צורך מקצועי וכלכלי בם.
זו אחת הסיבות שהבדצ"ים אינם מרימים קול צעקה למרות שהם לא מורשים לתת כשרות ללא ה"רבנות תחילה". סיבה אחרת שמונעת מהבדצי"ם להילחם בחוק הקיים - ולמרבה הפלא, לתמוך בהמשך בלעדיות ה"רבנות", היא העובדה שגורמים חרדים שנמצאים ו/או קשורים לבדצ"ים מכניסים את מקורביהם לעבוד בתוך מנגנוני ה"רבנות" הריקים מתוכן וכך הם אינם רוצים לנסר את ענף הכוח והשררה שדרכו הם מעניקים פרנסה למקורביהם, למרות שציבור צרכניהם נפגע.
עניין ההכשרים הפרטיים הוא דווקא רעיון טוב אבל האינטרסים של צרי שררה מונע את יישומו. רעיון כזה היה פוטר מתשלומים מיותרים יצרנים, רעיון כזה היה מוזיל מוצרים ושרות, רעיו כזה היה מעלה את רמת המהדרין לציבור הצורכים שלו, רעיון כזה היה מבטל משרות ותקנים מיותרים ומצמצם אותם עד רבע ופחות, ורעיון כזה היה מבטל כפילויות יקרות ופיקטיביות כמו "רבני מפעלים", "רבני מוסדות" ועוד מיני המצאות שבגללן רמת הכשרות היא נמוכה אך יקרה יותר.
הנעשה ברבנות י"ם כל ההתגוששות החדשה החלה שוב לפני כשנה, כאשר "רבנות י"ם" הגישה למשפט כשרויות פרטיות שעברו על החוק הקיים, אבל אותה "רבנות י"ם - שהיא דווקא "רבנות מהודרת מבחינה כשרותית מקצועית, הייתה צריכה להיות האחרונה שתתקוף אחרים בעניין ה"הונאה בכשרות". ה"רבנות" הזו עברה בעשרות השנים האחרונות פעמים רבות בעצמה על החוק.
במסגרת חוק הכשרות אסור ל"רבנות" זו או אחרת לתת כשרות באזור שאינו חלק מתחום שיפוטה אבל "רבנות י"ם" היא המובילה בעבירות על החלק הזה בחוק הכשרות. כך למשל היא העניקה ומעניקה כשרות באזורים המרוחקים ממנה כמו קיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן, בעיר בית שמש, בעבר עשתה זאת גם בנמל התעופה בלוד ועוד. כמו-כן הרי שחוק הכשרות קובע כיום כי רק ל"רבנות הראשית לישראל" מותר להוציא ציוותי שחיטה לחו"ל אבל רק "רבנות י"ם היא היחידה מכל ה"רבנויות" המקומיות העוקפת חוק זה וציוותי ה"מהדרין" שלה יוצאים לחו"ל באופן עצמאי תוך עלמת עינה של הרה"ר מכך.
דווקא העבירות של "רבנות י"ם" מוכיחות כי החוק הנוכחי הוא מחסום ברמת הכשרות בגלל ההגבלות המקומיות והגאוגרפיות ואילו מה שמוצע כיום - כשרויות פרטיות לכל הרמות, היא האלטרנטיבה האמיתית, כשאם הרעיון הזה יתממש הרי שהרבה "רבנויות" חלשות, ומנגד בדצ"ים חלשים, ייעלמו מהשטח וההכשרים עצמם יתנו את התשובה האמיתית לשיפור.
אני דווקא הייתי מצפה מ"רבנות י"ם" שדווקא היא תוביל את הרעיון החדש בכשרויות העצמאיות וביטול המונופול האזורי, שהרי מי כמותה יודעת שרק כאשר היא עוברת על החוק הקיים הרי שהיא מצליחה להעניק כשרות איכותית ואמינה לאלה שהיא מעניקה להם זאת במסגרת העבירה על החוק הקיים.
