הרצח המזוויע של התינוק הפלשתיני והדקירה במצעד הגאווה עלולים לעורר פולמוס ותיק בישראל, בין החילוניים לדתיים, על הטענה שהדת מובילה לקיצוניות ולמלחמות ואינה מתייחסת בסובלנות לשונים ממנה.
ובכן, נעשה סדר בדברים. היהדות היא הדת הנאורה והמתקדמת בעולם. היא אוסרת תקיפה ובוודאי רצח משום מניע, היא דת שמקדשת את החיים עצמם ולא את המוות. אפילו הלל הזקן בעבר אמר לאברך מתחיל שהבסיס של היהדות הוא המשפט "ואהבת לרעך כמוך", ואת השאר פשוט צריך ללמוד. אז האם ניתן להאשים את היהדות במעשיהם של מס' משוגעים שטענו שעשו זאת "בשם אלוהים"? התשובה היא ממש לא.
אולם הנזק כבר נגרם. בגלל מקרים כאלה אנשים מסורתיים, מאמינים, שבהחלט רוצים לחיות אורח חיים מסורתי יותר, מתרחקים מהיהדות כיוון שהם מפחדים מקיצוניות. הפחד וחוסר ההבנה מפני השונה מקצין את התופעה וישנם בורים שחושבים הדתיים הם אינם אלא מזוקנים משוגעים שחיים חוקים מסוכנים ומכאן התדמית השלילית שלהם ושל היהדות בכלל. מכאן מתחילה שנאה בין קבוצות שנופלות כפרי בשל לידיהם של אתיאיסטים ומטיפים נגד הדת. מכאן השקר הופך לאמת. מכאן היהדות הפוכת למשהו קיצוני ורע, למרות שהיא בפועל מייצגת יותר מכל דבר אחר את התגלמות הטוב והמוסר. במדינות שאינן יהודיות חוסר ההבנה כלפי הקהילות היהודיות המסורתיות הביאו לתוצאות הרסניות. אנחנו באמת רוצים את זה אצלנו?
חייבים לעשות את ההבדל. חייבים להבדיל בין החרדים עצמם, שרובם הגדול, לא זאת בלבד שמדובר באנשים נורמטיביים לחלוטין, אלא גם מדובר באנשים שבוחרים לחיות לפי היהדות האמיתית, באנשים משפחתיים ולבביים. חייבים להבדיל בין היהדות עצמה לבין קומץ הרסני. היהדות וספרי הקודש הם שהחזיקו את הקהילה שלנו במשך אלפיים שנות גלות. הם החזיקו את הזהות היהודית, והם שהביאו אותנו לבסוף חזרה לארץ מולדתנו. אל תיקחו לנו את היהדות. היא של כולנו.
