תודה לאל שהמעשה האנטי-הלאומי המכונה "הקפאת בנייה" חזר סוף-סוף לכותרות ודוברי ההתיישבות מתייחסים אליו כאל "קאזוס בללי" - עילה למלחמה, שבגללה תקום או תיפול הנהגת המחנה הלאומי. עוד לא אומרים זאת, אבל הדבר מתבקש, שאם יתעקש נתניהו להמשיך בהקפאה, יש להחליפו בראש
ממשלה וראש מפלגה אחר.
ועדיין, בכל הדיונים בנושא הזה חסרה אמירה אחת: שגם אם פיתוח מפעל ההתנחלות יגבה מאיתנו מחירים ונצטרך לשלם בחרמות, בסנקציות וב"בידוד בינלאומי" (שמשמעותו היא חשיפת פרצופם האמיתי של ידידים מזויפים), זה אינו חשבון של כדאיות - מפני שההתנחלות בירושלים וביהודה ושומרון היא התמצית והתכלית של קיומנו כאן. עם, שעשרות דורות עמד ברדיפות - 'לחצים' גרידא היו לוקסוס! - ולא 'הקפיא' אף אחת מתרי'ג מצוות, דווקא במדינתו הריבונית "יקפיא" את מימוש זכותו על ארצו בגלל 'לחצים'?
כל השיח מסביב להתנחלות בנוי ממסע הפחדה מצד אויבי ההתנחלות וכנגדו דברי הרגעה של תומכיה, הממעיטים ממשקל האיומים והסכנות. מסתכל מבחוץ יכול להתרשם שאלה ואלה אינם מוכנים לשלם מחיר והם מתווכחים ביניהם, רק האם יש מחיר בכלל, ואם כן, מהו - זניח או בלתי נסבל. הגיע הזמן למסר שונה לחלוטין, לאמור: שאם מעשי בעלות בשטחים ששוחררו ב-6 הימים יעלו לעם היהודי במחירים, הוא מוכן לשלם, כפי ששילם בכל תולדותיו, ובכוחו זה בילה את כל מחרימיו ולוחציו.
לעצם העניין, הבה וניתן מבט במכת ההקפאה על-רקע המנטרה השמאלנית "הזמן פועל נגד היהודים". שנים רבות קריאת הקרב הזאת שכנעה רבים למהר, לוותר על הכל ולחתום על 'שלום', פן נאחר את המועד, שהרי...הזמן פועל נגדנו! והנה, כבר זמן ניכר שהסיסמה הזאת אינה נשמעת עוד, ומדוע? מכמה טעמים: מפני שהשד הדמוגראפי חזר לבקבוק: מספר היהודים הולך ועולה והמספר היחסי של הערבים יורד; ומפני שהתבדתה מנטרה נוספת, שאת הטרור אי-אפשר לנצח; ומפני שעוד מנטרה עלתה בעשן, שללא "שלום" כלכלתנו כביכול לא תוכל לשגשג. אדרבה, בזמן האחרון מחנה השלום פצח בזמירות הפוכות: לא רק שהזמן אינו פועל נ ג ד היהודים, הוא פועל לטובתם, אבל יותר מדי! שאם מפעל ההתנחלויות יורשה להמשיך ולהתפתח, ייסגר חלילה לעד "חלון ההזדמנויות" למדינה פלשתינית ותהיה כאן - שומו שמים! - מדינה דו-לאומית.
ולכן אסור לתת ל'סטטוס-קוו' להימשך, כי הנוסחה היא פשוטה: אם ירושלים וחבלי יש"ע לא יהיו מדינה ערבית, ישראל לא תוכל להיות מדינה יהודית. את הזמירות האלה שומעים עכשיו גם מוושינגטון, אך בעיקר מרמאללה. משם בוקעות קריאות ס.או.ס. נגד ההתנחלות היהודית, שאם תגדל עוד קצת, ייסתם הגולל על המדינה הפלשתינית. כלומר, איפכא מסתברא: הזמן פועל נגד הערבים, לא נגד היהודים!
על הרקע הזה ניתן להבין את השתדלנות של אבו-מאזן אצל האמריקנים לחנוק בכל מחיר את המשך הצמיחה של היישובים היהודיים ואת היענות האמריקנים, המתבטאת בהתמקדות הלחץ המדיני בנושא ההקפאה ורק בו, שהרי "תהליך שלום" ממילא אין, ולא יכול להיות, בתנאים המטורפים במזרח התיכון היום. זו גם הסיבה למאמצים הבלתי פוסקים של הערבים להשתלט על שטחי C - בבקעת הירדן, בסוסיה, בדרך ליריחו. הם מחקים את השיטות שלנו: מקימים 'מאחזים', מניפים דגל ו
האיחוד האירופי מטביע את חותמת מעגל הכוכבים שלו בניסיון שכנראה מצליח, להפקיע את המקום מתחום השלטון הישראלי ולהעניק לו מעין חסינות דיפלומטית.
וכל אותו הזמן נמשך תהליך בלתי פוסק של בנייה ערבית פרועה, בסדרי גודל של עשרות אלפי בתים, שנגדה שלטונות ישראל אינם נוקפים אצבע. במקרים הנדירים שפרשה כזו מתגלגלת לפתחי בג"ץ, המדינה אינה מתביישת לטעון שפינוי והריסה של בתי ערבים אינם ב'סדרי העדיפות' שלה, ודעתו של בג"ץ נחה. המדיניות הפוכה בשטחי ההתנחלות היהודית. שם הקים יעלון מנגנון משומן, ההורס ללא רחמים, ביעילות ובמהירות כל בדל קיר שיהודים מנסים להרים באיזה שהוא מקום.
ואם לא די בכך - הולכים עכשיו ארגונים יהודים במימון זר ועוברים שיטתית ממקום למקום להשיג צווי הריסה של בג"ץ על מבנים, ואפילו על יישובים שלמים, שנבנו לפני שנים רבות ועכשיו מפשפשים בזכויותיהם. וכאן - בג"ץ מנפיק צווי הריסה בנדיבות.
זו השיטה שעל פיה מנסים עוכרי ישראל ביחד עם אויבי ישראל לעצור את הזמן היהודי מלכת: אם להתנחלות היהודית מקפיאים תוכניות ומכרזי בנייה וכל ניסיון להתפתח מחוץ לגזירות חונקים מיד, ואותה שעה לערבים מרשים להיות 'בונים חופשיים', מה הפלא שהרץ היהודי מתחיל לפגר אחרי הרץ הערבי, והזמן חוזר לפעול לטובת האינטרס הלאומי הערבי? למעשה האנטי-ציוני הזה אחראי
בנימין נתניהו, והוא לבדו. הוא "בעל ההקפאה", הוא בעל נוסחת "שתי המדינות" והוא גם אינו מתבייש להשמיע את המנטרה הדמגוגית של השמאל "שאם לא כן תקום פה מדינה דו-לאומית".
התמונה הכוללת היא קטסטרופאלית: אומר פלשתיני בפי ראש ממשלת ישראל, ביחד עם מעש אנטי-ציוני של הקפאת מרוץ הזמן היהודי. זו התמונה, והיא בלתי נסבלת ומי שישלים איתה, הן בליכוד והן בבית היהודי, ישא באחריות.
לרגל העשור לאסון הגירוש מזכירים לא מעט את ההזדמנויות הפוליטיות שהיו למתנגדי שרון "להרוג" את תוכנית החורבן והגירוש עוד "כשהייתה קטנה". אולם המפד"ל נדבקה לכסאות הממשלה "כדי להשפיע מבפנים" ונתניהו תעתע וזיגזג, התקפל והצביע בעד ורק כשכבר היה מאוחר מדי, ברח מן הממשלה.
זה אותו הנתניהו, שמדיניות ההקפאה הנוכחית שלו, אם יינתן לו להמשיכה, תכניס אותו באורח בלתי נמנע לתלם של שרון באחרית ימי שלטונו המבישה, וזה אסון שחייבים למנוע בכל מחיר.
