צמד המילים השאוב מעולם המושגים של שדה הקרב "רוח המפקד" קיבל בימים האחרונים הקשר ממוקד, שכוחו ישים הן לפשע השנאה הקטלני בירושלים והן לרצח הלאומני שבוצע בכפר דומא.
סמיכות הזמנים המצמררת של שני מעשי הפשע כמו נתנו לגיטימציה לכריכת האירועים, משל היה להם מכנה משותף. הנפקא מינא הטבעית מנחה אפוא הפניית אצבע מאשימה כלפי "המפקד", משמע ממשלת ישראל בכלל והעומד בראשה בפרט.
כך, בהינף מקלדת ובהמיית מיקרופון, שוב נשבר שיא בקלות הבלתי נסבלת של שנאה יוקדת מצד חוגים פוליטיים מזוהים, הפורקים מעצמם כל רסן של אחריות לאומית, מוציאים את דיבתה של ישראל בעולם, ומחדדים מדנים בתוככי החברה הישראלית.
בלהט הטינה היוקדת, איש לא ישקיע בדל של מחשבה להבחין בין א' לבין ב', פשע שנאה במצעד הגאווה בירושלים, שניזון מתפיסת עולם קמאית וחשוכה, שאין בינה לבין אחריות ממשלתית דבר וחצי דבר. זאת ועוד, רבים מאלה הנשבים בקסמו של עולם המושגים של ימי הביניים כלל אינם מכירים בלגיטימיות של מדינת ישראל.
מעשה הטרור הנואל שגבה את חייו של התינוק למשפחת דוואבשה הוא קרוב לוודאי מעשה ידיה של כת משיחית המתנכרת אף היא לסמכות השלטונית הממלכתית. חבורה זו אינה זקוקה לתירוץ (כגון נקמה על הריסת בתי דריינוף בבית אל) או לתמריץ כדי להזכיר לנו כי היא חיה ובועטת, מה גם שעד כה עמדה לה חזקת החפות בהנתן חסמים משפטיים שמנעו הצרת צעדיה במתכונת של מעצרים מנהליים והגבלות תנועה.
היכן כאן "רוח המפקד"? האמנם היה ניתן לזהות כאן רוח גבית ממשלתית ששלחה את המפגעים הנפשעים לבצע את זממם? מדוע בעיני חוגים מסוימים כה קל וטבעי ואפילו מתבקש להשתלח בראש הממשלה ובשותפיו מן הימין הפוליטי גם כאשר נהיר לכל כי מעשי הפשע/טרור הללו הם בניגוד מוחלט ל"רוח המפקד" ואינם משרתים את האינטרסים של מדינת ישראל כלל ועיקר.
רגשי אשם דווקא הטלת האשם בראש הממשלה ראויה להיחשב כסוג של הסתה בלתי מרוסנת בעלת גוון פוליטי מוגדר מצד גורמים אשר ממאנים לעכל את פסק הדין הדמוקרטי של הציבור הישראלי ולכן מנסים לקעקע את אושיות הדמוקרטיה גם במחיר של "תמות נפשי עם פלישתים".
כאשר פובליציסטים ממהרים לפסוק בנחרצות כי "אנחנו לא יותר טובים", הם מנסים לפנות אל המכנה המשותף הנמוך ביותר בקרב האוכלוסייה היהודית, מעין מניפולציה פסיכולוגית שתכליתה לעורר רגש אשם קולקטיבי. טיעון זה אינו נופל מזה שהוצף בפרשנות בתקשורת הפלשתינית לפיה "תקיפה ישראלית זו (בכפר דומא) היא פשע נוסף במסגרת ה'נכבה' הבלתי נגמרת של הציונות כלפי הפלשתינים"...
העובדות הרי ידועות, הן אחרות ואת זאת מנסים גורמי תקשורת ופוליטיקאים מזוהים לטשטש. פיגועי הטרור הפלשתינים נובעים מהנחיה, אידיאולוגיה, והסתה של גורמים שלטוניים מובהקים, דוגמת חמאס, רש"פ, אירן ודאעש. גם כאשר המדובר בפיגועים במתכונת של "זאבים בודדים" הרי הללו הן תולדה של השראה והפנמה של מסרים הנובעים מ"החלונות הגבוהים" ביותר בצד הפלשתיני ולכן יהיה זה נאיבי, שלא לומר מרושע לסווגם כמעשים של יחידים.
מזווית השיפוט הממשלתית, הפיגוע הלאומני בכפר דומא הוא בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" ומכורח הנסיבות מדרבן את ממשלת ישראל להנחות את מערכת המשפט לאשר נקיטת צעדי אכיפה אפקטיביים שייאפשרו פיקוח ובקרה הדוקים הרבה יותר על המאתר שממנו צומחים אותם "עשבים שוטים".
אמנם כן, "עשבים שוטים" הם לעיתים רעילים ועלולים לשלוח גרורות לעבר מחוזות רגישים אם לא יודברו בעוד מועד. למרות זאת, עדיין המדובר בשולי השוליים של החברה הישראלית ולא חלילה בתופעה, זהו גרעין משיחי שאיש אינו חפץ ביקרו.
דוווקא עכשיו נחוצה פעולה משותפת, חוצת מפלגות שתעניק גיבוי למאמץ הממשלתי לטפל כהלכה במיגור התופעות הלאומניות בשולי החברה הישראלית, שאין חולק כי הן הרות אסון לקיומה של חברה איתנה הנשענת על ערכים נעלים של צדק, שוויון ואחווה.
