לפני זמן לא רב השתתפתי בכינוס באוניברסיטת ת"א ששמו היה "ערב השפה והתרבות הרוסית". היו שם נאומים רבים ומרתקים (למשל הרצאתה של חמוטל בר-יוסף על השורשים הרוסיים בשירתו של המשורר הלאומי ח"ן ביאליק). בין השאר השמיעו שם טענה אותה שהשפה בה כיום מדברים בישראל היא בכלל לא עברית. אחת הנואמות דייקה: "העברית המודרנית - היא שפה סלאבית עם לקסמות עבריות". היא ציטטה מספרו של פול ווקסלר The Schizoid Nature of Modern Hebrew A Slavic Language in Search of a Semitic Past
הלוואי! חשבתי. אילו זה היה נכון כמה סבל וייסורים הייתי חוסך מעצמי בדרך לרכישת השפה העברית. גם בעבר קראתי ושמעתי טענות מסוג זה מחוקרים אחרים - זרים וישראלים. הם סבורים שיוצאי רוסיה אשר השתתפו לפני כמאה שנים בתחייתה של העברית השפיעו באופן דרמטי על מבנה של השפה ושינו את לשון הקודש עד לבלי היכר.
לו השפה העברית הייתה שפה סלאבית מיליון יוצאי בריה"מ היו לומדים אותה בצ'יק. בינתיים דווקא העולים מרוסיה מפגרים בלמידת השפה אחרי אוכלוסיות חדשות רבות - העולים מצרפת, מדרום אמריקה, מארה"ב, מאתיופיה... אפילו העובדים הזרים מתאילנד, סין וסודן שולטים בעברית יותר טוב ממרבית "הרוסים" (זאת כנראה בגלל ריבוי כלי התקשורת בשפה הרוסית בארץ התורם ליצירת גטו לשוני).
המסקנות הכביכול-מדעיות על "סלאביותה" של העברית מזכירות לי קטע מסיפורו של הסופר האמריקני מתחילת המאה ה-18, אדגר אלן פו, "הרציחות ברחוב מורג". שכנים רבים העידו במשטרה כי שמעו קולות בדירה בה התרחשו הרציחות הנוראיות. לשאלת החוקרים הם ניסו לנחש באיזו שפה מדובר - וכל אחד נקב בשפה אחרת, דווקא בזאת שאותה הוא לא מכיר. גם במקרה שלנו, אלה שמוצאים את ההשפעה הרוסית בעברית בעצמם לא יודעים רוסית. לפי הפתגם הרוסי הם שמעו פעמון אך לא הבינו מאיזה כנסייה בא הצלצול. היחידים אשר לא מבחינים בשייכות הסלאבית של העברית בת זמננו דווקא הם דוברי הרוסית.
שילך קיבינימאט איני טוען שאין כלל השפעה רוסית על העברית. הרוסית מורגשת בכל מקום בארץ. פרופסור בהרצאה משתמש במילה מהתנ"ך "יופטפוימט"; אמן ישראלי מקבל פרס ישראל ושולח באותו המעמד חצי ברכה ברוסית לראש הממשלה: "שילך קיבינימט"; המנחה של רשת ב'
אילה חסון מבקשת מהטכנאית יוצאת רוסיה להשיג לה מישהו בטלפון ומוסיפה ברוסית: "פוז'אלויסטה", או קוראת לטכנאית אחרת בלי שום זיקה לרוסיה "טלינקה". (ובכלל - בישראל יש לא מעטים שמות סלאביים - דוגמת אריק, ליוֹבה, רוביק).
לפני עשורים היו בפיהם של הישראלים מילים רבות שהגיעו לעברית דרך השפה הרוסית דוגמת "פוזה", "פורטרט", "פנסיה", "קונצרט", "אורקסטרה", "אנסמבל", "מארש" (שיר לכת), "בלקון" (מרפסת), "טרויקה"... קיימת "פלישה" של רופאים "רוסיים" בבתי החולים - ורבים אומרים בהשפעתם "שתיתי גלולה" במקום "נטלתי"...
המילים הרוסיות עשויות ליצור רושם שיש משהו "סלאבי" בשפה העברית - אך היא הנותנת: הדוגמאות האלה דווקא מעידות על כך שמדובר בשפה העברית עם לקסמות רוסיות. מה גם שבתקופה האחרונה המילים העבריות "מגרשות" מהשפה את המילים הרוסיות בזכות האקדמיה ללשון, בזכות הלימודים.
לצד המילים הרוסיות אנחנו מבחינים גם בביטויים שהושאלו מרוסית. ניתן למצוא גם משפטים שנבנו על-פי המודלים של השפה הרוסית. אבל מכאן ועד לטענה הגורפת "שפה סלאבית עם לקסמות עבריות" יש דרך ארוכה. ההשפעה של השפה הרוסית על העברית לא עולה על זאת של האנגלית אשר לא סתם נחשבת לשפה העולמית הדומיננטית. למה לא חושדים שהעברית היא שפה אנגלית עם לקסמות עבריות? העברית המדוברת אימצה בעבר מבנים רוסיים; אך באותה המידה, אם לא יותר, אימצה גם מבנים אנגליים, לא כן?
אגב: 80% מהמילים בשפה האנגלית הן בפועל צרפתיות. מישהו מנסה לפקפק בעצמאותה ומקוריותה המוחלטת של שפתם של ביירון ומילטון?
שפה אחת מאחרת השפה הרוסית עצמה אימצה המון מילים ומבנים משפטיים משפות זרות - איש לא מנסה לטעון שהיא שפה אנגלית או גרמנית או צרפתית.
נוסף על כך, לשתי השפות האלה - הרוסית והעברית - יש גֶנים שונים, טבע שונה, הם רחוקים אחת מהשנייה כרחוק מזרח ממערב. לא משנה כמה מים אתה מוסיף לתוך השמן - שני הנוזלים לא יתמזגו אחד עם השני; לא משנה כמה מילים, כמה ביטויים, כמה נוסחים תאמץ שפה אחת מאחרת - הם יישארו אוטונומיים כל עוד הם שייכים למשפחות שונות.
הרוסים מתקשים ללמוד עברית בגלל השוני המהותי בדקדוק . למשל ברוסית אין קטגוריה של ה' ידיעה - שהיא, אני מודה, הסיוט העיקרי שלי.
את הדקדוק הרוסי מאפיינת מערכת יחסות מפותחת. לכן דוברי הרוסית בדרך כלל לא זקוקים למילות יחס כדי לחבר בין המילים. אתם "חותמים על חוזה", אנחנו "חותמים חוזה", אתם שומרים על ילד" - "אנחנו "שומרים ילד". אתם "דוחים את הטענה", אנחנו כשכותבים בעברית כל הזמן שוכחים לכתוב מילת היחס "את" (עכשיו לבד תעבירו אותה למקומה במשפט - לפני "מילת")...
ביצה קשה והביטויים! איזה רוסי יבין בלי הסבר מפורט למה הכוונה בביטוי "לגנוב רמזור (או פסי רכבת, תור וכדומה)". או את הביטוי "חשבון נפש". "ביצה קשה" - זה רוסית זה? תרגמו את הביטוי לרוסית באופן מילולי - וזה ישמע כמו "ביצה בעייתית". גם את "הברווזון המכוער" אסור לתרגם לרוסית באופן מילולי - אף רוסי לא יזהה כאן את סיפורו המקסים של הנס כריסטיאן אנדרסן. ברוסית השם המקובל, בתרגום מילולי לעברית, הוא "הברווזון המגעיל".
העברית הרשמית היא שפה ציורית יותר מהרוסית. את הרוסים מצחיקים הביטויים: "הנה החדשות מפי...", "צער בעלי חיים", "דירה בת שלושה חדרים", "שלום בר קיימא" ועוד רבים. איך אני אסביר לרוסים את הביטוי: "פוסל במומו פוסל"?
סדר המשפט העברי זר לחלוטין לרוסים. על השלט בגינה בסמוך לביתנו ביפו מצאתי משפט הזוי לגמרי מבחינת דוברי הרוסית: "כלב שהטיל גללים בגינה חייב בעליו לאסוף את הגללים מיד".
השוני המהותי בין שתי השפות הוא הסיבה לטעויות הרבות במהלך התרגום מעברית לרוסית. אתה לא יודע אם לצחוק או לבכות כאשר אתה צופה בסרט ישראלי עם כתוביות ברוסית. כל כך הרבה אמירות של הגיבורים לא הובנו ולא תורגמו כהלכה.
800 שנים אתם ודאי תמצאו לא מעט משפטים עם מבנה רוסי-סלאבי ברשימתי זאת אך עם כל הכבוד, אני עדיין לא סופר עברי. עוד חזון למועד, אני רק לומד וכל שאיפותיי - להיות סופר עברי כשר.
אחד הטיעונים של תומכי הקונספציה הסלאבית היא שהעברית בת זמננו שונה בהרבה מהעברית של המקורות. ביג דיל! אין צורך להיבהל מזה. הרוסים היום לא מסוגלים לקרוא ולהבין את הטקסטים אשר חיברו משורריהם לפני 800 שנים. דוברי אנגלית לא מבינים את השפה של הטרגדיות של שייקספיר, והתיאטראות נאלצים להזמין אדפטציות של הטקסטים. זהו תהליך טבעי, עברית לא יוצאת מן הכלל הזה.
שפה היא לא רק אוצר מילים, דקדוק, מבנה משפט. שפה היא בראש ובראשונה האופי של העם. באותו יום באוניברסיטה בדרכי לאולם הכינוסים עברתי על פני כיתה שעל דלתה היה תלוי פוסטר עם הזמנה לסמינריון: "שפה בונה עם?"
לא יודע לאיזו מסקנה הגיעו משתתפי הסמינריון, אבל אני בטוח שדווקא העם הוא זה שבונה את השפה. אתם מוכנים להסתכן בטענה ששני העמים - הישראלים והרוסים - זהים או דומים?
יש לי הצעה לעונש מקורי לאלה שטוענים שהעברית בת ימנו היא שפה סלאבית: לחייב אותם בצו בית משפט ללמוד רוסית; מבטיח לכם - אחרי שיעור או שניים הם יצעקו "חמאס" - ויבקשו רחמים.
