1. חבריי בימין, נא לא להתרגש מההתלהמות בשמאל. גם אנחנו מתלהמים לעיתים מזומנות. לא צריך להשיב מלחמה שערה על כל האשמה. האט ער געזאקט. אז אמרו. הגינוי על אירועי חמישי ושישי משותף לכולם. גם לימין המובהק. אלימות פיזית, ובוודאי רצח, הם מחוץ למשחק עבור הרוב המוחלט שבתוכנו. הם תועבה. העובדה שדוברי השמאל יוצאים נגד ארגוני קצה בימין מלמדת שאפילו שם מבדילים בין הזרמים השונים. אם יש בהם כאלה המפילים את האירועים על כתפיו של "כל הימין", זו בעיקר בעיה בשיפוט המציאות; לא עניין להתרגשות.
אחרי העניין המוסרי הברור, יותר מהשמאל, הרי זה אינטרס מובהק דווקא של החוגים השמרניים והימין בישראל לתפוס את הקנאים ולהיבדל מהם ומהמונם. על החבורה הקטנה הזאת ראוי להחיל "דין רודף", באשר היא מסכנת את כולנו. רשויות האכיפה צריכות מזמן לתפוס את השועלים הקטנים, המחבלים בכרם ישראל.
ביחס לאמירות הקשות בהפגנות, קבלו זאת באהבה. חשוב שגם השמאל יוציא קיטור, והקיטור לא חייב להיות לפי נוסח התפילה המסוים שלנו. לא רוצים אותנו בבית הכנסת שלהם בגן מאיר או בכיכר רבין - לא נורא. השמאל ספג מכה קשה בבחירות האחרונות, ומי שצפה בדיוני
שלום עכשיו לפני יותר משבוע התרשם מהמשבר המורלי והערכי שם. לא צריך להטיל ספק בכאב האנשים (נבדיל בין ההמון לשטויות שחלק מהפוליטיקאים הפריח), וכשכואב, לא תמיד בוררים במילים. אנחנו צריכים לדעת להכיל אמירות קשות כלפינו. זה המדד למי שמבקש להציע חלופה לעילית החברתית. לא חייבים לענות עכשיו. זה לא מאיים עלינו או על מפעל ההתיישבות.
2. חלקים בתקשורת, לעומת זאת, נוהגים בחוסר אחריות ומלבים אש. הם תקועים בשנות ה-80 בקיבעון פסיכו-פוליטי, ומפילים את התועבה על "כל הימין". שוב חוזרים על "הרבנים" שמכתיבים לקנאים לרצוח תינוק בשנתו. עפר לפיהם. הטוען כך, מגחיך עצמו וממחיש את ניתוקו מהמציאות.
הקנאים נמנים עם קבוצה קטנטנה של אנשים מסוכנים, שאין להם אלוהים ולבטח אין להם שום רב. אפילו הימין האידיאולוגי המובהק מתנגד להם. במקום להסתבך בגינויים, צריך לטכס עצה ביחד כיצד מכריתים את הגידולים. יש לחזק את מערכת הביטחון לפעול ביתר שאת ולתת כלים בידי מערכת המשפט להעניש בחומרה, כי עת צרה היא ליעקב.
3. מילה על נשיא המדינה, ראובן ריבלין. היוצאים נגדו בימין, אינם מבינים את תפקידו החשוב. כתבתי בעבר שריבלין משמש כליא ברק לתסכול של השמאל הישראלי וערביי ישראל. חשוב שתהיה להם כתובת שתזדהה. החלופה לפעילותו של ריבלין היא אלימות, חלילה. זה בדיוק רעיון הממלכתיות של מוסד הנשיאות. הלוואי שבזמן הסכמי אוסלו היה
עזר ויצמן פועל מול הימין כמו ריבלין - אולי היו נמנעים מחזות קשים. חבריי בימין, ריבלין אינו הממשלה ואינו קובע מדיניות. טענות פוליטיות הפנו לנבחריכם.
4. עוד אתייחס להתלהמות משמאל, אבל קשה להימנע מתגובונת לכותרת הראשית של "ידיעות": "הבית בוער" בהשאלה משירו של מרדכי גבירטיג "אונדזער שטעטל ברענט", "העיירה בוערת". ישראל אינה שטעטל, תודה לאל, למרות העובדה שמנסים לשכנע אותנו שהיא כזאת. פוגרום פשיטיק ב-1936, שבעקביו נכתב השיר, היה לסמל לפרעות שקדמו לשואה. מושל מחוז ראדום, בית המשפט והתושבים הפולנים האשימו בפרעות את היהודים, כלומר את הנרצחים! מה מזה דומה למציאות שלנו? הטענה האנטישמית היא שישראל עושה לפלשתינים מה שהנאצים עשו לנו. מדוע לחזק את השקר? די בזוועה שאירעה כדי להרעיד אותנו.
ברגעים כאלה כדאי לחשוב על משפחה. על-פי רוב, מריבות משפחתיות קשות ממריבות חיצוניות. הוויכוח הרעיוני והפולמוס לא ייפסקו גם אחרי הקולות והמראות. זה בסדר. נשאב עידוד ונחמה מההסכמה הכמעט מוחלטת בציבור ביחס לחומרת הפשעים ולגינויָם. בינתיים, כדאי שכל אחד יקטין את הלהבות בסביבתו.
