הרהורים על הרצח בכפר דומא

עדיין איננו יודעים, מי עשה את המעשה המפלצתי, לשרוף באש משפחה חפה מכל פשע בעת שנמה את שנתה, אולם מותר לחשוד שאלה היו יהודים. לא בפעם הראשונה פעל כאן ההיגיון החולני, האומר שנוכח חוסר האונים מול כוחות המשטרה ההורסים בברוטאליות בתי יהודים - 'מענישים' את השלטון השולח אותם ע"י פגיעה בערבים. לא ערבים מסוימים, ערבים סתם. הרציונל הוא אנרכיסטי: הלא השלטון פוגע ביהודים ובזכויותיהם ביו'ש למען תדמיתו הבינלאומית וכנגד זה הוא רגיש לזכויות הערבים ושומר עליהן, גם כן כדי להיראות יפה בעולם. אם כן, השיטה הנכונה להרתיעו מפגיעות נוספות ביהודים היא לפגוע בערבים. קובעים 'תג מחיר' - לא על מה שעשו ערבים ליהודים, כי אם על מה שהשלטון עשה ליהודים. הלך מחשבה זה אינו חסר היגיון, אבל זה היגיון טרוריסטי, חסר כל עכבות אנושיות, מוסריות ואפילו דתיות ("לא תרצח!"), ואין צריך לומר - חוקיות. במקרים כאלה השמאל נוהג להתעניין בערוגות שבהן גדלו העשבים השוטים האלה ואינו שואל, מה גרם לערוגות להצמיח את הרוע הזה? לצורה המיוחדת הזאת של מרד בשלטון יש תאריך: 2005, אחרי החרבת 25 היישובים וגירוש רבבת תושביהם, שבגינם נתפס השלטון כבוגד ביהדות, בציונות, בהתיישבות, בביטחון וגם - בכבוד האדם (היהודי, לשם שינוי) וחירותו, ערכים שהוא רמס תחת גלגלי הגירוש. עם הזמן, רוב הציבור הסרוג התגבר על הכאב והטראומה וחזר אל תלם הממלכתיות הנורמטיבית, אולם נותר מיעוט קטן שניזוק בנפשו ופיתח פילוסופיה טרוריסטית שהידרדרה עד לפשע האחרון, הזועק לשמים. יוצא, שיש להוסיף על רשימת האסונות שהגירוש הביא עלינו - על המלכת החמאס, על הטילים עד תל אביב, על שלוש מלחמות - גם את המכה ששמה 'תג מחיר', התפרצות אלימה של מחלה בגוף שעבר טראומה קשה והרסנית. אולם גם שלטון שחטא אינו רשאי למחול על פריעת חוק, מה גם על שפיכות דמים, כי לא שלו החוק. עם ישראל, ימין ושמאל, מייחל שהרוצחים ייתפסו וייענשו בכל חומרת הדין. אולם אחר כל זה לא נהיה פטורים מללמוד את הגורמים לשבר הזה, ולהפיק לקחים. אלא, מי שינסה לעשות זאת ייתקל בשלושה מעגלי שנאה, ואלו הם: מעגל האנטישמיות, מעגל שנאת היהודים את עצמם, מעגל השנאה הערבית. כל אחד מן המעגלים האלה עט על הילד הערבי השרוף כמוצא שלל רב ומנצל אותו בציניות לצרכיו. האנטישמים בעולם חוגגים את התענוג הנדיר, לייחס ליהודים את מה ש ה ם עוללו להם, הם - השלטונות והכנסיות שלהם, לא פושעים מופרעים - ומה שבסתר ליבם הם משתוקקים לעשות גם בעתיד. איזה עם באירופה ל א שרף יהודים? הרצל הגיע למסקנה לקום ולצאת, מפני שהפנים ששום דבר שהיהודים יעשו או לא יעשו, לא יועיל: שונאים אותם כשהם רעים ועוד יותר על היותם טובים; את העניים על עוניים ואת העשירים על עושרם; את הדתיים-מסורתיים בגלל מוזרותם ואת המתבוללים עוד יותר. מאשימים אותם גם בקומוניזם וגם בקפיטליזם. בימינו, גם אם מדינת היהודים תזחל לפניהם על גחונה, אותם היא לא תפייס. במעגל השנאה העצמית היהודית חזרה תסמונת ימי רצח רבין - כאב עמוק ואמיתי שמוצא פורקן בזעם קדוש ובאצבע מאשימה, וזו מושטת שוב - אל אותן "הערוגות". "מחנה השלום" לא למד מעלילת הדם הקולקטיבית שרקח לפני 20 שנה על לא עוול נגד ציבור שכאב את רצח ראש הממשלה כמוהו, וכמנהגו שכח שוב ש-חור שהוא מנקב בדופן הספינה היכן שיושבים שנואי נפשו, מטביע את האוניה כולה, ואותו בתוכה. גם את מעגל השנאה הפנימית אין לימין סיכוי לשכנע לחשב מסלול מחדש, כי השנאה היא עיוורת. בכלל, האיבה הפנים-יהודית אינה אלא בבואה, השתקפות, של האנטישמיות הקלאסית, ולכן כשם שההיא נצחית, כך גם זו דבקה בנו בכל תולדותינו, אולי עוד מימי מכירת יוסף ע"י אחיו. נותר המעגל הערבי ועימו הרדיפה הנואשת של היהודים אחר השלום. הנשיא וראש הממשלה ביקרו את פצועי ההצתה והביעו את צערם מעומק ליבם. מועצת יש"ע, רבנים מן ההתיישבות - גינו. נתניהו התקשר אישית עם אבו-מאזן. לא רק ערבים מאום-אל-פחם התכנסו בצומת דרכים בוודי ערא, גם מתנחלים קיימו עצרת בצומת גוש עציון. מיטב רופאינו עמלים להציל את חיי המשפחה, המדינה התחייבה לשקם אותה כלכלית. הנהגת הרש"פ, אש"פ ופתח יודעת כל זאת, וגם - שזרועות הביטחון של ישראל, מן השב"כ ודרומה, עושים הכל ללכוד את הרוצחים ובתי המשפט לא ירחמו עליהם. ובכל זאת - כל שופרות התעמולה של רמאללה, עם מחמוד עבאס בראש, מאשימים את ישראל, את ממשלתה ואת ראשה מעל כל במה בעולם באחריות לרצח, דורשים "הגנה" בינלאומית, ועד לשערי בית הדין בהאג הגיעו. "פלשתין" עושה הכל כדי לשפוך דלק על מדורות האנטישמיות הבינלאומית. להבעות הצער והאבל בישראל אין דורש, ועל כן יש בהן טעם רק למען עצמנו בלבד, מתוך צורך פנימי שלנו, לא כדי להשפיע על-אף אחד ממעגלי השנאה, מפני שכל אחד מהם - חסר תקנה. בזמן האחרון יוצאות מחוגים ממשלתיים ישראלים רמיזות, כאלו מצאנו לנו בעלי ברית חדשים - את סעודיה, את מצרים, את ירדן, ומסביב למציאה הזאת השמאל כבר רוקם "תוכניות שלום" חדשות. והנה, גם את קולות ה-'ידידים' החדשים האלה, ובראשם ירדן, אנחנו שומעים בתוך המקהלה המרושעת והצבועה המנצלת כעת את הרצח בכפר דומה כדי לעשות לנו רצח אופי. 'עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב', כבר אמרנו?