1. לקרוא ולא להאמין. התיאורים בדוח הסנגוריה הציבורית נראים כאילו נלקחו משילוב של תיאור כלא בטורקיה, המתרחש בכלא במקסיקו, בתי כלא בברית המועצות ואפילו תקופות אפלות בתולדות האנושות. צפיפות בלתי אנושית, מקקים ופשפשים, שירותים ללא אסלות, חום אימים, מחנק, חולי נפש המוחזקים בהפרדה, כבילה ממושכת למיטות - ואלו רק חלק מהממצאים.
לקרוא ולהתבייש בכך שאנחנו ישראלים. המדינה שלנו נותנת לנו לא מעט סיבות להתגאות בה, אבל הבה נתפלל שאף אחד מ"דורשי טובתנו" בעולם לא יקרא את דוח הסנגוריה. זהו כתב אישום חמור ביותר נגד שירות בתי הסוהר והמשרד לביטחון פנים שאמור לפקח עליו; וגם נגדנו כחברה, שמאפשרת לדברים כאלו להתרחש בקרבה בצורה יום-יומית במשך שנים על גבי שנים.
לקרוא ולקבל תחושת דז'ה-וו. הסנגוריה הציבורית מצביעה על הליקויים הללו כבר קרוב לעשור, ודומה שהמצב רק מחמיר. המסקנה העגומה היא, שלאיש לא אכפת. שכאשר ישראלי הופך לאסיר, יש הסבורים שהוא הופך לאדם מדרג ב' ולאזרח מדרג ג'.
2. נא לזכור שאת הדוח הזה חיברה הסנגוריה הציבורית - גוף ממלכתי המשתייך למשרד המשפטים. ברור שיש לה סדר יום משלה ודעות משלה, אך עדיין - גוף ממלכתי המחויב בכל כללי הזהירות הנדרשים ממעמדו. לא גוף פרטי שרוצה לקבל תרומות, לא גוף פוליטי שרוצה לגזור קופון.
נא לזכור שהממצאים מבוססים על עשרות ביקורים ב-27 מבין 32 מתקני הכליאה (בתי כלא ובתי מעצר) במשך שנתיים. אנשי הסנגוריה הציבורית ראו במו עיניהם את המתחולל שם. אי-אפשר להסתיר זוהמה, אי-אפשר להעלים חום ומחנק, אי-אפשר להעמיד פנים שיש מזגנים. נכון, חלק מהתיאורים מבוססים על שיחות עם אסירים, אך כאשר עשרות רבות של אסירים שונים בבתי כלא שונים מתלוננים על אותם דברים - אין ספק שזוהי האמת.
3. הדוח מלמד, ששירות בתי הסוהר הוא גוף עברייני. לא פחות. העובדה ששלושה בתי כלא התחכמו לחוק ויצרו "אגף שמור" במקום "אגף הפרדה", לא יכולה להיות צירוף מקרים. מישהו למעלה היה צריך לאשר את השינוי הזה, מישהו למעלה היה צריך לשים לב שאגף ההפרדה נעלם. וכך הצליח השב"ס למנוע מאסירי ההפרדה באותם בתי כלא את הזכות הכמעט-יחידה שיש להם: ביקורת שיפוטית תקופתית על החזקתם בהפרדה.
השב"ס הוא גוף עברייני משום שהוא מפר בצורה שיטתית הוראות נוספות של המחוקק ושלו-עצמו. למשל: החוק המחייב פעולות שיקום וחינוך. למשל: התקנה המחייבת שטח מחיה מינימלי של 4.5 מ"ר. למשל: ההוראות בנוגע לכבילה למיטה. ייתכן שחלק מההפרות נובעות מאילוצים חיצוניים של העדר משאבים, אבל איש לא הכריח את השב"ס לבצע את התרגיל המלוכלך עם אגפי ההפרדה, או לכבול אסיר למיטה רק משום ש"הפר סדר". במילים אחרות: ההתנהגות העבריינית מרצון מלמדת משהו גם על ההתנהגות העבריינית המאולצת.
4. חוץ מזה, השב"ס יכול ואולי אף חייב לבוא בנקודה מסוימת ולשים את המפתחות על השולחן. אם באמת אין מקום בבתי הכלא, אם באמת אכפת לראשי השב"ס מזכויות האנוש הבסיסיות של האסירים, הם צריכים לעשות מעשה. לצאת לתקשורת. לאיים בהתפטרות. לפנות לחברי כנסת. ואם יִכלו כל הקיצין - להודיע שזהו, לא מכניסים יותר אסירים; להבהיר שפסק דין שיחייב אותם להכניס עוד אסירים לתא בו מרחב המחיה הוא 2 מ"ר לאיש, הוא בלתי חוקי בעליל. השב"ס לא עושה דבר וחצי דבר, מה שמלמד שהוא אדיש.
5. ראו כיצד השב"ס מגדיר את עצמו: "ארגון ביטחוני בעל ייעוד חברתי, המשתייך למערכת אכיפת החוק. תמצית תפקידו: אחזקת אסירים במשמורת בטוחה ונאותה, תוך שמירה על
כבודם, מילוי צרכיהם הבסיסיים והקניית כלים מתקנים לכל האסירים המתאימים לכך, על-מנת לשפר את יכולתם להיקלט בחברה עם שחרורם. זאת, תוך שיתוף פעולה עם גורמי ממסד וקהילה שונים. לשם כך יפעל שירותי הסוהר לטיפוח איכות סגל הסוהרים ומקצועיותו ולפיתוח מתקני כליאה הולמים ואנושיים, המותאמים לדרישות החוק ולצורכי הביטחון והטיפול המתקן של האסירים, תוך מיצוי טכנולוגיות מתקדמות". לאור דוח הסנגוריה הציבורית, השב"ס נכשל בצורה טוטלית במילוי תפקידו. מישהו צריך להסיק את המסקנות.
6. תגובת השב"ס לדוח מטרידה. לדברי השירות, מדובר בדוח בלתי מקצועי שמציג רק את הצדדים השליליים, והיו לו תשובות לכל הטענות הפרטניות. אני יוצא מתוך הנחה שהשירות אומר אמת - אז למה הוא לא משתף אותנו בתגובה הפרטנית שלו? כאשר אומרים באופן כוללני "הדוח לא מקצועי ולא משקף", זה נראה דווקא כאילו אין תגובות של ממש לממצאים הנקודתיים. עוד לא מאוחר לתקן זאת: ייכבד השב"ס ויגיב בצורה מפורטת, כדי שהציבור ומקבלי ההחלטות יקבלו תמונה מלאה.
7. חשוב להזכיר שהאסירים בהם מדובר אינם צדיקי הדור. ממש לא. הם עבריינים מורשעים, חלקם בעבירות חמורות ומתועבות במיוחד. מן הסתם חלקם גם אינם מהווים מופת של התנהגות בעת שהותם בכלא. יש מקרים בהם אסירים אפילו ממשיכים לבצע עבירות מבין החומות. הללו מחייבים ענישה בהתאם לחוק הפלילי ולהוראות שב"ס.
כל זה אינו מקנה לאיש את הרשות לשלול זכויות אדם מינימליות מכל אסיר שהוא. הזכות לפרטיות כאשר הוא הולך לשירותים; הזכות לטיפול רפואי הולם; הזכות למרחב מחיה גדול מזה הניתן לכלבים; הזכות לאור ואוויר; ועוד כהנה וכהנה. כל עוד המחוקק אינו מתיר לשלול זכויות כאלו - ואוי לנו אם הוא יתיר - הרי שחובה להעניק אותן.
8. חלק מהאשמה נופלת על כתפיו של
יוחנן דנינו. הסנגוריה הציבורית מציינת, שהצפיפות האיומה נובעת בין השאר מכך ששיעור הכליאה בישראל הוא מן הגבוהים בעולם. דנינו הציב לשוטריו יעדים כמותיים של הגדלת מספר המעצרים וכתבי האישום, דבר שהוליך ללא מעט מעצרי שווא (85% מהמעצרים בשנת 2014 לא הניבו כתבי אישום) - מה שכמובן מביא לתנאי כליאה בלתי אנושיים. עוד סיבה לכך שהמפכ"ל הבא חייב לבטל את קני המידה ההזויים הללו.
9. הסנגוריה הציבורית צריכה לעשות הרבה יותר. היה עליה לצרף לדוח שלה תמונות, כפי שעושה
מבקר המדינה. היה עליה לציין את שמותיהם של המפקדים והקצינים האחראים לליקויים, ובמיוחד לאלו המהווים עבירה על החוק. היה עליה לפנות לתקשורת עם ממצאים נקודתיים כאשר התגלו, ולא להסתפק בדוח אחד פעם בשנתיים. היה עליה להפציץ את חברי הכנסת במידע ובתמונות.
10. הדוח הזה של הסנגוריה הציבורית חייב להוות בסיס לעתירה לבג"ץ נגד שירות בתי הסוהר והמשרד לביטחון פנים. יש לא מעט פסקי דין, כולל של בית המשפט העליון, המותחים ביקורת על תנאי הכליאה. כעת צריך להראות לשופטים, שהשב"ס והמשרד פשוט מצפצפים עליהם, כפי שהם מצפצפים על החוק (כולל על חוק יסוד כבוד האדם וחרותו). זהו מסוג המקרים בהם בג"ץ צריך להיות "שמרטף": להוציא צו על תנאי, לשבת למדינה על הווריד ולדרוש דיווחים תקופתיים בטרם יחליט סופית בעתירה.
11. את הפתרונות היסודיים יכול לספק רק הדרג הפוליטי. להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתבחן את נושא הכליאה מכל היבטיו. לקבוע בחוק חובת עמידה בתנאים בסיסיים ותוכנית-אב מתוקצבת להשגתם בתוך פרק זמן של שנים בודדות. לא לתת לשב"ס מנוחה ולדרוש ממנו דיווח שוטף על תיקון הליקויים. זה אולי פחות סקסי מאשר הגז הטבעי ועושה פחות כותרות מאשר כמה בתים בבית-אל, אבל זה חשוב פי כמה. כי זה מה שמבדיל בין מדינה תרבותית לבין מדינה ברברית.
