לאחרונה גילו אסטרונומים שכוכב כלשהו בגלקסיה הרחוקה מאיתנו 1,500 שנות אור דומה לכדור הארץ שלנו בגודלו ובתנאי האטמוספרה שלו, מה שלדעתם עשוי לאפשר שם חיים. קרחונים שהתגלו על הכוכב פלוטו טיפחו אף הם תקווה להימצאות חיים. לפני כשנה הודיעו חוקרי נאס"א, סוכנות החלל של ארה"ב, כי נמצאו על כוכב מאדים "חומרים תומכי חיים". חוקרים אלה טוענים כי עצם הימצאותם של שרידים מאותם חומרים - גופרית, חנקן, מימן, חמצן, זרחן ופחמן - מעיד על היתכנותם של חיים מיקרוביולוגים, של אורגניזמים זעירים, שהתקיימו על פני הכוכב האדום. החומרים הללו מתווספים לסימנים שהעידו כי בעבר היו מים במאדים.
האומנם? תנאים אטמוספריים דומים עדיין אינם הוכחה לקיום חיים, וגם אם אכן החומרים שנמצאו על המאדים, או שיימצאו על פלוטו וכוכבים אחרים, אכן מהווים מרכיבים של חומר ביולוגי או חומרים הדרושים לחיים, יש לזכור כי עדיין מדובר רק בחומר פיזיקאלי דומם. כי המהות של החיים כלל איננה רק הרכב החומר בו הם מצויים, אלא בעיקר - כל התכונות הביולוגיות המורכבות המיוחדות ליצורים החיים. לכן יש בהחלט מקום לבדוק את נכונות התיאוריה הרווחת - כאילו החיים התפתחו באורח טבעי מחומר פיזיקאלי.
אולם לפני שנשאל איך ייתכן בכלל שחומר חי התפתח מחומר דומם, יש לשאול - כיצד נוצר היקום כולו, על פרטיו הדוממים והחיים כאחד.
איך נוצר היקום? לפני מספר שנים פורסם שפיזיקאים הצליחו למצוא את "החלקיק האלוהי" אשר - על-פי ההשערה הרווחת - אמור לפתור את חידת ההיווצרות של היקום לפני מיליארדי שנים, שלפי התיאוריה הנפוצה, התרחשה תוך התנפצות אדירה הידועה בכינוי "המפץ הגדול".
עצם הכינוי "חלקיק אלוהי" מרמז על המגמה המטריאליסטית להוכיח כאילו בעצם הכל עניין של חלקיקים חומריים המסבירים את יצירת העולם בדרך "טבעית-אקראית" ולא על-ידי בריאה מכוונת של כוח עליון אלוהי, שכן, לטענתם, גם מושג האלוהות ניתן להסבר באמצעות הפיזיקה, לכאורה.
מציאת "חלקיק אלוהי" אמור לאשש תיאוריה מטריאליסטית שלכאורה תפתור את שאלת היווצרות היקום, שבסיסה הוא "המפץ הגדול", ובכך תפריך את האמונה שהעולם נברא על-ידי אלוהים - כך לפחות מאמינים ומקווים תומכי התפיסה המטריאליסטית.
שאלת היווצרות היקום או ראשית היקום מעסיקה את האדם עוד מימי קדם, לפני שהתפתחו כלים מדעיים. את שאלה בריאת העולם ניסו בני האדם לפתור באמצעות הדת הפילוסופיה, המיסטיקה והמיתולוגיה. במדע המודרני עוסקות בשאלה זו הקוסמולוגיה והקוסמוגוניה.
קוסמולוגיה היא המדע העוסק בחקר מבנה היקום, ההיסטוריה שלו ומקומה של האנושות בו.
קוסמוגוניה היא התורה בתחום מדעי החלל אשר עוסקת באופן היווצרות היקום מראשיתו ועד למצבו הנוכחי. מושג זה מתייחס לאופן בו נוצר היקום, כשהמפץ הגדול הוא המודל המקובל על דעת רוב המדענים.
תיאוריית המפץ הגדול לפי התיאוריה המקובלת נוצר היקום כתוצאה מהאירוע המכונה "המפץ הגדול" - אשר מעריכים שהתרחש לפני כ-13.7 מיליארד שנה. ההתחלה הייתה נקודת אנרגיה חסרת ממדים, כאשר זו הלכה והתפתחה דרך פאזות שונות של אנרגיה, חלקיקים, כוחות פיזיקאליים, היווצרות יסודות כימיים ועד להתגבשות צבירי חומר שהיוו את חומר הגלם למבנים השונים ביקום. לכל זה התלווה תהליך בלתי פוסק של התפשטות והתנפחות - תהליך הנמשך עד היום ויימשך גם בעתיד, ומתבטא בכך שצבירי הגלקסיות מתרחקים אחד מן השני כפי שגילה האסטרו-פיזיקאי אדווין האבל, ומביא להנחה שפעם הם יצאו מנקודה אחת. עובדה נצפית זו תומכת במודל המפץ הגדול, כמו גם גילוי קרינת הרקע הקוסמית באמצעים תצפיתיים שונים הן מהארץ והן מהחלל.
אלא שגם הסבר זה לא ממש מעניק תשובה לשאלה - איך ומה גרם לייחודיות הזו של האירוע, מה גרם למפץ להתרחש ואיך קורה שמנקודה חסרת ממדים מתפתחים חומרים פיזיקליים שנענים לחוקי טבע. ואגב זה מנקרת השאלה - מה (או מי?) יצר את חוקי הטבע.
איך התפתחו חיים? אבל אפילו אם לכאורה נפתרה או קרובה להיפתר שאלת היווצרות החומר הדומם - נותרה שאלה גדולה יותר: מה טיבם של החיים ואיך נוצרו. הייתכן שניתן להסתמך על התיאוריה הרווחת בין מדענים מטריאליסטים כאילו החיים התפתחו מחומר דומם?
התיאוריה המטריאליסטית המקובלת מספרת כי לפני מיליארדי שנים היה היקום כולו מורכב מחומר פיזיקלי דומם שהיה במצב צבירה נוזלי של מעין "מרק קדמון", עשיר במינרלים ותרכובות אורגניות, כשמעליו מתחוללים מופעים חשמליים שהפיקו ברקים. אירוע חשמלי ייחודי כזה, אומרת תיאוריה זו, גרם לאחת המולקולות "להשתכפל"...
התיאוריה נודעה לראשונה בשנת 1924, כאשר שני מדענים - אלכסנדר אופרין וג'ון הולדן - פרסמו שני מאמרים על מוצא החיים. השניים העלו את ההשערה לפיה האטמוספירה הקדומה של כדור הארץ הייתה עשירה בתרכובות שנמצאות במערכת השמש, שהכילו מימן, מתאן, אמוניה ואדי מים, ולא הכילה חמצן בצורתו החופשית. בתנאים אלה לפני כארבעה מיליארד שנים, בעזרת ברקים, חום גבוה וקרינה קוסמית, התאפשרה יצירתן של תרכובות אורגניות מורכבות יותר כחומצות אמינו, פפטידים ונוקלאוטידים. בהמשך נוצרו חומרים מורכבים עוד יותר כחלבונים שבתורם יצרו רכיבי על מורכבים יותר. ביסוד ההשערה עומדת ההנחה כי אין הבדל מהותי בין חומר חסר חיים לחומר חי, ולכן חיים יכלו להיווצר בדרך של אבולוציה כימית.
הבעיה היא שגם אם ה"השתכפלות" המולקולרית מעניקה לכאורה הסבר להיווצרות תרכובות ביולוגיות ואולי גם את הופעת תכונת הרבייה - אין היא מסבירה כיצד התווספו לחומר הביולוגי כל שאר התכונות המייחדות את היצורים החיים, המנוגדות בתכלית לתכונות החומר הדומם.
הניגוד בין דומם לחי כל העצמים הידועים לנו ביקום נחלקים לשניים עיקריים: עצמים פיזיקאליים דוממים ועצמים ביולוגיים חיים.
חיים הם מאפיינים המבדילים אורגניזמים מישויות חומריות אחרות שאינן חיות. קיום כל אחד מן התנאים המופיעים להלן, מגדיר עצם כחי, בעוד שאי קיומו של אחד התנאים מן הרשימה, גורם לאי הגדרתו כחי.
1. הומאוסטזה - היכולת לשמור על איזון פנימי ועל סביבה פנימית יציבה וקבועה, עד כדי שינויים קלים. לצורך שמירה על איזון זה, קיימים תמיד:
2. סדר פנימי קפדני - ליצורים חיים ישנה אנטומיה קבועה עד לרמת המיקרו-אנטומיה. בכל חלק של היצור החי, ואפילו הגדול ביותר שביצורים, ישנו אִרגון קבוע מראש עד לרמת המולקולה.
3. התא - היחידה הבסיסית השומרת על כל מאפייני החיים. כל יצור חי חייב להיות מורכב מתא, השומר בתוכו על סדר פנימי מוגדר היטב, ו/או מאוסף תאים המסודר בצורה מוגדרת היטב, ומורכב מתאים תאים אשר כל אחד מהם שומר על סדר פנימי מוגדר היטב. המולקולות האורגניות מורכבות ומסובכות הרבה יותר מהמולקולות של חומר דומם.
4. חילוף חומרים - היכולת לקלוט אנרגיה מסביבת המחיה, להמיר אותה לסוג האנרגיה הנדרש ולהפריש את הפסולת שנוצרה בתהליך ההמרה.
5. רגישות ותגובה לגירויים חיצוניים - היכולת להגיב לגירויים שמקורם בסביבה החיצונית או בסביבה הפנימית של היצור החי.
6. התפתחות הפרט - ניתן להגדיר פרקי זמן הן עבור תהליך היווצרותו של הפרט והן עבור תהליך מותו והתפרקותו. ניתן לצפות בפרקי הגדילה וההתפתחות. בחלק מן המקרים ישנה גדילה והתפתחות במהלך כל תקופת החיים. בחלק אחר מן המקרים ישנה הגעה לבשלות שלאחריה מגיע שלב ההזדקנות.
7. אבולוציה ותורשה - המידע הנצרך ליצירתו של הפרט מועבר אליו בתורשה מן היצורים החיים שיצרו אותו. לאותו פרט ישנם מנגנוני רבייה הממשיכים תורשה זו לצאצאיו, וחוזר חלילה. המידע התורשתי משתנה באופן מזערי מדור לדור, ברמת האוכלוסייה. שינוי זה הוא הנקרא אבולוציה.
הִתְרָבּוּת והִסְתָגְלוּת למעשה, ניתן לצמצם ולרכז את כל התכונות שלעיל לשתי תכונות עיקריות הממחישות את ההבדל התהומי בין דומם לחי: הִתְרָבּוּת והִסְתָגְלוּת.
בשתי התכונות הללו יש ביטוי ליכולת לקיים תקשורת:
הִתְרָבּוּת = תורשה - תקשורת אמבריולוגית וגנטית (להבטחת הקיום לטווח הארוך);
הִסְתָגְלוּת = תקשורת בין האורגניזם לבין סביבתו (להבטחת הקיום המיידי-עכשווי).
לעומת תכונות ייחודיות אלה של היצורים הביולוגים, יש שתי תכונות עיקריות בהן ניחן חומר פיזיקלי דומם, המנוגדות בתכלית לתכונות הביולוגיות.
ראשית - התהליך השוטף של העולם הפיזיקלי-חומרי מאופיין במושג "אנטרופיה" - תהליך בלתי הפיך של עלייה גוברת באי-סדר, תהליך של התפרקות וריסוק. הדוגמה הקלאסית: גביש או גביע שנשברו - לא יוכלו לעולם לחזור למצבם הקודם בדרך טבעית.
התהליך השוטף של העולם הביולוגי-רוחני עומד בניגוד מוחלט לעולם הפיזיקלי, כאמור לעיל, והוא מאופיין במושג "אבולוציה ביולוגית". התהליך של האבולוציה מהווה גידול מתמיד בסדר על-ידי בנייה והתפתחות, שגם הם בלתי הפיכים (אם נוקטים עמדת השקפה כוללת של שאיפה לאינסוף).
שנית - עצם דומם הוא פסיבי ואיננו מסוגל לנקוט יוזמה כלשהי, איננו מסוגל לזוז או להגיב בכוחות עצמו. עצם דומם איננו מסוגל לתקשורת שיש בה משמעות אלא רק לקשר כימו-פיזיקאלי מכאני ופאסיבי.
חומר ורוח, גוף ונפש נחזור אפוא ונשאל: איך ניתן להסביר שמאותו חומר דומם פסיבי שהוקנתה לו יכולת השתכפלות בעטיו של אירוע חשמלי, אפילו ישתכפל ויתרבה עד אין סוף - כיצד הצליח לזכות בכל אותן תכונות ייחודיות שפורטו לעיל המייחדות את היצור הביולוגי החי ומבדילות אותו תכלית ההבדלה מחומר פיזיקלי דומם?
קיימת הנחה האומרת כי פתרון בעיית ההתפתחות של חומר חי מחומר דומם, תלוייה בהבנת הקשר בין חומר לרוח, בין גוף לנפש.
כיום אנו רחוקים מאוד מההבנה הזו, וכל עוד קיים מצב זה - לא נוכל להבין כיצד ייתכן שמחומר דומם התפתח חומר חי, ואם בכלל אירע תהליך כזה. מה באמת אירע - אין לדעת בכלים של היום, אולם אחת האפשרויות היא, שכלל לא הייתה התפתחות כזו. אחת האפשרויות היא למשל שנִשמת החיים הופחה לתוך חומר פיזי דומם בדרך כלשהי, על-ידי כוחות עליונים (או - כוח עליון, אם תרצו).
אפשר להעלות כמובן אפשרויות אחרות, אבל למעשה הכול נותר בגדר השערות ספקולטיביות שלא ניתן לאשש או להפריך, גם לא לאחר התגליות המדעיות בתחומי החלל ומדע החלקיקים.
