נשיא אמריקה אובמה, המניפוליסט הרגשי ביותר שקם לעם האמריקני, טוען לאחרונה כי לא זכור לו אי-פעם בהיסטוריה על התערבות ראש ממשלה זר בענייני ממשל של ארצו.
למה לדבר הרבה? בואו נשוחח על זרים, חוצפנים כאלה, ש'מתערבים' בעסקים לא להם. לשם כך אביא פה ציטוטים מספרו המונומנטלי של עיתונאי שהיה עד ראייה למרבית הסיפורים ההיסטוריים שהתחוללו בתקופתו. הדברים יעידו בעד עצמם, כי מדובר בעצמותיהם של המעורבים בתהליך האנושי המסחרר שהשתרר על העולם באותם ימים בהירים שהיו אפלוליים כלילות. האם כל זה חלף כסיוט או שאנו נמצאים עתה בבוקרו של שחר חסר שחר חדש בפתחה של ההיסטוריה האמריקנית?
בשנת 1938 העולם היה מלא בידידי אמת, כך סברו בצ'כוסלובקיה: העולם המודרני, הנאור, הדמוקרטי והתרבותי לא יפקיר אותנו לנוכח שיניה החדות של המפלצת הרעבתנית ממול. כולנו יד אחת והגיע הזמן לחמש אותה מול הטירוף ההיטלריסטי. היט!
אם מתבוננים בדברים היום מתוך האספקלריה השקופה מבינים כי הסודאטים היוו מכשול אדיר מול פני האימה המשתלחת ואפילו הגנרלים המהוללים של היטלר הודו שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לחצות את המערך שהקימו הצ'כים. אבל המכשול הפך למים בפיהם של נשיאי אומות החופש והדרור של העולם החופשי. הוי, כמה סוכני אובמ'לה הסתובבו אז בחדרי הנשיאים ועל כל הבמות הציבוריות, הוי, כמה מהם נסעו בגאווה יוקדת אל בתי הפרלמנטים הגדולים של התרבות, וכשנפתחה דלת הלימוזינה המבריקה "NO ONE CAME OUT", כדברי
וינסטון חד המבט.
כותב ויליאם ל. שיירר בספרו 'עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי' – הוצאת שוקן: הכניעה במינכן 29-30 בספטמבר, 1938.
בעיר בארוק בווארית זו, בה החל, בחדרים קטנים ומעופשים של בתי קפה דלים, את צעדיו הראשונים כמדינאי ואשר ברחובותיה סבל את המפלה הנלעגת של 'פוטש בית-הבירה', קידם
אדולף היטלר כמנצח את ראשי ממשלות בריטניה הגדולה, צרפת ואיטליה...
השכם מאוד באותו בוקר יצא לקופשטיין, שעל גבול אוסטריה-גרמניה לשעבר, להיפגש עם מוסוליני ולקבוע בסיס לפעולה משותפת בוועידה. בנסיעה ברכבת למינכן היה היטלר במצב רוח מלחמתי, בהסבירו לדוצ'ה על גבי מפות כיצד בדעתו 'לחסל' את צ'כוסלובקיה... חוץ מזה, הוסיף היטלר... יגיע זמן שנהיה צריכים להילחם שכם אחד נגד צרפת ואנגליה. מוסוליני היה תמים דעים.
צ'מברליין (נוויל הידוע) לא עשה מאמץ דומה להתראות עם דאלאדייה (ראש ממשלת צרפת) מראש כדי לעבד אסטרטגיה משותפת לשתי הדמוקרטיות המערביות, להקביל בה פני שני הרודנים הפאשיסטיים. אכן, לרבים מאתנו, שהיינו במגע עם הצירויות הבריטית והצרפתית במינכן, נהיה בהמשך היום ברור, כי צ'מברליין בא למינכן תוך החלטה תקיפה ששום איש, ובוודאי לא הצ'כים, ואף לא הצרפתים, לא יעמוד לו למכשול בהשגת הסכם מהיר עם היטלר. (הערת שולים בספר: בערב הקודם, ב-6.45 שלח צ'מברליין אגרת לנשיא באנאש, להודיעו רשמית על פגישת מינכן. לא אשכח אף לרגע, הודיע, את מלוא האינטרסים של צ'כוסלובקיה... אני יוצא לשם (למינכן) בכוונה לנסות למצוא פשרה בין עמדות ממשלת גרמניה וצ'כוסלובקיה. באנאש ענה מיד, הריני מבקש שלא ייעשה דבר במינכן בלי לשמוע מה בפי צ'כוסלובקיה). ביחס לדאלאדייה, שכל היום היה מהלך כסהרורי, לא היה צורך בשום אמצעי זהירות, אולם ראש ממשלת בריטניה, שהחלטתו נחרצה, לא רצה להסתכן בשום סיכונים.
השיחות שהחלו ב-12.45 אחרי הצהרים במה שקרוי 'פיהררהאוז' היו נלעגות ולא היה בהן יותר מאשר הסכמה פורמלית ליתן להיטלר בדיוק כל מה שביקש כאשר ביקש...ההליכים התנהלו בלא רשמיות, ואם לדון על-פי הפרטיכל הגרמני של הישיבה שנתגלה אחרי המלחמה, יצאו ראשי ממשלות בריטניה וצרפת ממש מכליהם כדי להסכים עם היטלר...
נוויל מפגין תוקפנות ומבזבז זמן על שטויות צ'מברליין, כפי שאולי אפשר היה לצפות מאיש עסקים ושר אוצר זה לשעבר, ביקש לדעת מי יפצה את הממשלה הצ'כית על הקניינים הציבוריים שיעברו לידי גרמניה בחבל הסודאטים. היטלר, שלדברי פראנסואה-פונסה (השגריר הצרפתי) נראה חיוור ומודאג משהו, ונרגז משום שלא יכול לעקוב, כפי שיכול מוסוליני, אחרי השיחה בצרפתית ואנגלית, ענה בלהט, כי לא יהיו שום פיצויים. כאשר מיחה ראש ממשלת בריטניה על הסעיף, שהצ'כים היוצאים מחבל הסודאטים לא יוכלו לקחת עמם אפילו את הבקר, בקראו, האם פירוש הדבר שהאיכרים יגורשו אך הבקר יישאר? יצא היטלר מכליו. זמננו יקר מכדי לבזבזו על עניינים קלי-ערך שכאלה צעק אל צ'מברליין. ראש ממשלת בריטניה זנח את העניין.
הצרפתים נחושים - לא סובלים סחבת בהתחלה דרש צ'מברליין כי נציג צ'כי יהיה נוכח, או לפחות, כפי שהוא ניסח זאת, 'יהיה מצוי בשעת הצורך'. ארצו, אמר, כמובן אינה יכולה להתחייב כי האזור (הסודאטים) יפונה עד ה- 10 באוקטובר (כפי שהציע מוסוליני), אם לא תינתן הבטחה מצד הממשלה הצ'כית. דאלאדייה תמך בו תמיכה פושרת. הממשלה הצרפתית, אמר, לא תסבול בשום פנים סחבת בעניין הזה מצד הממשלה הצ'כית, אך לדעתו, נוכחותו של נציג צ'כי, שאפשר להיוועץ בו, אם יהיה צורך, תהיה יתרון. אולם היטלר היה תקיף בדעתו. הוא לא ירשה לשום צ'כי להימצא בחברתו. דאלאדייה ויתר במורך, אך צ'מברליין זכה לבסוף בוויתור קטן. הוסכם כי נציג צ'כי יוכל להימצא 'בחדר הסמוך', כפי שהציע ראש ממשלת בריטניה.
גם את ביבי לא הסכימו להכניס ל'חדר הסמוך' ואכן, בשעת ישיבת אחר-הצהריים הגיעו שני נציגים צ'כיים, ד"ר ואיטץ' מאסטני, הציר הצ'כי בברלין וד"ר הובארט מאסאריק ממשרד החוץ בפראג, והוכנסו בצינה לחדר סמוך. שם, אחרי שהניחו להם להמתין באפס מעשה מ-2 אחה"צ עד 7 בערב, חרב עליהם עולמם. בשבע נכנס אליהם פרנק אשטון גואטקין שהיה חבר משלחת ראנסימאן ועתה בחבר עובדיו של צ'מברליין, לבשר להם את הבשורה הרעה. הושג הסכם כללי שאת פרטיו עדין אין הוא יכול למסור להם; אולם ההסכם הרבה יותר 'קשה' מן ההצעות הצרפתיות-בריטיות. כששאל מאסאריק אם אי-אפשר שהצ'כים ישמיעו דברם, ענה האנגלי, כפי שמסר אחרי-כן הנציג הצ'כי לממשלתו, כי כפי הנראה אני מתעלם ממצבן הקשה של המעצמות הגדולות וכי אין אני מבין מה קשה היה לנהל משא-ומתן עם היטלר.
שיתוף פעולה הדוק בין הדמוקרטיות המערביות והצ'כים ב-10 בערב הובאו שני הצ'כים המסכנים אל סיר הוראס וילסון, יועצו הנאמן של ראש הממשלה הבריטי. בשם צ'מברליין הודיע להם וילסון את הנקודות העיקריות בהסכם 4 המעצמות, ומסר להם מפה של אזורי הסודאטים שעל הצ'כים לפנותם מיד. משניסו שני השליחים למחות הפסיק הפקיד הבריטי דבריהם באמצע. אין לו עוד מה לומר, הכריז ועזב בחיפזון את החדר. הצ'כים המשיכו למחות בפני אשטון-גואטקין שנשאר בחברתם, אך ללא הועיל. אם לא תקבלו, הזהירם בהתכוננו לעזוב, יהיה עליכם ליישב עניינכם עם הגרמנים לגמרי לבד. ייתכן שהצרפתים עלולים לומר לכם זאת ביתר עדינות, אך האמינו לי כי דעתם כדעתנו. אין להם עוד עניין (בצ'כוסלובקיה).
זו הייתה האמת, תראה נמבזה כאשר תראה בעיני שני השליחים הצ'כים. זמן קצר אחרי 1 בצהריים, ב-30 בספטמבר קבעו היטלר, צ'מברליין, מוסוליני ודאלאדייה, בזה הסדר, חתימותיהם על 'הסכם מינכן' הקובע שהצבא הגרמני יתחיל לצעוד לתוך צ'כוסלובקיה ב – 1 באוקטובר, כפי שאמר תמיד הפיהרר, וישלים את הכיבוש של חבל הסודאטים ב-10 באוקטובר. היטלר השיג כאן מה שלא ניתן לו בגודסברג.
מדווח מאסאריק, הנציג הצ'כי: ב-1.30 אחר-הצהריים נלקחנו לאולם בו נערכה הוועידה. היו נוכחים מר צ'מברליין, מר דאלאדייה, סיר הוראס וילסון, מר לאג'ה (המזכיר הכללי של משרד החוץ הצרפתי, מר אשטון-גואטקין, מר מאסטני ואנוכי. האווירה הייתה מדכאה. עומדים להוציא גזר דין. הצרפתים, שניכר כי היו עצבניים, רצו, כפי הנראה לשמור על היוקרה הצרפתית בפני בית הדין. מר צ'מברליין, בנאום הקדמה ארוך הזכיר את ההסכם ומסר את נוסחו לד"ר מאסטני...
האם גם אצלנו מעיזים לשאול שאלות? הצ'כים התחילו לשאול כמה שאלות, אולם מר צ'מברליין לא חדל לפהק בלי לעשות כל מאמץ להסתיר פיהוקיו. שאלתי את האדונים דאלאדייה ולאג'ה אם הם מצפים להכרזה או לתשובה של ממשלתנו ל'הסכם'. מר דאלאדייה היה עצבני במידה ניכרת. מר לאג'ה ענה כי ארבעת המדינאים שעתם קצרה. הוא הוסיף בחיפזון ובקלות שטחית כי לא נדרשת מאתנו שום תשובה, כי הם רואים את התוכנית כמוסכמת, כי ממשלתנו צריכה עוד היום, לכל המאוחר ב-3 אחה"צ, לשלוח את נציגה לברלין לישיבת הוועדה, ולבסוף, שהקצין הצ'כוסלובקי שצריך להישלח, צריך להיות בברלין בשבת כדי לקבוע את הפרטים לפינוי האזור הראשון. האווירה, אמר, מתחילה להיות מסוכנת בשביל העולם כולו. הוא דיבר אלינו די בגסות. זה היה צרפתי... מר צ'מברליין לא הסתיר את לאותו. הם נתנו לנו מפה שניה, מתוקנת תיקון קל. אחר גמרו אתנו והיינו רשאים ללכת...
מנצחים אף פעם לא טועים - אבל גם מר צ'רצ'יל צ'מברליין חזר ללונדון – כשם שדאלאדייה חזר לפריז – כמנצח. בנפנפו בהצהרה עליה חתם יחד עם היטלר עמד ראש הממשלה החוגג בפני המון גדול שנדחק לתוך דאונינג סטריט. לאחר שהקשיב לקריאות של 'נוויל הטוב והזקן' ולשירה הלבבית של 'כי הוא בחור וטוב', אמר צ'מברליין כשהוא מחייך כמה מלים מחלון בקומה השנייה בדאונינג סטריט 10: ידידי הטובים, זו הפעם השנייה בתולדותינו ששלום בכבוד חוזר מגרמניה אל דאונינג סטריט. אני מאמין כי שלום זה הוא שלום בימינו.
ה'טיימס' הכריז כי שום כובש לא חזר מניצחון בשדה הקרב עטור זרי דפנה נאצלים יותר. נתעוררה תנועה ספונטנית לגייס 'קרן הודיה לאומית' לכבוד צ'מברליין, שהוא ברוב חסדו דחה... וכאשר בוויכוח שהתפתח לאחר מכן בבית הנבחרים החל וינסטון צ'רצ'יל, שעדין היה קול קורא במדבר, להפטיר את המלים אשר לא יישכחו, 'נחלנו תבוסה גמורה שאין לה ארוכה' הוא היה אנוס להפסיק, כפי שסיפר לימים, עד ששככה סערת המחאות על הערתו זו...
לנשיא באנאש, שבמשך כל הבוקר נועץ בארמון ראדשין עם המנהיגים הפוליטיים והצבאיים, לא הייתה ברירה אלא להיכנע. בריטניה וצרפת לא בלבד שנטשו את ארצו אלא היו מוכנות עכשיו לתמוך בהיטלר אם ישתמש בכוח מזוין במקרה שידחה את תנאי מינכן. בעשר דקות לאחת נכנעה צ'כוסלובקיה, תוך מחאה קבל עולם, כפי שנמסר בהודעה הרשמית. נעזבנו. אנו עומדים לבדנו, הסביר גנרל סירובי, ראש הממשלה החדש במרירות בשידור לעם הצ'כוסלובקי ב-5 בערב (ראה עמ' 335 – 341).
ליצנים פוליטיים מהסוג הצ'מברליני האווילי אינם נמוגים בפאתי ההיסטוריה, הם מתחלפים. לכן אין זה פלא שעל אותה הבמה מפוארת מופיע עתה אובמה - המשך יבוא.
