לפני שנים, כאשר העזתי לכתוב על הצורך לשנות את האתוס הישראלי והצורך בצבא מקצועי במקום המודל של "צבא עם", הושמצתי קשות. עברו השנים והתודעה הציבורית התומכת ברעיון זה הלכה והתגברה. כיום, הרעיון איננו "טריפה" אלא קיבל סוג של הכשר ברבדים שונים של החברה. זו לא תופעה שגרתית אלא היא קונה לעצמה תמיכה הולכת וגוברת בציבוריות הישראלית המבינה שהמחיר עבור מיתוס בלתי מדויק לחלוטין, קרי צבא העם או כור היתוך וכדומה, איננו אפשרי יותר. אך לעניות דעתי, הציבור מתחיל להשתכנע שבנתונים הקיימים, צבא מקצועי הוא צורך אינהרנטי כדי להפוך את צה"ל לצבא מקצועי במלוא מובן המילה, ומאידך-גיסא להפנות תקציבים עצומים לטובת הרווחה של אזרחי ישראל.
לא בגלל השוויון בנטל יש להתחיל בתהליך מעברו של צה"ל מצבא עם לצבא מקצועי, אלא בגלל טובת כלל החברה בישראל. דוח לוקר קולע בדיוק לתבנית החדשה הזו של צה"ל. מי שקורא היטב את הדוח וגם את תוכנית "גדעון" של הרמטכ"ל, מבין שישנה כוונה מאוד ברורה להקטין את היקף כוח האדם של הצבא בצורה משמעותית. כך, קיצור שירות החובה לשנתיים בלבד. כך הכוונה לשחרר ממילואים את כל אלה שאינם מוגדרים כלוחמים. מה הסיבה? ההכשרה הארוכה, הצורך באימונים ובהתמקצעות. זו המשמעות של צבא מקצועי.
מקצוענים יותר ומקצוענים פחות צה"ל יקר לכולם ותפקידו בשמירת קיומה של ישראל מרכזי. לכן ההצעות לשינויו המבני אינן באות כדי להרע, אלא דווקא כדי להיטיב עמו - והרבה מאוד. צבא חייב להיות גוף מקצועי לעילא ולעילא. גיוס המוני הוא דווקא מכשול בפני ההתמקצעות והמקצועיות המרבית. הכשרתם של חיילים חייבת להיות מרבית וארוכת טווח. ראו לדוגמה טייסים וחובלים אשר עוברים הכשרה ארוכה מאוד והתוצאות מדברות בעד עצמן. לעומת זאת, ביחידות שבהן כמות החיילים היא ענקית, תקופת ההכשרה היא קצרה מאוד ומשך הניצול מינימלי. מרבית חיילי החובה משתחררים לאחר שלוש שנים או שנתיים (בנות).
כל מי שמכיר, עיניו בראשו ושכלו אינו רפה, מבין שהמקצועיות של הטייסים והחובלים, או יחידת 8200 כדוגמה בלבד, היא לאין שיעור גבוהה יותר מאשר של חיילי חובה במקומות אחרים. כדי להתגבר על משך הזמן הקצר הניתן לנצל את המקצוענות של החיילים הקרביים, צה"ל דורש מהם לחתום קבע, משמע לשרת זמן רב הרבה יותר. התוצאה היא אחת: אלה חיילים מקצועיים במלוא מובן המילה ויעילותם גבוהה עשרות מונים מאחרים. כך גם לגבי יחידות השדה שבהן קצינים נדרשים לשרת פרקי זמן ארוכים. הסיבה היא אחת: הניסיון הוא חלק בלתי נפרד מהתמקצעות. למזל כולם כל היחידות הלוחמות אינן, ביבשה, באוויר ובים מאוישות היטב. זהו הצבא המקצועי עליו אני מדבר.
להקים צבא מקצועי ויעיל יותר גיוס החובה בישראל לוקה בחסר. רק כמחצית המועמדים לגיוס חובה אכן מתגייסים. רבים מאלה המתגייסים, כ-20% לערך, אינם מסיימים את תקופת השירות מסיבות כאלה ואחרות, כפי שאכ"א פרסם לפני כמה שבועות. יחידות רבות בלתי נחוצות בעליל. כולם יודעים זאת.
ישנם מומחים הטוענים שאחד החסרונות של מודל הצבא המקצועי הוא ביצירת פערים משמעותיים מאוד בתוך החברה, כאשר אלה אשר ישרתו לא יבואו מקרב האליטות החברתיות. איני רוצה להתנבא אלא להתייחס לעובדות כיום. מהנדסים, אנשי מחשבים מן המעולים שיש, פיזיקאים וכימאים, משרתים בצבא תחת השם "צבא קבע" כלומר צבא מקצועי מאוד. יתרה מזו; לצד אלה, בכל היחידות הלוחמות הצבא שולח את הטובים ללימודים אקדמיים. אלה אינם חלק של האליטה החברתית? בעלי מקצועות ייחודיים כמו פסיכולוגים, רופאים, עובדים סוציאליים וכדומה גם משרתים בצבא קבע. הם לא חלק מן האליטות? ודאי שכן. אם כך, אין כל סיבה שבעולם שכל אלה לא ימשיכו לשרת גם בעתיד, אפילו בתנאים טובים הרבה יותר.
הקמתה של אקדמיה צבאית שבה ילמדו המתנדבים את מקצועות הצבא במשך ארבע שנים, הכשרת כלל חיילי צה"ל כפי שמכשירים טייסים וחובלים, תנאים כלכליים משופרים ומעמד חברתי גבוה - כל אלה יאפשרו הקמת צבא מקצועי בישראל שיהיה הרבה יותר יעיל ממה שהוא כיום. גם הרבה יותר קטן. כל מי שהיה בצה"ל יודע היטב שיש יחידות בלתי נחוצות בעליל ומאידך-גיסא עתירות כוח-אדם. גם הרמטכ"ל הנוכחי יודע זאת, לכן הציע קיצוצים בתוכנית העבודה הרב-שנתית שלו.
אנשי הקבע בצה"ל אינם אשמים מילה לגבי אנשי הקבע, ודאי אלה המשרתים שנים רבות. הם אינם אשמים לא במשכורות שהם מקבלים ולא בפנסיות, כולל פנסיות הגישור. הם קיבלו זאת מן המדינה כדת וכדין. מי שמבקש לקצץ ולקצץ, מפר את התחייבותו לאנשי הקבע. מבלי לפגוע במשרתים, חייבת ממשלת ישראל להכריז על תוכנית חומש שבמרכזה - המעבר לצבא מקצועי, ביטול גיוס החובה וסגירת אותן יחידות מיותרות תוך חמש שנים. בפרק זמן זה יישבו החכמים על המדוכה ויפקחו על ביצוע התוכנית.
אין דרך אחרת לייעול משמעותי של צה"ל. אין דרך אחרת לפנות משאבים עצומים לתחומים אחרים בחברה. כל מי שמשתעשע בחלומות כאלה ואחרים, שיבושם לו. ביטחון אינו רק צבא, אלא גם חברה חזקה, כלכלה פורחת המאפשרת לאנשים להגשים את מרבית חלומותיהם. ככל שתקצוב הביטחון יישאר כמות שהוא או יגדל, אין כל אפשרות ריאלית לתיקון המצב בתחומים אחרים.
