עמידה על המקח היא תכונה ישראלית, כך אומרים, אבל המציאות מלמדת שלא כל אחד מסוגל לכך.
גם אלה שאינם מורגלים בכך מצווים לגלות ערנות בתוקף הנסיבות והמציאות העגומה שאנחנו נתקלים בה לצערנו על כל צעד ושעל.
אני זוכרת שבאחד מספרי הפסיכולוגיה הומלץ שלאחר קניית פריטים לעצמנו, כדאי מאוד לא להמשיך לעקוב אחר המחירים לגבי אותם המוצרים במקומות אחרים, שכן תמיד נגלה שיכולנו לרכוש אותם במחיר זול יותר... ואז החרטה, הצער, התחושה ש"סידרו" אותנו, כל אותם רגשות שליליים יעטפו אותנו ויפחיתו את חדוות הקנייה.
אני בהחלט אימצתי הצעה בריאה זו. למדתי גם לסלוח לעצמי באותם פעמים בם התפתיתי לפנק את עצמי מעל הגבולות שהצבתי לעצמי מלכתחילה.
בניי מזמן החליטו שאמם היא תמימה ו"פראיירית" ואפשר בקלות "לסובב" אותה בנושא הכספים בעת קניות או מו"מ פיננסי.
סגנון ערמומי האמת, לא רק בניי. לפני שנים רבות בעת נסיעה לאנטליה טורקיה עם חברה, החלטנו ללכת לשוק ולרכוש שטיחים, אני רציתי אחד בגודל בינוני להשלמת שאר השטיחים בדירתי ואהובה חשקה נפשה בשטיח קטן לחדר השינה. אהובה טיפוס קצת זרוק של ג'ינס וחולצת טי הגדולה עליה בשני מספרים לקחה את השליטה בידיה וסיננה לעברי: "את מלווה אותי ושותקת, המוכרים הטורקים רק ישימו עלייך עין וישלשו את המחיר, השאירי לי את כל המקח והממכר, אני מומחית לזה".
מיותר לציין שהייתי מהופנטת מכישרונה של חברתי. לאחר שיח וסיג חברותי ביותר תוך כדי שתיית תה התפוחים שהוגש לשתינו, אהובה הצליחה "לסובב" את שני המוכרים בסגנון ערמומי כל כך והורידה את המחיר ההתחלתי בחצי מחיר. עוד לחץ קטן פה ושם והמחיר ירד בעוד מספר אחוזים. ממש אשפית. אבל אז היא גם שיקפה לי את דמותי במראה שבהחלט הייתה זהה לזו שבעיניי בניי.
השבוע, לאחר שנים רבות הצלחתי לעשות "תיקון" וחשתי גאווה רבה בעצמי. כן בעצמי. והסיפור הוא כזה:
הגיע הזמן לחדש את רישיון הרכב, לערוך טיפול שנתי למכוניתי ולגשת לטסט. מכוניתי היא בת שבע שנים, סה"כ גמעתי 60 אלף ק"מ. פרט לפגוש קצת מעוקם כתוצאה מהתנגשות לא ברורה שלי או של נוסע אחר שלא טרח להשאיר את נתוניו, כיסוי מראה צדדית שהועף בדרך לא דרך, המכונית מתפקדת מצוין. לפני שנה בטסט נאמר לי שאני צריכה להחליף שני צמיגים ובני הצעיר מיד נטל על עצמו את המשימה ולקח את המכונית לחבר שלו בעל מוסך ברחובות ורכש לי צמיגים במחיר "הגיוני ולא מוגזם ולא כזה יקר שאת היית רוכשת ומתפתית" והוסיף, " את צריכה להזהר ממקומות מפוארים ואלגנטיים"...
שמן מנוע הפעם בני הצעיר בחו"ל, בכורי עסוק עם משפחתו ואני כבר לא ילדה ונסעתי למוסך מורשה מוכר כדי שיבצע את הטיפול השנתי המבוקש. המקום מקסים, נקי ומבריק, משרד מפואר עם מנהלת ואשת קבלה, מנהל עבודה, חדר המתנה נוח עם ספות, עיתונים יומיים, מכונת קפה, מים מינרלים, מזגן, סבר פנים נעים של העובדים.
לא הייתה בעיה להמתין לסיום הטיפול גם אם הוא משתהה קמעה. לאחר זמן סביר למדי תוצאות הטיפול הגיעו למחשב והעובדת שהייתה מופקדת על פירוט מרכיבי התשלום ניגשה אלי ובפנים מאירות תיארה את הפעולות שנעשו: שמן סינטטי, מסנן שמן מנוע, מסנן טיהור אוויר לחלל הנוסעים, נורה הוחלפה וטבעת אטימה. כל החלפים בתוספת העבודה הגיעו לעלות של 730 שקל כולל מע"מ. סביר ביותר. אני מחייכת וקמה כדי לשלם אך הבחורה עוצרת בעדי ואומרת לי: "רגע, יש שתי בעיות גדולות במכונית. הבלמים האחוריים כבר בלויים, את במאה אחוז לא תעברי את הטסט. חייבים להחליף אותם. יש גם צורך בחריטת צלחות בלם קדמי ואחורי, ערכת רפידות לדיסק בלם אחורי ובנוסף המשולשים למיתלה שניהם שחוקים לגמרה וצריך להחליפם.
אני בהלם מגמגמת ושואלת "וכמה זה יעלה לי"? הבחורה עונה לי בקור רוח: "לאחר הנחה של 10 אחוז, החלקים והעבודה, סה"כ כולל מע"מ 6068.00 שקל (ששת אלפים שישים ושמונה שקל). זה כולל את הטיפול השנתי, הוסיפה לריכוך המהלומה.
השבוע שילמתי את רישיון הרכב, ביטוח חובה וביטוח מקיף, סכומים לא מבוטלים. היה זה נטל כבד מדי עבורי להוסיף ולהיפרד מששת אלפים שקלים נוספים.
משולשים ובלמים מנהל העבודה שעמד בצד ובחן אותי כל הזמן, ניגש אל הבחורה וביקש לעיין בחשבון. הוא לחש לה מספר מילים והיא פנתה אלי: "אפשר להוזיל את הסכום אם נשתמש בחלפים לא מקוריים, אומנם תהיה יותר עבודה אבל בעיקרון הסכום יופחת משמעותית" וכאן היא מקלידה במחשבון ומגיעה לסכום ה"זול": רק 4,498.00 שקל כולל מע"מ.
"בואי למכונית ותראי בעצמך את המשולשים" אומר לי מנהל העבודה. אני גוררת את רגליי למכונית ומסתכלת על המשולשים, עדיין המומה. "את רואה כמה הם שחוקים? בואי אראה לך את הבלמים, אין מצב שיעבירו את המכונית בטסט". אני לא מבינה בזה דבר, אפשר "לעבוד" עלי בקלות, ממתי ראיתי את המשולשים והבלמים כאשר המכונית מורמת?
באותו רגע, דמותה של אהובה חברתי שבינתיים כבר איננה איתנו, עלתה לנגד עיניי, עם חיוך ממזרי, עם אזהרה במבטה, כאילו רמזה לי להתאושש, ובבת אחת הרגשתי את כוחותיי שבים אלי.
חזרתי למשרד, שילמתי את 700 השקלים עבור הטיפול ואמרתי להם בחיוך בוטח שאני צריכה לחשוב על כך ואודיע להם על החלטתי. עזבתי את המוסך בידיעה שלא אחזור לשם יותר.
פרסום פומבי למחרת נסעתי בבוקר הישר אל מכון הטסט. מכוניתי עברה את הטסט בגדול, בלמים קדמיים, בלמים אחוריים, כל הבדיקות היו תקינות לחלוטין. "הנזק" היה מחיר האגרה 96.00 שקל... המדבקה האדומה של שנת 2016 שניתנה לי הודבקה בכבוד על השמשה הקדמית. יצאתי משם עם חיוך רחב, חשתי שאני לא "פראיירית".
רציתי לספר זאת בגאווה לבניי אבל החלטתי שהמסר יישלח להם ולמאות אלפי אזרחים תמימים באמצעות פרסום פומבי.
הגיע הזמן שבכל הנוגע לתיקון המכונית שלנו עם או בלי טסט נפסיק להיות תמימים ונחדל להיות פראיירים.
