נראה שדבר לא יעצור בפני מלחמת העולם השלישית, ההולכת ומתהווה ממש נגד עינינו. ההשוואות לשנות השלושים של המאה שעברה לא פוסקות. להפך, ניתן לשמוע אותן מכל עבר. חלק נאמר ביאוש. חלק מתוך דרבון לעשיה.
נראה לי שעדיין לא למדנו דבר. שבע שנים כמעט הנשיא אובמה אוחז בשרביט ההנהגה, והוא נחוש בדעתו להשיג את מטרותיו.
תוכנית בריאות ממלכתית ראו לדוגמה את תוכנית הבריאות הממלכתית. הנשיא דאג לקבץ סביבו את כל הגורמים הרלוונטיים, אלו שעבורם מדובר במילארדים (לדוגמה, חברות הביטוח ויצרניות התרופות). אם אלו תומכים בתוכנית, קל להבין שהתוכנית אינה טובה עבור המבוטחים.
שמענו מבית המשפט העליון בפסיקתו הראשונה, זו שהצילה את התוכנית מטביעה מיידית ומוחלטת, שכיון שהתוכנית אינה "מיסוי" חדש, הרי שיש לאפשר לה לצאת לדרכה. מנותקים הם מהעולם, כמו בדיוק כל העסקנים הפוליטיים בוושינגטון הבירה. לחברי הקונגרס תוכנית רפואית רק עבורם, וכך מבודדים הם מהמציאות.
לנו, האנשים העובדים המסבסדים את התוכנית עבור כל השאר, ברור שזהו מיסוי ישיר. כל שצריך לעשות הוא להסתכל באחד החשבונות החודשיים ולראות את כל השורות החדשות שנוספו, שאינן קשורות אלינו בכלל.
הנשיא וחבר מרעיו מראשי המפלגה הדמוקרטית נקטו בבליץ שאין כמוהו: "אנחנו דוגלים לחלוטין בשקיפות מוחלטת!" כך טענו, ונעלו את הדלתות בפני חברי הקונגרס הרלוונטיים (מהמפלגה העוינת כמובן).
ננסי פלוסי יצאה בהצהרה קבל עם ועדה: "ראשית תחתמו. יהיה לכם מספיק זמן לקרוא את הפרטים." (עשרות אלפי דפים, שלקח לחברות הביטוח ויצרניות התרופות חודשים ארוכים וצבא שלם של עורכי דין ורואי חשבון לפרש לעצמן ולקהל.)
אך גולת הכותרת הייתה חתימה מיוחדת שמשאיר הנשיא - ושצריכים היינו לשים לב אליה במיוחד: ברור היה לנשיא שבנקודה כלשהי ינסו אויביו (חברי המפלגה הרפובליקנית ואמריקנים פטריוטים) לבטל את התוכנית. כל נסיונות הטרפוד עלו בתוהו, אך ביטול עתידי הוא סיכון שצריך להתייחס אליו בכובד ראש.
מה עשה הנשיא? דאג להבטיח שבכדי להביא לידי ביטול התוכנית חייבים רוב גדול שכמעט בלתי אפשרי להשיג. כך למעשה, הוא וידא שהתוכנית שיצאה לדרך תשאר עמנו עד כלות כל הקיצים.
תוכנית נהדרת זו, רק תשאלו ידידה שלי שלא הייתה מבוטחת כל השנים כיון שלא הייתה יכולה להרשות זאת לעצמה. עכשיו היא מבוטחת (אנחנו, האנשים העובדים ומשתכרים משלמים עבורה), והיא הייתה שבעת רצון לחלוטין. היא אפילו הודיעה לי שיש לה עכשיו רופא בבורלי הילס! הללויה!
אלא שאז היא הצטננה, והחיידק סרב לעזוב, טוב היה לו אצלה, ארוח מושלם הוא קיבל. במשרד הרופא לא ענו. אחרי מספר ימים התקשרו חזרה ואמרו לה שהתור הראשון האפשרי הוא שבוע אחר כך. במילה, היא מצאה עצמה תקועה. עם ביטוח רפואי, אך ללא יכולת לעבור מרופא לרופא או לקבל טיפול בסיסי בזמן אמת.
ישנם סיפורים טובים יותר. רבות שמענו על כל המצטרפים החדשים לתוכנית, דבר שהוא קריטי להצלחתה. ובכן, גם בכך צריך להזהר, כי לא כל מה שנראה על פני השטח, כדמותו הוא. כל האסירים וזכאי מדיק-אייד או מדיק-קל הלא היו מבוטחים גם לפני כן, ולכן כל המיליונים שהועברו מתוכנית לתוכנית אינם תורמים ולו כהוא זה (למעט מסע יחסי ציבור מטעה במכוון).
את מי שהתוכנית הייתה זקוקה שיצטרפו, כל אותם בני העשרים והשלושים המעדיפים לא להיות מבוטחים (למה לשלם, אנחנו בריאים בכל מקרה), אלו ברובם לא הצטרפו. את ההכנסה מתשלומי הפרמיה שלהם צריך היה, אך זו מבוששת לבוא.
כך אנחנו תקועים עם תוכנית לא נחוצה, הרסנית, בונה-ביורוקרטיות-יתר והמביאה תועלת אך ורק לחברות הביטוח, יצרניות התרופות ולנשיא שהעביר מיליוני או עשרות מיליוני אנשים לתוכנית והם עכשיו אסירי תודה לו, תלויים במשק פיו.
מדוע הרחבתי על תוכנית הבריאות הממלכתית בית היוצר של אובמה הנשיא והמפלגה הדמוקרטית? כמובן שאיני שבע רצון מהתוכנית. אנחנו משלמים הרבה יותר ומקבלים הרבה פחות (ויש להדגיש את ה"הרבה" בשני המקרים). רופאים מסרבים לקבל פציינטים אלא אם כן אלו משלמים באופן פרטי או משלמים תוספת (שנעה בין $600 לבין $6,000 בשנה, "השלמת הכנסה לרופא").
ככלל, אני חסיד של כוחות השוק החופשי. הייתה בעיה, והיא עמדת חברות הביטוח שלא לבטח חולים עם בעיות קודמות (מה שנקרא pre-existing conditions), אך ניתן היה בקלות לתקן חסר זה ע"י חיוב החברות שלא לדחות אף אחד. האם החברות היו פושטות את הרגל? מסתבר שלא. הן מרוויחות מילארדים וניצלו פירצה שהממשלה הייתה יכולה לסגור. אך לא זו אידיאולוגית המפלגה הדמוקרטית, הדוגלת בממשלה רחבה ככל הניתן. מערך שלם של אוספי מיסים. מערך נוסף של עשרות אלפי "מאבטחים" בשדות התעופה שלא יודעים מה שהם עושים ותועלתם שולית או אפסית.
אלו רק שתי דוגמאות ברשימה ארוכה כאורך הגלות, של אנשים המאמללים לנו את החיים, חיים על חשבוננו, והגרוע מכל - ימשיכו להשתכר עד סוף ימי חייהם פנסיות שלנו אין וגם לא יהיו.
הכל אחיזת עינים נזכר אני בביקור בחברה בסנטה מוניקה. החברה ייצרה סרטים מצוירים משולבים עם דמויות חיות, ומשרדיה היו פרוסים בכמה בניינים בני קומה אחת. כאן סטודיו בו צילמו את הפרקים לסדרה. שם משרדים להנהלה. כאן סטודיו למתכנתים - עשרות מהם ישבו לפני מסכי ענק ועסקו כל אחד ואחת בשלהם. וכמובן כמה חדרי פגישות.
הרגשתי כאילו נכנסתי לעולם אחר, כמו אליס בעולם הפלאות. הכשרונות, היכולות, המוצרים הסופיים, כל אלו הלהיבו את דמיוני.
פעמיים הוזמנתי לשם כאורח כבוד. עד שסופר לי שכל המשרדים נסגרו, ומכל עשרות האנשים שהועסקו רק קומץ קטן הושאר, ואלו עוברים למשרד קטן, זמני. למראה הבעת הפליאה על פני, נאמר לי שמרבית האנשים שעבדו לא ממש עבדו, ואני לא הבנתי. משכורות עתק הם קיבלו. בכל ביקור שלי הם הצליחו ליצור אשליה של עבודה מסביב לשעון, יצירה בלתי פוסקת.
כל זמן שהכסף הוזרם, העבודה (בעינים) המשיכה. עד שיום אחד המשקיע אמר "די," והכל התקפל.
כך גם עם אובמה. הוא מחזיק בשרביט הקסמים ומנצח על פעילות רבה ומגוונת, שעל כולה אנחנו משלמים ועוד נשלם יקרות בעשורים הבאים. "פתאום" הכל יתפוצץ, וכמו שהיה בזמן כהונתו כך גם יהיה אחר כך: הוא לא אשם בשום דבר, ושום דבר לא נדבק אליו.
הנה, מראש אני אומר - בודאות מוחלטת - "אשמים הרפובליקנים!"
בנוסף לחוב שלא נוכל לעמוד בו, נשאר תקועים עם עוד שני דברים: תוכנית הבטוח הרפואי ואירן גרעינית.
ההסכם עם אירן בדומה להתנהלות עם תוכנית הבריאות הממלכתית (זו שגרמה לנו לשקוע בבוץ עמוק ממנו כנראה לא נצא במאה הנוכחית), כך גם עם אירן.
לא אנסה להסביר את מניעיו של הנשיא אובמה, אך ברור שהוא חותר נחרצות להביא את ארה"ב לעמדת כניעה מוחלטת בפני העולם המוסלמי. (הגדרת העולם המוסלמי גם היא משתנה. פעם היה זה העולם בראשות ערב הסעודית, ואלו זכו בהשתחוות עמוקה כלפיהם. אך מאז סר חינם, ועתה אלו הם אסד הטבח מסוריה ואירן בעלת הברית החדשה שלנו. האם אלו יחזיקו מעמד, או שבקרוב נתקרב מרצון או שלא מרצון לאומה האיסלאמית הידועה גם בשם דאעש?)
בתחילה, ראש ממשלת ישראל היה אבן הנגף, אבן פעילה מאד. בחוצפה ללא גבול (שכח לו "ביבי" מי הוא ועד כמה הוא תלוי בנשיא, והעז לעשות את שעשה), הוא הגיע לבית הנבחרים, וכאן, במגרש המקומי, הוא זכה לקבלת פנים חמה ואוהדת יותר מזו שלה זוכה הנשיא.
גם לא נשכח מאיש אותו פלקט שהביא איתו לבנין האומות המאוחדות, עם הרימון שעומד להתפוצץ והקו האדום.
אך גם על זה התגבר הנשיא, ולמרות התמרון הנוסף, גם פעילות חתרנית עוינת זו נשכחה מהעין ומהלב. מה עושים עם אבן נגף, בועטים בה הצידה.
גם כאן, כמו במהפך הבריאות, את הפרטים לא מדליפים. קודם מאשרים, ואח"כ אם רוצים טורחים לקרוא את הפרטים. עד אז, הם לא נגישים.
וכמו קודם, כך גם עכשיו, וידא הנשיא שאת שהחליט לא יוכל בשר ודם לשנות, ודאי לא הקונגרס השנוא עליו. רץ והגיש - בערמומיות רבה - את הסכם ה-5+1 לאישור האו"ם, ומשם לא ישנה מה יחליט הקונגרס, הם יצטרכו להסתגל לעובדות בשטח.
כמובן שלא עוזר כשסין ורוסיה עומדות להרוויח מיליארדים - ממערכות נשק מתקדמות שהן מוכרות - ונהנות מכל הנפט לו הן זקוקות כלאוויר לנשימה. מזכירות לי אלו את יצרניות התרופות וחברות הביטוח.
וכך, מגיעים אנו לנקודה בה פתחתי: אין חדש תחת השמש, ולמי שלא הבין לאן מועדות פנינו, הריני ואבהיר: ההסכם עם אירן הוא מציאות חדשה, וכבר אין דרך חזרה.
לכן ארועים בשמש הקיץ, בניו-יורק, סן דייגו או לוס אנג'לס אינם יעילים. גם עשרים עד שלושים מיליון דולר שאייפ"ק מוציאים (לפי הדיווחים בעיתונות) לגייס את חברי הקונגרס הם כמוץ ברוח. הכל דיבורים. הנה מולם ג'יי סטריט שמוציאים שנים עד שלושה מיליוני דולרים, ואלו מוכפלים פי עשרה שכן עוזרים הם לנשיא. וכך אייפ"ק וג'יי סטריט מוחקים זה את זה.
לא ארד לפרוטרוט, שכן רשימה ארוכה של ארגונים "הנלחמים" בנושא מציפה את כולנו בבקשה לתרומות. עד לפני מספר שבועות הם כולם נלחמו בתופעת ה-BDS, עכשיו הנושא התורן הוא אירן. נשכחה תופעת האנטישמיות לטובת דבר מניב פרות יותר.
המאבק על דעת הקהל כאן בארה"ב חסר תועלת, שכן הדברים נכתבו מראש, והנשיא חתם עליהם. לשנות לא ניתן יותר, ולהילחם אין אנו יכולים, שכן חצי מהמדינה הולכת כסומא אחרי אובמה.
ואולי טוב שכך. צריך שיהיה ברור לכולם שהמאבק הוא לא למען ישראל, אלא על גורלה של ארה"ב והעולם החופשי כולו.
ישראל ידעה מראש שהיא יכולה לסמוך אך ורק על עצמה. את שצריך יהיה לעשות, ישראל תעשה לבדה. ארה"ב היא כבר לא ידידה וודאי שלא בת ברית.
עוד ילמדו בספרי ההיסטוריה על ההסכם עם אירן, פרי בית היוצר של הנשיא האמריקני אובמה. קודמו היה זה שהביא לנפילתו של השאה האירני ועלייתו של אייטולה חומייני לשלטון בשנת 1979, ושלושים וחמש שנים אח"כ, נשיא אמריקני אחר ביסס את מעמדה של הרפובליקה האיסלאמית כמעמצת נשק גרעיני התומכת הגדולה ביותר בטרור בעולם.
כך נשארים אנו עומדים בפתח מלחמת העולם השלישית, ורק איני יודע אם אנחנו עכשיו ב-1938 או ב-1939.
