כותרת המאמר שאולה מהומורסקה שנכתבה, ע"י
אפרים קישון, לפני עשרות שנים. הוא הצביע על כך שבמדינה שלנו האהובה עליו שולט הפרטצ'.
פרטצ' היה אז וקיים היום. הזמן חלף אך שיפר את כוח הפרטצ' והביא אותו לרמת בשלות ועוצמה:
שירותי הכבאות בישראל היו זקוקים לאסון הכרמל כדי לגרום לכך שהם יוצאו מידי שר פנים חדל אישים, שנופף במכתבים שכתב, למשרד ביטחון הפנים שמינה מפקד ששיקם את השרות ונראה שמקץ כארבע שנים שרותי הכבאות מתפקדים בצורה מקצועית. רק חבל שהפרטצ' מנע מהתהליך להתקיים קודם לכן וכך היה נמנע אסון שעלה בחייהם של 44 אנשים.
השבוע פורסם דוח ועדת לוקר. מדוע צריך להקים ועדה, לא הראשונה מסוגה, שתתווה את מסלול ההתיעלות של הצבא? האם הצבא ומשרד הביטחון לא אמורים לשקוד על בחינה מתמדת של ההתייעלות כל הזמן? הרי נטל הביטחון הוא כ-5% -6% מהתמ"ג וכלכלה יעילה היא חלק מהחוסן הלאומי. אומרים שגמל הוא סוס שתוכנן ע"י ועדה.
מקימים ועדה היושבת על המדוכה לאורך שנה ובינתיים לא עושים דבר. דווקא מסתמן שהרמטכ"ל הנוכחי מעוניין ליעל, זאת עשויה להיות ערובה שמשהוא יתבצע, אך בכל מה שקשור לצבא הקבע הוא מגיב כיו"ר ועד עובדים. באשר לפנסית הפורשים הוא משווה כלכלן בצבא לטבח בשרות הכבאות הזכאי לפנסיה תקציבית מוקדמת. הוא רק שוכח ששניהם אינם צריכים להיות זכאים לתנאי פרישה מפנקים.
כרגיל במקומותינו הפנייה היא לפתרונות קשים. במקום זאת אם הן הוועדה והן הרמטכ"ל היו מסמנים תפקידים שונים אותם ניתן לאזרח ומצבת צבא הקבע הייתה יורדת מ-40,000 ל-28,000 והמאיישים את התפקידים המאוזרחים ידעו שעם תפוגת החוזה הנוכחי יוכלו לפרוש או להמשיך בתפקידם כאזרחים ייתכן שיעדיפו להתאזרח ולעבוד עד גיל הפרישה. בכל מקרה מחליפם יהיה אזרח. בדרך זו תושג המטרה ללא תהליך מכאיב של פיטורים. דווקא למשרתי החובה אין הרמטכ"ל משמש לפה.
חיילים אלה נחשבים כנמצאים בכיס, הן מכח זאת שהשרות הוא כפיתי והן מהעובדה שהם "זולים" מבחינת עלות. כך רוצים לחסוך על גבם את הוצאות השיקום. שוכחים שהחייל אינו עובד המערכת אלא גויס והמעט לו הוא זכאי הוא הגנה אם הוא הפך לנכה מכל סיבה שהיא. אין לו בטוח תאונות אישיות לעת מצוקה. מדוע הצבא ישתמש ויזרוק? העלאת השכר של החיילים לפי שלוש מהיום תגרום לכך שיתיחסו אליהם לפי "שווים" וגופים חוץ צהליים המקבלים אותם עתה ככוח אדם זול עשויים לוותר עליהם וכך תגדל מצבת כוח האדם.הדבר יקל על קצור השרות שגם הרמטכ"ל שואף לקצרו ל-27, לא רחוק מ-24 של ועדת לוקר,חודשים.
נושא הגז המככב זה מספר שבועות הוא דוגמה נוספת לפרטצ'. ברור שיש כאן מונופול. מה פשוט מלקבוע מדי חודש מחיר מקסימום לגז שיגזר מהמחיר באירופה,פחות הוצאות הובלה, בעוד מחירים עתידיים יהיו אופציונאליים לקונים והמוכרים.בעת כתיבת שורות אלה מחיר הגז העכשוי הוא 2.81 דולר לינואר 2017 הוא 3.52 דולר ולמרץ 2023 הוא 4.25$. להזכירכם המחיר בישראל מתחיל מ-מכ-5.5דולר. בנוסף יש להקפיד שמפיקי הגז יעמדו בלוחות הזמנים.לפני שנים היה שר תעשיה
חיים צדוק שאמר לתעשיינים "עבדו על המחרטות ולא על הממשלה".
טומי לפיד ידידו של קישון נמנע מכהונת שר האוצר מאחר שלא ראה עצמו מתאים. טומי היה אדם משכיל ובעל נסיון ניהולי. בנו יאיר לא חשש לדרוש ולקבל התפקיד רק כדי להיחשף במלוא, מע"מ 0, חדלונו. הוא לא מהסס למתוח בקורת בזעם תיאטרלי על נתניהו בכנותו את "כשלונו "בקשר להסכם האירני ככישלון הגדול מקום המדינה. כאילו שלא היה מחדל יום הכפורים, היפר אינפלציה של שנות השמונים ואפילו ההינתקות החד-צדדית. נתניהו רחוק מלהיות ראש הממשלה האולטימטיבי אך בנושא המשבר עם אירן קשה לתת לו ציון נכשל. יאיר הוא הוכחה חיה לכך שהפרטצ' חוגג את נצחונו.