מזדרזים כותב לי בעז - "שמעת את קולות הגינוי, ההתנצלות, הזעזוע, ההלקאה העצמית מצד כמעט כולם - עוד בטרם ידוע מי שרף את הבית שבו נהרג הילד ...
והרי היו דברים מעולם - בכפר טובא-זנגריא (בצפון-מזרח הגליל העליון - אב"ץ) נשרף מסגד (לפני כמה שנים), וכל ה'מכובדים' הנ"ל עלו לרגל במסע מבזה של התבטלות עצמית, של התרפסות ושל השפלה ...ולימים התברר שיד הערבים בכפר במעל ...".
אזכיר עוד את שוטינו בחאקי, שהזדרזו להודות ולהכות על חטא הריגתו של מוחמד דורא בצומת נצרים ... ואין שום הוכחה, שאכן הוא נהרג. אדרבה, יש הוכחות רבות, שהביא הפיזיקאי נחום שחף, כי הסרט, המתעד את הריגתו, בוים לצורכי תעמולה, ו"מוחמד" קם לתחייה לאחר הצילומים, אחרי ש"נורה ונהרג" בהוראת הבימאי.
כמובן, יש עוד הרבה דוגמאות כגון אלו. מדהימה הקלות, שבה כמה מאתנו מזדרזים להעמיס על כתפינו אשמות לא-לנו. למשל - הרצח במחנות סברא ושתילה, או המסקנות החשוכות של ועדת אור. כנאמר בפיוט ליום הכיפורים - "על חטא שחטאנו לפניך בריצת רגליים להרע ..." וכמה שורות אחר כך, כנראה, ההסבר - "על חטא שחטאנו לפניך בשנאת חינם ...".
במלחמה כמו במלחמה, וסביבתנו שוצפת מלחמת תעמולה, שנועדה למחוק את הלגיטימיות של המדינה היהודית - גם בעזרת צדקנים, מתחסדים, שוטים שימושיים ובוגדים מבית.
דרך אגב, אולי זיכרוני מטעני, אבל איני זוכר מקהלות כאלו כשנרצחו יהודים, או כשנזרקו אבנים ובקבוקי תבערה עליהם. בכל המלחמות בעידן המודרני היה לתעמולה מקום חשוב ומרכזי; וכפי שאמר הסנאטור האמריקני היראם ג'ונסון: "במלחמה, הקרבן הראשון הנו האמת".
תעמולה יוצרת הרבה הונאה גם מכזבים ומחצאי-אמיתות. כך, הרבה שנים אחרי מלחמת העולם הראשונה, בדקו היסטוריונים את הסיפורים, שהשתמשה בהם בריטניה במלחמתה נגד גרמניה. אחד הבולטים בהם היו זוועות, שחוללו החיילים הגרמניים ("הוּנים", בלשון התעמולה). לורד ברייס עמד בראש ועדה של משפטנים ושל היסטוריונים, שקבעה במהלך המלחמה, כי בכניסתם לבלגיה רצחו הגרמנים, אנסו, שדדו, ועינו אזרחים. בשנת 1922 לא הצליחה ועדת חקירה בלגית לאמת, ולו פרט אחד, מכל הסיפורים הללו, שכה הלהיבו את דעת הבריות במהלך מלחמת העולם.
ובאותו עניין - ממשלת כווית השקיעה הון תועפות בייצור סיפורי זוועה על הפלישה העירקית, שהביאה למלחמת המפרץ. אחד הבולטים בהם היה, שחיילי עירק הוציאו פגים מאינקובאטורים בבתי-חולים בכווית. להד"ם. אחר כך התברר, שהעדה המרכזית הייתה בת של שגריר כווית, מאחת המשפחות המיוחסות ביותר במדינה.
ולא נשכח את סיפורי הזוועה על טבח בכניסת חיילי צה"ל לג'נין ב"חומת מגן", שהפיצו הערבים, השמאלנים ועוזריהם- שוב להד"ם. למרות זאת, הם שימשו לסרטי תעמולה נבזיים ביותר נגדנו, כפי שהראה במחקריו פרופ' ריצ'ארדאלןלאנדס מאוניברסיטת בוסטון. לאנדס טבע את המושג "פּאליווּד" לסוּגה (ז'אנר) של סרטים מבוימים, ה"מוכיחים אמיתות" נגד ישראל בתעמולה הפלשתינית.
החביאו אותו המודיעין האמריקני חשד שנים רבות, שממשלת פקיסטן נתנה מקלט למולא עומאר, מנהיג טאליבן - כשם שהסתירה בתחומה את אוסאמה בין-לאדן - למרות שלכאורה, פקיסטן בעלת-ברית של האמריקנים במלחמתם בטרור.
עומאר מת לפני כשנתיים בבית-חולים פקיסטני, ורק בסוף השבוע האחרון דווח על מותו, שאושר על-ידי טאליבן. הארגון טען אמנם, שעומאר לא עזב מעולם את אפגניסטן, גם לא זמנית.
למרות זאת, העריכו בסוכנות המרכזית לביון (CIA), כבר בשנת 2010, כי עומאר נמצא בפקיסטן, שהכחישה מכל וכל שהיא מעניקה מקלט בטוח למחבלים ולבטח לא למולא עומאר. הדוח האמריקני קבע, כי עומאר נמצא "בין קראצ'י לבין קֶטה (בירת חבל בלוצ'יסטן)".
נראה, כי גורמים בפקיסטן היו מעוניינים להסתיר את דבר מותו של מולא עומאר, כדי לא להביך את אסלאמאבאד, וכדי לשמור על יכולתה של פקיסטן לנהל את המשא-והמתן בין טאליבן באפגניסטן לביון ממשלת אפגניסטן.
נודע, כי סוכנות המודיעין הפקיסטנית (ISI) דיווחה בחודש מארס למנהיגי ארצה, כי מולא עומאר חי.
גורמי מודיעין אמריקניים הסבירו, כי מולא עומאר היה בדרג משני לאוסאמה בין-לאדן, ומעולם לא תכננו להגיע אליו. היעד המרכזי שלנו היה אל-קאעידה, אמר רוברט גרנייר, שעמד בראש התחנה של סוכנותהביון האמריקנית בפקיסטן.
אפגניסטן האשימה שנים רבות בגלוי את סוכנות המודיעין הפקיסטנית בהסתרתו של עומאר. לביון הפקיסטני יש קשרים ארוכים עם קיצונים איסלאמיים באפגניסטן מאז סייעה להם להילחם בכיבוש הסובייטי של ארצם בשנות השמונים של המאה הקודמת.
עונת המלפפונים הקיץ נחשב לעונת המלפפונים. הנה סלט, שאני אוהב מאוד, שקיבלתי מצוות הדיאטניות של "דרך המלך" בבית-החולים מאיר בכפר-סבא:
פרסו לפרוסות דקות שישה מלפפונים (אני קולפם, כדי להמעיט באשלגן). פרסו בצל סגול, או שניים. הוסיפו כף חומץ (אל תחסכו - הטוב ביותר שתוכלו להשיג);קצת סוכר (רצוי חום, או ממתיק);שום קצוץ, לפי הטעם; שמן זית; מיץ לימון;שמן זית; וחופן שמיר קצוץ.
מערבבים את החומרים, ויוצקים על המלפפונים ועל הבצל. מקשטים בשמיר הקצוץ, ומניחים לכמה דקות במקרר לספיגת טעמים.
מפגע אקוסטי איני צופה לנסים ולנפלאות מארגון השידור החדש, שיוקם (?) על חורבות
רשות השידור - למרות שאני חושב, שטוב עשתה הממשלה, שהחליטה לפרק את הרשות, שמעלה בתפקידה.
גם כעת, כשהם מתפרקים, מראים לנו השדרנים חדשים לבקרים למה הפירוק חיוני. הם השתלטו על המיקרופונים, ומכפיפים אותם לרצונותיהם ולנטיותיהם. "השידור הציבור שלכם ובשבילכם" היא בדיחה צינית ועגומה על חשבון האזרח הישראלי, שסובל ממפגע אקוסטי חמור.
חד-צדדיות השידור הציבורי דומה לחד-צדדיות התקשורת הישראלית, שחטפה סטירת-לחי אדירה בבחירות, וכל תחזיותיה-ציפיותיה עלו בתוהו; והיא אפילו לא התנצלה.
רשות השידור הייתה מלכתחילה, מרגע הקמתה, גוף מינהלי חולה, שפוליטיקה הרסה אותו קשות - למרות שהוקמה בתחילת שנות השישים כביכול כדי לנתק את השידור הציבורי (אז - שירות השידור) מחיבוק הדב של משרד ראש הממשלה. חוק רשות השידור נותר אות כמעט מתה; וכרגע, אפילו העברית של השדרים עלובה ושגויה, בניגוד לכתוב בחוק.
והשיא - השבתת השידורים כמחאה על החלטת הממשלה, שאושרה בבג"ץ, משוש-לבם של השדרים. דרך אגב, בג"ץ אכזבם קשות כשדחה את בקשתם לדון שוב בהחלטה לא להפריע לפירוק הרשות.
ובקשה אישית - דווקא משום שאני חסיד של שידור ציבורי, אבקש שאחרי שתפורק רשות השידור, יפריטו נא את
גלי צה"ל, שאין לה שום קשר לצבא אלא סחיטת תקציב הביטחון, והיא חולה אנושה מאוד בכל המחלות, שבגללן החליטו לפרק את רשות השידור, ואולי אף יותר.
