בתקציב החדש שהוגש ואושר על-ידי הממשלה מצויים 700 מיליון שח להעלאת שכר משרתי החובה, דבר חשוב כשלעצמו משום הכרת התודה לחיילי החובה בנינו ונכדינו המשרתים בצבא. למרות שזה מתוך כפיה בחוק מרביתם עושים זאת מתוך רצון והכרה כי הם צריכים לתת משלהם למדינה.
העלאה לא מתחלקת שווה בין שווה, אלא יש חלוקה בין לוחמים, לתומכי לחימה, לבין מינהלה (גובניקים). נכון, ללוחמים מגיע יותר, אולם השאלה כמה יותר. עד היום נשמר עקרון השוויוניות בין החיילים ועכשיו זה מקבל הפרשים ניכרים.
שלוש ארוחות זכורני כי כשהייתי חייל קרבי לפני עשרות שנים, לא הייתה הסעת חינם. נסענו בטרמפים או שמשאית מהגדוד הוציאה אותנו לתחנה הקרובה. לא קיבלנו את התנאים השוררים היום, קיבלנו החזר הוצאות 3 לירות לחודש, ללא מענק שחרור, ומזה עוד חסכתי חצי לירה. אבל זה היה זהה לכל החיילים.
מחד ללוחמים מגיע יותר - אבל הם גם מקבלים יותר בשוטף, הם נשארים בבסיס, אינם יוצאים לביתם לעיתים תכופות, מקבלים שלוש ארוחות ויותר ליום, כביסה מלאה ועוד. מולם תומכי הלחימה וחיילי המינהלה יוצאים יום יום הביתה, מקבלים ארוחה אחת ביום בדרך כלל, ונופלות עליהם או על הוריהם הוצאות גבוהות יותר.
הצבא אינו מוסד סוציאלי - עם זאת ניתן היה לגשר על כך על-ידי שילוב הצעתו של שר הביטחון, עם רצונו של שר האוצר, כמו שעשו עם קצבאות הילדים - כל סקטור מהשלושה יקבל זיכוי שונה, אולם יקבל שכר זהה. את ההפרש יצרפו לקרן החסכון- שהוא מענק השחרור בתום השרות .כך נשמור גם על הכרת התודה לסקטורים וגם על השוויון בשכר השוטף.
