לא צריך להכביר מילים על בעיית המסתננים. בסוף יוני השנה עדיין היו בישראל 45,000 איש שנכנסו שלא כדין, ברובם המכריע בחיפוש אחרי פרנסה. גם ההשלכות הקשות של התופעה מוכרות לנו היטב, כולל במישור הפלילי ובמישור הבריאותי. אז מה עושים?
אולי תתפלאו, אבל דרך המלך במצב רגיל היא המסלול הפלילי. חוק הכניסה לישראל, שנחקק עוד בשנת 1952, קובע שמי שנכנס ארצה שלא כחוק - דינו מאסר של שנה. מדובר כמובן בהליך פלילי כהלכתו, עם סניגור וראיות ובית משפט וזכות ערעור. הבעיה היא, שמדובר בהליך ארוך שאינו מתאים לטיפול בבעיה של רבבות המציפים את המדינה. לכן בא לעולם חוק המסתננים, המבקש לתת פתרונות מינהליים בדמות משמורת ולאחר מכן שהייה במתקן "חולות".
אלא שבמקום בו אתה מוצא את יתרונותיו של חוק המסתננים - שם אתה מוצא את חסרונותיו. פסיקתו של בג"ץ (יום ג', 11.8.15) שמה את האצבע בדיוק על החולשות של החוק. הראשונה: השימוש בו יכול להיעשות רק לתקופות מוגבלות של משמורת ושהייה. השנייה: אפשר להחזיק במשמורת רק מי שניתן לגרש מהארץ, שכן המשמורת היא תחנה בדרך לגירוש. השלישית: אסור להשתמש באמצעים הללו לצורכי הרתעה, אלא רק להרחקה מהארץ ולוויסות ריכוזי המסתננים.
לעומת זאת, הליך פלילי נותן מענה לכל אותן חולשות. הראשונה: כבר היום ניתן לכלוא מסתננים לשנה, וזכותה של הכנסת להחמיר את הענישה ואף לקבוע עונשי מינימום; בזה אין למעשה סיכוי שבג"ץ יתערב. השנייה: ניתן להחזיק בכלא גם - ואולי דווקא - את מי שאין אפשרות לגרשו מהארץ. השלישית: החוק הפלילי, במיוחד אחרי תיקון 113 לחוק העונשין, שם דגש על הרתעה.
תאמרו: אתה מתכוון להכניס לכלא 45,000 איש? זה לא מעשי מבחינת בתי המשפט, זה לא מעשי מבחינת בתי הכלא, זה לא מעשי מבחינה אנושית, זה לא מעשי מבחינת מעמדה של ישראל בעולם. ובכן, אתם צודקים. לכן אני לא מדבר על 45,000 איש וגם לא על 4,500 ואפילו לא על 450. כל מה שאני אומר: צריך להשתמש גם בכלי הפלילי, לצד ההליך המינהלי.
ליתר דיוק, אני אומר למשרד הפנים ומשרד המשפטים: תנסו. תעמידו לדין כמה עשרות מסתננים, אולי את מנהיגיהם, אולי את אלו שמסייעים לאחרים, אולי את אלו שכבר גורשו וחזרו. תנו להם ייצוג משפטי (מן הסתם מהסנגוריה הציבורית) ותדרשו עונשים מרתיעים לאלו שיורשעו. ואז תראו מה קורה. אולי הם יעדיפו לצאת מהארץ במקום לשבת שנה-שנתיים-שלוש בכלא? אולי זה יגרום לחבריהם לעזוב מרצונם לפני שיועמדו לדין? אולי זה יעביר מסר למסתננים עתידיים?
טענה של אכיפה בררנית לא תתקבל, כי זכותה של המדינה לשנות מדיניות וזכותה להחליט שהיא מעמידה לדין לפי המשאבים שבידיה. טענה של הפרת החוק הבינלאומי לא תתקבל, כי בכל העולם הגירה בלתי חוקית (להבדיל מבקשת מקלט על-רקע מדיני) היא גם עבירה פלילית. טענה של העדר מחשבה פלילית לא תתקבל, כי אי-ידיעת החוק אינה פוטרת, והמסתננים הרי נכנסים במודע שלא דרך מעברי הגבול.
במקרה הכי גרוע, יתברר שהניסוי נכשל. אז בכלא יישבו כמה עבריינים, והטיפול ביתר המסתננים ייעשה רק בכלי המינהלי. אבל לא צריך לוותר מראש על הכלי הפלילי. במיוחד, כאמור, כאשר הוא נותן מענה לחולשות של הכלי המינהלי. במילים אחרות: שני הכלים משלימים זה את זה. זו צריכה להיות המדיניות, זה מה שצריך לעשות מהיום בבוקר במקום להמשיך ולקטר על פסק הדין של בג"ץ.