בימים אלו מוצגת במוזאון העיצוב בחולון תערוכה בשם "צל ערים" עליה עבדו האוצרים מרטין וייל, ורון ארד במשך שנה וחצי.
התערוכה שמה במרכז הבמה בעיה אשר משפיעה על בני-האדם במיוחד בחודשי הקיץ החמים, שהיא בעיית הצל.
כאשר אנו יוצאים מפתח ביתנו לסידורים או לעבודה אנו נתקלים בשמש היוקדת הקופחת מעל ראשינו. ברוב המקרים אין לנו היכן להסתתר, ואנו סובלים מהחום ומהלחות המעיקים.
רוב מרכזי הבילוי שממוקמים תחת כיפת השמים כגון: מגרשי ספורט, חצר בית-ספר, רחובות ראשיים וגינות אינם מוצלים. גם אזורי הבנייה הצפופים בערים הגדולות עלולים ליצור מסת חום אדירה כי הם אינם מסוגלים לבודד עצמם מקרני השמש המעיקות.
התערוכה מציגה, בין היתר, את פרק המדרון ביפו אשר בו מותקנות סככות המצלות על יושבי הספסלים והולכי הרגל, ואת העיר באר-שבע שברוב רחובותיה הראשיים אין כמעט צל כך שתושביה חשופים לקרני השמש ברוב שעות היום.
שאלות מרכזיות הנשאלות בקשר לסוגיית הצל ניתן לשאול שלוש שאלות מרכזיות בנוגע לסוגיה זו:
1. למה נכשלה המדינה ביצירת איכות-חיים טובה יותר בשטחים האורבניים הצפופים?
2. מה עלינו לעשות כדי להעלות סוגיה זו על סדר יומן של הרשויות המקומיות?
3. מהם היתרונות הקיימים בהצגת סוגיית הצל?
התשובות לשאלות 1. קיימות דרכים רבות ליצור שטחים ציבוריים קרירים אשר יהיו נעימים ונוחים באקלים הים-תיכוני השורר בישראל.
לצערי הרב רוב מתכנני הערים, האדריכלים לא חושבים מספיק על שכבות שלמות הנפגעות מכך שאין צל במרבית השטחים הציבורים כגון: תינוקות, קשישים, נשים בהריון, חולים.
האדריכלים בונים המון דירות בשטחים עירוניים צפופים, ולא לוקחים בחשבון שקרני השמש פוגעות בחזית הבניין (דבר הגורם לכן שהטמפרטורה בו קופצת ב-10-3 מעלות).
2. הגיע הזמן שהציבור אשר הפסיק לחיות בתודעה כוזבת יתחיל להפגין כנגד מהנדסי העירייה בה הם מתגוררים.
במקביל רצוי שפוליטיקאים, מהנדסים, מתכנני ערים, אקולוגיים ואדריכלי נוף יצאו מתחת התבנית השלטת ויחלו לחשוב איך ניתן להיטיב עם תושבי הערים אשר אמורים לגור באזורים צפופים אלו.
3. ביצוע תוכנית זו יכול להפחית את צריכת האנרגיה (דבר שיגרום להוזלה משמעותית במחירי החשמל), הוא יכול לשפר את הפעילות הקהילתית הקיימת במרכזי הערים, וכן לשפר את איכות האוויר שאנו נושמים במרכזי הערים.
יש עוד הרבה דברים שאפשר לעשות,והגיע הזמן שנתחיל לבצע זאת.
