ניתוח תוכנית לוקר בדיקה מעמיקה של ההצעה - מצביעה על ליקויים בסיסיים במספר תחומים בעלי השלכות מידיות ועתידיות על צה"ל, כשירותו, מיומנותו ובכך על ביטחון ישראל. יש מקום, לרפורמה, לצמצומים וקיצוץ בשומנים אבל צריך לעשות זאת, ברגישות, במיומנות ובהדרגה, כדי לא לפגוע בכשירות יחידות צה"ל ובוודאי לא ביכולת התגובה של צה"ל בתקופה רגישה, כמו שאנו נמצאים בה כעת.
הבחנה בין חזית ועורף הבחנה זו, לא תמיד נכונה, שהרי יש מקצועות שאינם נחשבים כיחידות שדה, או לוחמת שטח, שלא פחות חשובים ולפעמים אף חשיבותם עולה על מערך השדה. יש שילובים בין חזית ועורף, שהם הנוסחה הנכונה והמנצחת והפרדה ביניהם תביא נזק לכושרו של הצבא.
אין צורך להדגיש את חשיבות לוחמי הסייבר - ההאזנות, תצפיות, אמצעים מיוחדים יחידות 8200 המובילה בתחום, כדי להבין שבלעדיהם, במלחמה המודרנית לא יכולה להצליח. ומה לגבי קציני שדה - שמועברים לעורף?
ובאשר לתחום הפנסיה והגמול הכספי זהו הנושא הרגיש ביותר, בקשר לעתיד קציני הקבע, שהרי את מיטב שנותיהם הצעירות, הם נותנים לצה"ל ולמדינה, על חשבון המשפחה, הילדים, הקריירה, הקידום האזרחי, הבטחת העתיד המקצועי והכספי - אסור לפגוע בתחום זה ולפגוע בעתיד הכלכלי של הקצין. אם יגידו מראש לחותמי הקבע - הפנסיה שלכם לא בטוחה, לא מובטחת, מקוצצת, לא תקבלו פיצוי כספי - לא יישארו בצה"ל הקצינים המתאימים - שהרי השוק האזרחי יקלוט את הטובים, המוכשרים, המתאימים, בתנאים טובים יותר. ומי שיישאר, לא בטוח שיהיו מן הטובים המוכשרים והמתאימים ביותר.
התחום הכלכלי תקציבי אין ספק, שהתקציב הוא מרכיב חשוב ויש להתחשב בו אבל הוא לא הכל, הוא לא עונה על מרכיב ההתנדבות, הרצון לתרום, ההתלהבות והמקצועיות, זה תחום שחייבים וצריך להשקיע כדי להרוויח דיבידנדים. פיתוח אמצעי לחימה כמו כיפת ברזל, מטוסים חדישים, ואמצעי התגוננות ותקיפה מודרניים, עולים כסף, וכסף רב.
הביטחון עולה כסף - חבל שזה המצב, אבל זאת המציאות. יש נקודות חיוביות בהצעת לוקר, אותם צריך לאמץ ולמזג בהצעת הרמטכ"ל. אבל בכל מקרה ומעל לכל צריך לדאוג לביטחון המדינה, לביטחון קציניה וחייליה ולביטחון משרתי הקבע וגימלאיה.
הערה לסיום:תקציב הביטחון לא יכול להיות קבוע, בשל התפתחויות לא צפויות, לא מתוכננות ותמיד, תמיד יש לצפות להפתעות ובעיקר להיות מוכנים לכך.
