אולי הדברים הבאים אינם לגמרי "פוליטיקלי-קורט" (תקינים פוליטית) אבל הם "פקטואלי-טרו" (אמת עובדתית), אימושונאלי-דיסטרבינג (מטרידים ריגשית) ופובליקלי אנ-אקספטבל (וציבורית בלתי-נסבלים).
אמש, ערב שבת, צפיתי בטלוויזיה בתוכנית "שישי עם
טלי מורנו ואלון בן דוד" של
ערוץ 10. לצערי, בחרתי בערוץ הכי פחות נסבל כיום בטלוויזיה שלנו, בכדי להתעדכן בחדשות היום והשבוע ולשמוע אי-אלו דברי פרשנות בשוליהן. בפנל המדווח, מנתח ומעריך את הנושאים, ישבו ארבעה "אישים":
בן כספית, אור הלר,
גלית חמי וכאורח: האלוף במיל. משה קפלינסקי והפנל הונחה ע"י הצוות
אלון בן-דוד וטלי מורנו.
כמחצית הזמן הוקדשה ל"ביצ'ינג סשון" (מושב השתלחות) במשליכי בקבוקי בקבוק התבערה על הבית הערבי בכפר דומא ועל התוצאות הקשות של המעשה. ובמסגרת זו בוקרו ראש הממשלה, הממשלה, שר הביטחון צה"ל השב"כ מתישבי איו"ש ונורמת המוסר הישראלי כולה. בעצם כמעט כל מה שזז ביהודה ושומרון או קשור באזור ויושביו היהודים. עצב קודר נפרש על פניהם של הדוברים, ואילמלא ידעתי שהיו לנו פעם נביאי אמת שלא נשאו נפשם לשוא ולא אמרו דבר שקר, הייתי חושב שחזרתי למעלה מ-2000 שנה לעבר. רק כאשר הזכירו הדוברים את החלטת הממשלה להפעיל מחדש צווי מעצר מנהליים נגד "שנואי נפשם" של השמאל והתקשורת באזור איו"ש (וקצת גם בבית היהודי ובימין הישראלי בכלל), עלה חיוך על פני הדוברים ויותר משמץ של שמחה לאיד נשמע בקולם. בפנל ישב גם האלוף במיל. וסגן הרמטכ"ל לשעבר משה קפלנסקי, ובתגובותיו הלא אינטליגנטיות, השבלוניות והלעוסות לזרא, השתלב במקהלת המשתלחים. זו הייתה הצגה מבישה, חד-צדדית ומעושה להפליא. כל זה עוד בטרם הוכח שזורק או זורקי הבקבוק הם יהודים, אבל מי שם לב לקטנות כאלה?!...
מי שחיפש במצג השוא הזה ניסיון כן לנתח את האירוע, את מבצעיו ואת המניעים העומדים מאחורי מעשי התגמול המכונים במקומותינו "תג מחיר", נותר מתוסכל; שום דבר, כלום, אפס "נדה". העובדה שהאירוע בא על-רקע מספר רב של התנקשויות ערביות ביהודים בירושלים ובמקומות נוספים
, קבלה אזכור חטוף ומינורי ביותר. והעובדה שלאחר זריקת הבקבוק היו כבר מספר נסיונות פיגוע נוספים ובכלל זה השלכת בקבוק תבערה על מכונית ישראלית ופציעתה של אישה שישבה בה ונס היה שלא נפגעו גם ילדים, וכי מפגע פלשתיני דרס שלושה חייל צה"ל ופצע שניים מהם פצעים קשים מאוד - כל אלה קבלו אזכור ברמה של "האיזונים הא-סימטריים של הדיווחים הקבועים של ערוץ 10", ותו לא.
לעומת זאת שולב במסכת "האנטי הכולל" דווח עלוב ומגוחך של
גיל ריבה שבוסס על "בילוי" יום עם הנשיא ריבלין ועסק בסבלו של האחרון על שאין מבינים לרוחו, מגנים אותו מבקרים אותו ואפילו משמיעים כלפיו איומים. לדעת ריבלין הוא נותר כשהיה מאז ומעולם ועל אין הוא מבין את תגובות הציבור, במיוחד את אלה של המחנה הימני. התבטאויותיו של ריבלין בנושאים שונים ובכלל זה בסוגיית "תג מחיר" על הבטיה השונים אכן זוכות לביקורת רחבה דווקא במחנהו לשעבר. רובי אולי סבור שלא השתנה, אבל דווקא שילובו במצגת השוא הנ"ל צריכה הייתה להדליק אצלו נורה אדומה.
כשערוץ 10 משתמש בדבריו כמכפיל כוח במסע-האנטי ימני שלו, רובי חייב לשאול עצמו "מדוע?" מדוע הימין מבקר והשמאל מחבק? ואציע לו רמז. כאשר הוא מסביר בחיוך מסוים מאוד שנתניהו כבר אינו חבר, אבל הוא עובד עימו בהרמוניה פוליטית (האומנם?). כאשר הוא מבקר בפה מלא את חבריו מאתמול בימין ומסביר להם שדן מרידור הוא המודל האולטימטיבי של איש ימין נורמטיבי אצל ריבלין הנשיא וגם מגן על כל מה שזז במדינת ישראל ובלבד שלא יהיה מגוש הימין הפוליטי העכשווי - נוצר אצל שותפיו לשעבר ספק חמור לגבי נכונות הצהרתו שלא השתנה. הרבה יותר סביר להניח שהוא לקה בירוד (קטרקט) פוליטי. אם הוא רוצה באמת להבין מה קורה לו, שיתחיל לדבר עם חבריו לשעבר בכל הרמות.
ערוץ 10 אינו עוסק בתוכנית החדשות של ערב שבת בנושא אחד בלבד. ואכן, מיד אחרי סיפור הבקבוקים, עברנו אל מעבר לים, והערוץ גייס לשרותו גיבור חדש - הנשיא "אובמה הראשון". אין זה סוד שבין ראש ממשלת ישראל לבין נשיא ארה"ב מתנהל כבר זמן רב דיון פומבי בשאלת התוכנית הגרעינית של אירן, וההסכם של המעצמות עם אירן, ללא השתתפות ישראל, שראש הממשלה מגדיר אותו מיומו הראשון - הסכם גרוע! ואני, עם ידיעותי המצומצמות והגיוני המוגבל סבור שהוא צודק. בוויכוח הזה מתיצב ערוץ 10 שוב לצידו של נשיא ארה"ב ונגד מהלכיו של ראש ממשלת ישראל. כמעט קשה להניח שחברי הפנל אינם נושאים בכיסם תעודת חבר-כבוד של המפלגה הדמוקרטית- האגף הליברלי (קרי: השמאלני).
ולאחר שחלק מהחברים מביע עמדות ביקורתיות כלפי מהלכי ראש הממשלה מפני שהוא האיש "השנוא" ועומד בראש מדינה קטנה, ותמיכה כמעט בלתי מסויגת בנשיא ארה"ב, מפני שהוא נשיא המדינה הגדולה והחזקה, עולה לזירה "כוכב הערב" האלוף במיל. קפלנסקי ולו שתי תרומות מכריעות לדיון שעיקרן: א. ההסכם נחתם ואין יותר על מה לדבר; ב. הגיע הזמן לישר קו עם הנשיא אובמה ולנסות להרוויח חומרית מה שאפשר מן היחסים שעוד נותרו לנו עימו - גאוני ממש. בשביל להגיד זאת צריך באמת להיות אלוף במיל. סגן רמטכ"ל לשעבר ואיש אשכולות. אני יצאתי מן השיח הזה בהרגשה חמצמצה במיוחד כאשר שאלי את עצמי איך הגיע האיש הזה להיות סגן רמטכ"ל ואיזה מזל היה לנו שלא המשיך הלאה בסולם הדרגות.
פרק קצר הוקצה לדווח על הויכוח הפומבי של 10 מתוך 16 מועמדי המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב שנערך ביום ה' החולף. צפיתי בוויכוח בשידור של רשת פוקס, שהביאה אותו במלואו, ואני יכול לומר שהסיקור של ערוץ 10 היה חלקי ושטחי ולמעשה לא כלל את הדברים החשובים ביותר שנשמעו בו, למשל, ביחס לישראל.
גלית חמי סקרה בשלוש דקות בקרוב את נושא התקציב ל-2016, והמסר העיקרי היה הממשלה טיפלה בתקציב כאילו זה התקציב האחרון משום שבקדנציה "רגילה" התקציב הראשון הוא תקציב גזרות שבונה את המאגרים והמשאבים לשאר שנות הקדנציה. ומתוך הניתוח עלתה אנחה חרישית שהיה בה יותר משמץ של הבעת תקוה. האפשרות שנתניהו לומד מהנסיון, אינו סומך יתר המידה על אריכות ימיה של קואליציה צרה ופועל במרץ לאלתר - כלל לא עלתה על הפרק; מקרה?! - אינני סבור כך.
לדידי שאר נושאי הערב אינם מתקנים כהוא זה את הרושם שיוצרים הנושאים הנ"ל ולכן אין צורך שנעסוק בהם. רוח הדברים היא אותה רוח זה מכבר ונסיון הצפיה מלמד שגם חברים קבועים אחרים בפנלים של ערוץ 10 לרבות בחדשות השבוע של ערב שבת אינם שונים ממה שראינו הפעם ומי ששונה כנראה אינו משובץ לפנל.
ממצא זה מהווה כבוד מפוקפק לחופש הביטוי ולאיזון העובדתי ועושה שימוש סלקטיבי ומעליב באינטליגנציה של הדוברים והמאזינים להם כאחד.