מרצ לאן?

במערכת הבחירות האחרונה קראה מרצ לבוחריה להצילה מהכחדה, והבליטה את חשיבות קיומה של מפלגת שמאל בכנסת."אסור לשמאל להתפתות ולהצביע למחנה הציוני", נכתב באתר של המפלגה. המצביעים השתכנעו והעבירו את מרצ מעל אחוז החסימה עם חמישה מנדטים, הקטנה בסיעות הכנסת, קטנה אפילו מן המפלגה המקבילה-התאומה בימין, ישראל ביתנו. היום מתלבטת מנהיגת מרצ בין חבירה למפלגת העבודה לבין חבירה לרשימה הערבית המשותפת. במלים אחרות, מרצ מחפשת לעצמה ביטוח חיים לקראת הבחירות לכנסת ה-21. כאשר הארץ ניתח את מצבה של מרצ (27.07.15) הוא ציין ש"תוצאות הבחירות דווקא הבליטו את חשיבותו של הקול הליברלי, הנאבק למען זכויות הפרט והאזרח ונגד הכיבוש וההתנחלויות בשטחים". למעשה, זהו סוד כישלונה של מרצ, מפלגה המתנגדת לזכויות הפרט והאזרח והדוגלת בשלילתן מן המתיישבים היהודים ביהודה ובשומרון כהכנה לקראת גירושם מעל אדמתם. כל עוד מפלגה זו ואחיותיה תדבקנה בשקר הכיבוש ובאיסור הגזעני על יהודים לגור בלב ארצם, אחת דינה להיכחד. הארץ כתב שמפלגות "המרכז" ו"השמאל-מרכז" הן מסיכה דהויה של הימין. לא נכון, כי אין מרכז או שמאל-מרכז. משבצת המרכז בקשת הפוליטית הישראלית תפוסה אישית על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכל מי שמצוי שמאלה מנתניהו הוא בשמאל ולא במרכז, בין אם שמו הרצוג, או לבני, או לפיד, או גלאון. מרצ, לדברי הארץ, "הוקמה כדי להניף את הדגל הכפול של השלום והחרות: פתרון הסכסוך עם ערביי ארץ ישראל, בצד שמירת זכויות האזרח והחופש מדת". ביטאון השמאל הקיצוני קובל על כך שמנהיגי מרץ בעשרים השנים האחרונות נטשו את ייעודם, טשטשו את דרכם והתמרכזו, רחמנא ליצלן, ועל כך בוכים נביאי הארץ. כך מסביר "העיתון לאנשים חושבים" את נטישת המפלגה על-ידי מצביעיה. במלים אחרות, אליבא דהארץ מרצ נוטה ימינה ..... האמת, כמובן, שונה. אנשים חושבים שרוצים שלום אינם מדקלמים את שקר "הכיבוש", אלא יודעים שהכובש בארץ ישראל הוא הכובש הערבי. אנשים חושבים שרוצים שלום יודעים שהדרך לשלום אינה עוברת דרך הקמתה של מדינה לאויב בלב ארץ ישראל. דרך זו נוסתה בעשרים השנים האחרונות תוך הטחה חוזרת של הראש בקיר והקזת דם דו-צדדית. אנשים חושבים שדוגלים באמת בזכויות האזרח אינם יכולים לתמוך בגירוש בני-אדם מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים. אנשים חושבים שרוצים חופש מדת אינם יכולים להיות מאמינים פנאטיים של דת "השלום" וללכת כעדר אחרי האדמו"רים שלה. כל עוד מרצ תדגול במסרים שאבד עליהם הכלח סופה להתאייד. ישראל אינה זקוקה לעוד שמאל נוסף על מפלגת העבודה המתיימרת להיות "המחנה הציוני", אבל מגשימה את דרכה של מרצ, ועל כן מייתרת את השוליים שמשמאלה. דגלי השמאל קופלו בברית המועצות לשעבר, ואין סיבה שימשיכו להתקיים כאן, בייחוד כשהם מתקשרים עם תרבות השקר של "פתרון" שתי המדינות, "שטחים" תמורת "שלום", ושאר הפולחנים והסיסמאות הנבובות של דת "השלום". אפילו זהבה גלאון מתחילה להפנים ש"פתרון" שתי המדינות הוא בלתי ישים ובלתי מציאותי. אבל, היא עדיין אינה מפנימה ש"פתרון" שתי המדינות כבר יושם בשטח: הפשרה הטריטוריאלית כבר נעשתה, ויש כבר מדינה פלשתינית, ממזרח לנהר הירדן. ביום שלמחרת (28.07.15) חשף העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים מי מספיק שמאלני לטעמו: ארגון "שוברים שתיקה", נוער הגבעות של השמאל הקיצוני, שכמו המקבילים לו בימין עושה כמיטב יכולתו כדי להזיק למדינת ישראל. ארגון קיצוני זה הוא חיוני לדעתו של הארץ, בשעה שהברית הבלתי קדושה בין הקיצוניים מן משמאל ומן הימין היא סכנה לישראל.