על-רקע ההתנצחות הפומבית החריפה בין ראש ממשלת ישראל לבין נשיא ארה"ב בהקשר להסכם הגרעין עם אירן, מביא העיתון הנחשב "וושינגטון פוסט" (4 אוגוסט), מבט מאלף הפותח צוהר אל המתרחש מאחורי הקלעים של תהליכי קבלת ההחלטות בממשלו של הנשיא אובמה. העיתון חושף מקבץ עדויות מתוככי הממשל האמריקני המציגים את הבית הלבן כשרוי בפרנויה וככזה המתעקש לבקר גם את הפרטים הקטנים ביותר הנוגעים לנושאי מדיניות, גם אם במחיר של השחתת זמן וקבלת החלטות בלתי אפקטיביות.
הביטוי הבולט בהקשר זה הוא הגדלה דרמטית של סגל המועצה לביטחון לאומי, עד כדי פי 4 מהיקף כוח האדם בתקופת הנשיא קלינטון. פרשנים ומומחים לענייני ביטחון סבורים כי ניפוח סגל המועצה לביטחון לאומי בפקידים ה"מלאים מעצמם", כאלה שאינם סומכים על פקידי הממשל האחרים ובראש מעיינהם המשימה להגן על הנשיא, כל אלה הובילו לכישלון מדיניות החוץ של אובמה עד כדי הפיכתה לכזו המסכנת את האינטרסים של ארה"ב.
העיתון מחדד כי בקרב צמרת הפנטגון שוררת מורת רוח של ממש כלפי אובמה, כאשר הנשיא מצטייר כנחוש כל אימת שההחלטה הנדרשת היא ברמה האופרטיבית כגון שחרור בני ערובה או סיכול ממוקד, אולם בהתייחס ליוזמות מדיניות-אסטרטגיות דוגמת ההפשרה מול קובה או הסכם הגרעין עם אירן, הנשיא עשה הכל כדי לעקוף את התהליכים המקובלים של הערכת מצב טרם קבלת החלטות, דהיינו הכתיב את דעתו. בהקשר זה מצוטט שר ההגנה לשעבר לאון פנטה באומרו כי "ריכוז כוח גובר בבית הלבן בבחינת 'תשוקה לשלוט בכל' חייב אותו להגיש מראש לאישור הנשיא כל נאום או ראיון". קודמו בתפקיד, רוברט גייטס ציין מצידו כי "ניהול חודרני מצד אובמה ממש הוציא אותו מדעתו"...
עוד נמסר כי פקידי ממשל רבים המשרתים במיניסטריונים וסוכנויות שונים מלינים על כך שמיומניותיהם וניסיונם אינם זוכים לקשב המצופה והם נתקלים בסוג של דורסנות אינטלקטואלית מצד פקידי המועצה לביטחון לאומי שאינם בקיאים די הצורך בסוגיות הנדונות. מציאות זו גורמת לתסכול ולתחושת חוסר הערכה אצל הגורמים המקצועיים. לדבריהם "כל ציוץ מכיוון המועצה לביטחון לאומי יכול להתניע דיון ולקבוע את סדר היום".
הביקורת כלפי המועצה לביטחון לאומי אף משרטטת מציאות של שיתוק והעדר החלטות בתחומים מרכזיים הנוגעים לביטחון הלאומי כגון, מלחמת האזרחים בסוריה, המעורבות הרוסית באוקראינה, והשלטון הצבאי במצרים. ההתנהלות בהקשרים אלה מתוארת כ"סובלת מהסתיידות" במקרה הטוב, וכ"סובלת מעצירות" במקרה הרע.
ה"וושינגטון פוסט" מציף דוגמה בולטת לחידלון בתחום מדיניות החוץ של אובמה בכל הקשור להחלטה בדבר ההפשרה החלקית של משלוחי נשק למצרים, מי שנחשבה לבת ברית אסטרטגית של ארה"ב במזה"ת. על-פי המדווח, נדרשו חודשים ארוכים של דיונים שעסקו בסוגיה "כבדת המשקל" האם הפלת הנשיא המצרי מחמד מורסי נחשבת ל"הפיכה צבאית". בהנחיית אובמה נותר עניין זה בלתי פתור עד לבחינה כוללת של מידת הסיוע האמריקני למצרים, ולכן בשלב זה המדובר בהפשרה חלקית בלבד של משלוחי הנשק.
נראה כי עיתוי הפרסום ב"וושינגטון פוסט" אינו מקרי ויש לו נגיעה למכלול העיסוק בקונגרס האמריקני בסוגיית אישור הסכם הגרעין עם אירן. הגם שהעיתון אינו מזוהה כעויין לממשל אובמה הוא לא נמנע בעבר מהטחת ביקורת כלפי החלטות של הממשל. נראה אפוא שבהקשר להסכם הגרעין מספק העיתון תחמושת משמעותית למתנגדי ההסכם כפועל יוצא של חשיפת ההתנהלות הכוחנית של הנשיא אובמה בתהליכי קבלת ההחלטות בתחום מדיניות החוץ.
