הכל החל כשזוג חברינו הטובים, בלה וישקה, אמרו לנו שהזמינו מקום למלון ישרוטל בים המלח, והפצירו בנו להצטרף. ככה, ספונטני, מהיום למחרתיים. נעתרנו, והייתה זו הפעם הראשונה שהעזנו להיות שם בימים החמים של סוף יוני. הייתה זו חוויה כה נעימה, השירות כה מפנק, הבריכות הנהדרות שאיפשרו לנו לשחות בתוך מים חמימים בחוץ כמו בספא, מבלי להיזכר בקור המים בבריכות החיצוניות האלו בחורף או בעונות המעבר בהן הורגלנו לרדת לאילת או לסדום. ולידיעת חובבי ים המלח: חופו של הים כוסה בחול רך, כך שאין בו יותר אבנים בכניסתך למים ואין צורך בנעלי ים מיוחדות.
הכל היה כה נפלא, ילדים לא נראו כמעט בשטח, שלווה אפפה אותנו. ואז, אחרי הכל, כשעשינו חושבים - החלטנו אחרי שבועיים או שלושה לחזור לשם בשנית. אומנם כבר היו ילדים בין האורחים, אך מכיוון שירדנו לשחות עם פתיחת הבריכה בבוקר - שחינו רק עם עוד שני אנשים, והרגשנו כמו בבריכה פרטית. המלון ישרוטל ים המלח הוא ממלונות היוקרה של הרשת, ומתנהג בהתאם. למי שממש חפץ באוירה סולידית ופרטיות, הוא מעניק את האפשרות להתארח בקומות בהן אין ילדים. מלבד זאת - בטרקלין המיוחד לשוכני קומות אלו, מוגשים במשך היום משקאות חמים וקרים, יין, מתאבנים, וכל מיני מעדנים שאינם ארוחה, אך שומרים עליך עד הערב.
מלבד חדר האוכל עם שפע המאכלים המתחלפים, בו סועדים בוקר וערב, לא הזכרנו עדיין את מסעדת ה"ראנץ", אחותה של זו ממלון רויאל ביץ' באילת, המשרתת בבוקר את ארוחת הבוקר בהגשה עם מלצרים הכי אדיבים שיש, ובערב היא מסעדת בשרים בסגנון הדרום-מזרח האמריקני. ועל זה אתעכב הפעם. המסעדה מכילה מבחר מאכלים מגוון וברמת שף. אנו החלטנו לחזור בהזמנתנו על-מנת הדגל של ה"ראנץ'" באילת - סטייק פילה ברוטב פלפל המגיע עם גליל בצל מטוגן ומחית תרד. להפתעתנו, האיכות, צורת הבישול שנעשית במדויק על-פי בקשתך, והטעמים - היו עוד יותר טובים ממסעדת-האם. מכיוון שאני איני אוכלת קרפצ'ו וסוגים אחרים של בשר המצויים ברשימת המנות הראשונות, ומכיוון שהמנות עתירות ממדים, הסתפקנו בפילה הבקר כמנה עיקרית ויחידה לכל אחד. זאת, לאחר שערב קודם בן זוגי אכל סטייק אנטרקוט בסגנון קייג'ן, אך שכנעתי אותו למחרת להיצמד לבחירתי מאמש. הקינוח שבחרנו היה מעולה, סורבה, אך מעל לכושר הקיבול.
בביקורנו השני התארחנו בסויטה עם ג'קוזי על מרפסת דק ענקית. הסויטה מורכבת משני חדרים, חדר שינה להורים, וחדר אורחים ענק שיש בו שתי ספות ענקיות, עם פרחים אקזוטיים, בר פינוקים - קערת פירות משובחים, מים מינרלים, יין, פיצוחים, עוגיות ומכונת אספרסו. לומר את האמת - בחום של יולי, לא משך אותנו לשבת על מרפסת הדק הענקית ולהישרף, וג'קוזי עם בגד ים בחוץ, בלי האפשרות להינות ממנו בעירום בפרטיות - לא בשבילנו. כך שחדר השינה היה cozy דיו עבורנו. אך שיא החוויה היה הנוף הנשקף מקיר הזכוכית הענק, בו התערבלו צבעי הרי מואב הוורדרדים בצבעו התכול של הים, החל משעות הצהרים ואילך. נוף ההרים הקדומים המחזיר אותנו לימי קדם, בהם עמנו התנחל בארץ כנען משני עברי הירדן, ההוד השגיא שלהם, והצורות המיוחדות שהטבע טבע בהם - הם התמונה היפה ביותר שנפש האדם נכספת אליו, הרבה לאחר שחופשתו הסתיימה והוא חזר הביתה.
לאחר מנוחת אחה"צ, ואחרי סעודת הערב המעולה הבלתי נשכחת, נכנסים לטרקלין הלובי של המלון, ומתענגים על מנגינת צמד זמרים/מוסיקאים (כמה מהם בוגרי אקדמיות למוזיקה) המתחלפים מדי ערב. שירים עבריים, צרפתיים, אנגלים ומה לא. קסם של ערב, וכאשר קצב השירים מתגבר, קמים כל מי שהמוזיקה הקפיצה אותם, ורוקדים בהנאה מושלמת, מבלי שהרמקולים יחרישו את אוזניהם, המוזיקה נמסכת בעצמות והנפש מתרוננת.איזה קלאס, איזה הבדל מהמקומות בהם רעש המוזיקה מחריש אוזנים ולא מאפשר לך לשוחח אפילו עם מי שלידך...
אודה ואתוודה: היה כל כך טוב, שאפילו לא טרחנו לבזבז שמץ מהזמן של תהליך התפרקות הנפש והחושים לרגיעה הפנומנלית, ע"מ להכנס לספא לעיסוי מאחד הסוגים הרבים המוצעים שם. את זה השארנו לת"א.
משעמם לא היה לנו לדקה, והרוגע שתפסנו שם כיפר על כל הלחצים, ההפחדות של רואי השחורות בתקשורת, המריבות הקבועות והמטרידות בין ישראלים כאלה לכאלה. לפתע למדנו להכיר בעובדה עד כמה היחס של אנשי המלון עומד ביחס ישר לכמות האנשים המתארחים בו. ככל שהמלון פחות ענק - כך השירות נפלא ואישי יותר. וכך היה.
מכיוון שעד 40 מעלות יכולנו להינות במלון, מבלי לצאת מהתחום שלו כלל, כי היה לנו כל מה שאיווינו, באנו למסקנה, שהייתה זו בחירה מעולה דווקא לימי חום הקיץ, שבאותה עת אנו מתבשלים בימים אלה בלחות של מישור החוף, מוותרים על יציאות ונשארים במזגן.
מומלץ במיוחד לימים החמים טרם בוא הילדים והצרפתים, ואז אתה סופח את השקט והשלווה עם כל הפינוק האפשרי, וחוזר הביתה חדש ורענן. כיף של חופשה!!!
