מה יקרה אם ידידי ישראל בקונגרס, או החרדים לגורל העולם ולגורל המזרח התיכון, או שונאי אובמה – איך שתקראו להלם יצליחו לסכל את המהלך הלא מובן של אובמה - קרי בעצם חתימת ההסכם ובחתימה עליו כפי שהוא הולך ומתבהר עתה? – אני לא בטוחה שזה לטובתנו.
ראשית, כי הכל יודעים שאובמה שנחוש מאוד לקיים את ההסכם, כבר עקף במידה רבה את הקונגרס בכך שהעביר בזריזות שלא תיאמן את ביטול הסאנקציות במועצת הביטחון מתוך ידיעה ברורה שהביטול יצא לדרך וסיכול ההסכם לא יכול להזיק עוד כפי שהתכוונו לכך חברי הקונגרס מלכתחילה.
בטוח, שגם אם יסוכל ההסכם, הרי שהדימוי של מי שחפץ בטובת האירנים (הנשיא של מדינת 'השטן הגדול') יירשם בטהרן כהישג מדיני.
שנית, אין ספק שאובמה, הנחוש מאוד לקיים את ההסכם, ימצא דרך להתנכל למדינת ישראל באורח אחר. אין לי ספק שתחילה, תבוא ההגבלה על נשק מתקדם מאוד שאולי כבר הובטח. אחר, יבוא קיצוץ בהיקף הסיוע הצבאי, אחר יבוא הגרוע מכל, בדרך כזו או אחרת, תתחיל זליגת מידע מתקדם שעליו עבדו האמריקנים והישראלים לכל מיני גופים שיעבירוהו בסופו של דבר לאירנים ויקצרו את דרכם בתחומים רבים.
נשמע אפוקליפטי? – אז מה? – ההבטחות של אובמה לאורך כל הדרך ובעת ביקורו כאן, וכל נאומיו היפים והתקיפים שלו על 'הקווים האדומים', אינם בגדר הבלים באספמיה?
שלישית, וכאן יבוא הגרוע מכל, תתחיל המתקפה האנטישמית הגלויה והסמויה כנגד האיש – נתניהו! שהעז להילחם נגד אובמה בכלים שלו ( נאומים מוצלחים ושכנוע חברי קונגרס) ונגד כל מי שעבד עימו ובשליחותו. ובעניין זה, הוא יכול לסמוך על תמיכה מבית. כי אם קרי לא היסס להיעזר באיש המוזר
עמי איילון לצורך "שכנוע פנימי" אין ספק שגופים ידועים מאוד בישראל יירתמו בכסף טוב ואנטישמי לעזרת הנשיא (לרבות גופים אמריקנים) כנגד נתניהו ובאמצעותו כנגד מדינת ישראל.
וכאן מגיעים למדיניות המרושעת שתופנה כלפי מדינת ישראל. לאט-לאט, יציגו אותנו כגורמי הנזק הגדול במזרח התיכון, כמחרחרי מדון וכלא ראויים מכל בחינה אחרת.
אני יכולה כבר לשמוע את נאומיהן של
ציפי לבני,
זהבה גלאון, וכמובן דובי ויסגלס הנצחי כנגד מדיניותו של נתניהו לאורך כל הדרך וכמובן הטחת כישלון הקונגרס בנתניהו בלבד!
עכשיו, כשהולך ומתברר, שההסכם לא רק גרוע אלא על סף הטמטום, שהאירנים העלו את קרי כסרדין ברשת (לא ככריש כפי שהיה אמור להיות בתחילה), שרימו אותו כפי שרימו את אחרון הפתאים בעולם הפוליטי, וכשישראל אמורה לשלם את המחיר (ואולי עוד כמה מדינות חסרות סעד צבאי באזור) כדאי לשאול, אולי באמת לא כדאי שההסכם שממילא יצא לדרך, לא "יפול", בקונגרס?
או כמו שאומרים הגלותיים והפחדנים בינינו שמזמן וויתרו על מדינת ישראל, אולי מלכתחילה לא כדאי היה לעורר את השאלה ולהניח לאירן להיות מעצמה גרעינית ולחכות ולראות איך "יפול דבר?"
אני, המאמינה, שאין להשביע את הארי בקומץ, חושבת שכל מה שנעשה בדין נעשה, טוב שנעשה, ובחלקים רבים של התהליך, נעשה בהצלחה ובחוכמה, כי - אין אנו אחראים לקוצר הראות של הנשיא אובמה או לאיבתו המסותרת והגלויה למדינת ישראל ולנתניהו.
אין אנו אחראים לשליחו המתנהג כמו "ינקי", דוהר על סוס במזרח התיכון שבו הכללים על מו"מ ודיון, שונים בתכלית, מאלה הנהוגים במערב.
אין אנו אחראים לאינטרסים האפלים שמוליכים את מדינות אירופה לקראת ביטול הסאנקציות (אנטישמיות, ריבוי מוסלמים בתוכן, וכסף! הרבה כסף!!)
אין אנו אחראים לעובדה שישראל, חזקה מעצבנת את המזרח התיכון, את אירופה ואת אמריקה גם יחד.
אין אנו אחראים על העובדה, שסיכון שלום העולם כולו, לא נראה שקול בעיני אובמה כנגד היחסים המורכבים והמפותלים שלו עם ישראל.
אנו אחראים רק לקיומנו, לשלומנו ולביטחוננו. אני מקווה שכל ראשי הממשלה שיבואו יילכו בעקבות קודמיהם ויקיימו שני עיקרים מנחים: שנית מצדה לא תיפול – ולא תהיה שואה שניה לעם היהודי.
