דווקא תחושות חוסר אונים לשמע הידיעות הקשות, הן שמובילות אותי לצאת השבוע להפגנה בחיפה. להתגבר על זעם וכעס פנימי שדוחקים אותי לפינה ומכריחים אותי להרגיש שזו לא המדינה שאני רוצה לחיות בה. מה עושים? לא רוצה להרגיש כך ובכל זאת הרגשות הקשים צפים. פעם זה היה אחרת. אופטימיסטית נצחית, כך נהגו לכנות אותי.
דיבורים, דיבורים. כולם מדברים. עוד רגע ושוב נעלם כולנו לתוך שגרה רגילה, יבשה. שורה בעיתון. אני יודעת שזה מיעוט הרסני. אלה תמיד הניצוצות הבודדים שמציתים את כל האש. כך היה לאורך ההיסטוריה. ואני גם יודעת שאין לנו את הפריבילגיה לוותר. לא עבורי ולא עבור ילדיי. כי רק באמונה בחינוך, בעשייה יזומה, ובפרואקטיביות יש פתח לאופטימיות.
לפגוש את הפחדן כדי שיהיה אחרת כל אחד מאיתנו חייב לקחת אחריות על עצמו ולא להתעלם מהסובב. לא להתעלם במשחק כדורגל שאוהד מקלל ונוהג באלימות, לא לתתעלם מטרקטורון שמתפרע על החוף ומסכן אנשים. וכלפי זה שמשבש הפגנה או כנס באלימות, אתה מגיב. אולי זו משמעותה האמיתית של מעורבות חברתית. והדבר העיקרי שיביא לשינוי מהותי, הוא מבט פנימה. אין יותר מקום לזריקת אחריות, איש אינו פטור מעבודת התיקון הפנימית: לזהות את הקנאי הזה שבתוכנו, כי בכל אדם יש קנאי. לפגוש את הפחדן שבפנים, שיודע להצית להבות בחושך ומיד לברוח. ובעיקר, בעיקר - להכיר את הפוסל שבתוכנו, זה שפוסל את האחר, את דרכו, את נטיותיו, את אמונותיו ואת דתו. כי הפוסל תמיד במומו פוסל.
זו הסיבה שאני מתחזקת ברגעים כאלה מהארגון שאותו אני מובילה. ארגון שגרירי רוטשילד הוא ארגון של פסיפס מרכיבי החברה הישראלית המזמן לשיח, לדיבור, לדיאלוג, ללמידה משותפת חילונים, דתיים, ערבים, עולים חדשים וותיקים. זו הדרך הטובה והאמיתית ביותר מבחינתנו ללמוד לחיות ביחד. לייצר מכנים משותפים. להתנסות יחד בעשייה חברתית. מונעים מהצורך להשפיע ולייצר מציאות. להכיר. לראות דברים ממגוון נקודות מבט. להבין שאפשר. ברור, זה לא קל. זה אפילו קשה. זה מעלה לעיתים אמוציות, רגשות רדומים ודילמות אמיתיות. אבל זה אמיתי.
שגרירי רוטשילד הם סטודנטים צעירים מכל מרכיבי החברה. מוצא, דת ודרכי חיים שונות. הם עוסקים גם בלמידה עצמית. בהתבוננות פנימה. הם עסוקים בלזהות את החסמים של עצמם, לאתר את החוזקות, החולשות. להיות בעלי מודעות עצמית. זו כנראה המיומנות המרכזית שתשפיע על כולנו. הם מהווים ביחד קבוצת איכות שתתפזר בעתיד במדינה, תיצור בחברה קבוצה מעורבת ומודעת ותחיה את החיים ההומניים שבהם הם ואנו מאמינים. חיים מורכבים, לא פשוטים, שהאמת בהם עשויה להיות מתעתעת ולא תמיד קלה לשמיעה. אבל הם אמיתיים ומדברים ונושמים ויש בהם דינמיקה שלא מוותרת לעצמנו.
