"לא הגיוני שאני לא אוכל להסתובב ברחוב בו אני גר, לא הגיוני שרחובות שלמים בשכונה יהיו סגורים בפני בגלל פחד. לא הגיוני שאין שוטרים בכל פינה, לא הגיוני שאין מצלמות, לא הגיוני שזה המצב בתל אביב, לא הגיוני שגינת לווינסקי הפכה למחנה פליטים ואין מישהו שעושה משהו, לא הגיוני שאנשים ישנים ברחובות, ובכל גינה שכונתית או מגרש נטוש ואיש לא מפנה אותם. לא הגיוני, שאנחנו כבר שנים שולחים מיילים, מדברים עם כל מי שאפשר, והמצב רק הולך ומדרדר, לא הגיוני שמי שאמון על הביטחון והפיקוח הרים ידיים.
מספיק עם ההפקרות, עם חוסר הפיקוח, ועם האימפוטנציה. אנחנו דורשים טיפול מיידי באזור כבר ממחר, תציפו את האזור בשוטרים ופקחים. תפנו את כל מי שישן ברחוב, כפי שפינתם את המחאות ברוטשילד. יש חוק שאוסר על התגודדות במקומות ציבוריים, תתחילו להפעיל אותו" - דן פאר, ועד שכונת נווה שאנן בדרום תל אביב.
אריתריאה, מדינת דיקטטורה אפריקנית שהוכרזה על-ידי נציבות האו"ם לפליטים, כמדינה בה מתרחש משבר
הומניטרי. כלל המדינות הגובלות במדינה זו, נמצאות עמה בסכסוך ולפיכך, קיים בה חוק המורה על גיוס חובה לצבא של כלל האוכלוסייה הבוגרת, נשים וגברים, ואף נמצאו דיווחים על גיוס ילדים, כל זאת ללא הגבלת זמן. סרבנות לגיוס, עריקה, הבעת ביקורת פומבית וכיו"ב, מסתיימים לרוב במאסרים ללא משפט, עינויים ואף גזר דין מוות. נכון לשנת 2013, כ-67% מכלל המהגרים האפריקנים הבלתי חוקיים למדינת ישראל, הגיעו מאריתריאה.
משנת 2003 ועד היום בצורה, בוצע בחבל דארפור שבסודן, רצח עם. רצח שיטתי אשר התבצע ומתבצע (אמנם בפחיתות יתר) כיום על-ידי הצבא הסודאני, וטבח עד כה על-פי נתונים של האו"ם בכ-450,000 בני אדם, אשר נרצחו בדם קר ואו הורעבו למוות.
למעלה מ-3 מיליון בני אדם, נעקרו מבתיהם ומוגדרים כפליטים. נכון לשנת 2013, כ-25% מכלל המהגרים האפריקנים אשר הסתננו למדינת ישראל ושוהים בה באופן בלתי חוקי, הם מסודן. עד כה נמנעה ממשלת ישראל מלהחזיר בצורה כלשהי, את
המהגרים/פליטים/מסתננים בלתי חוקיים או מה שלא יהיו, בחזרה למדינותיהם. הן וזאת בעיקר עקב עמדת הקהילה המערבית הבינלאומית ופסיקות בג"ץ הנותנות משקל רב לדמוקרטיה ולשמירת זכויות אדם, כחלק מעקרון הפרדת הרשויות, וכמובן עקב היותה של ישראל, דמוקרטיה ליברלית.
משנת 2009 ועד 2011, פשטו על מדינת ישראל מהגבול המצרי, עשרות אלפים של אפריקנים. מעבר למדינות אריתריאה וסודן, הגיעו גם כאלה שבאו מאתיופיה, קונגו, ניגריה, סומליה וקמרון. מסתננים נאספו ליד הגבול על-ידי כוחות הביטחון, ובהוראה שיצאה ממשרד הפנים, מומנו להם אוטובוסים ישירים לא פחות ולא יותר לשכונות הדרומיות של תל אביב.
המציאות בשכונות אלו כידוע קשה, ישנה תחושה הולכת וגוברת מצדם של תושבי השכונות הוותיקים, כי "בעלי הבית" בשטח הם למעשה המהגרים הבלתי חוקיים מאפריקה. אונס, שוד, ביזה וסוגי אלימות נוספים למינן, הם רק חלק מהנוף ונראה כאילו המדינה, מתנהלת באוזלת יד בכל מה שקשור לאזורים הללו.
משהבינה הממשלה כי המצב אינו יכול להמשיך במתכונת הנוכחית, בוצעו שני תיקונים לחוק למניעת הסתננות - עבירות ושיפוט (בבסיסו חוקק לצרכיי הגנה מפני פלשתינים בכנסת השנייה). שני התיקונים לחוק, נפסלו על-ידי בג"ץ. הנימוק העיקרי לפסילות אלו היו, בטענות חקיקה הסותרות את חוקי היסוד של
כבוד האדם וחירותו.
לאחרונה התיקון השלישי שהובא לחקיקה ולאישור בג"ץ, אושר בצורה חלקית וברוב של שמונה שופטים מול אחד. החלטת בג"ץ קבעה, כי החזקתם של המסתננים במתקן "חולות" שליד הגבול המצרי במשך כ-20 חודשים, אינו עומד במידה חוקית, וכי נדרש לקצר את זמן הכליאה. בג"ץ הודיעו כי למדינה תינתן חצי שנת הסתגלות למימוש פסק הדין. וכמו-כן, תידרש חקיקה מחדש של הסעיף. בפועל החלטת בג"ץ לאשר את חלקו הראשון של החוק, למעשה מאפשר כליאת מסתננים חדשים לכשייתפסו, וזאת בטענת תקופה העומדת במבחן החוק.
כמות העתירות המשפטיות שמוגשות לבג"ץ, יוצרות מצב שנועד בעצם לטרפד את מהלכי המדינה לפתור את הבעיה בצורת החוק למניעת הסתננות, ולפיכך מה שקורה בפועל הוא המשך אוזלת היד מצידה של המדינה, ביזוי החוק והפקרותם של אזרחים ישראלים, תושבי השכונות בדרום תל אביב.
במהלך הכנסת ה-19, הוצעה הצעת חוק על-ידי יוזמה של
משה מזרחי ו
מרב מיכאלי ממפלגת העבודה, הצטרפו להצעה זו בנוסף מעוד ח"כים של מפלגת העבודה, חכ"ים מיש עתיד וממרצ. ההצעה הוקפאה בעקבות בחירות 2015, והוגשה שוב ביוני אותה שנה, הצעת החוק שעדיין בשלב הצעה, נקראת- חוק שיקום שכונות דרום תל אביב ותמריצים לפיזור גאוגרפי של מסתננים (הוראת שעה).
למעשה מה שניתן להבין מהצעת חוק זו, הוא שאמנם ההצעה אינה בגדר פתרון מושלם. אך בהתאם למצב המצוקה הנורא של תושבי דרום תל אביב, נדרש בדחיפות חוק שיטפל בצורה כזו שניתן יהיה לתפעל אותו ללא מכשולים מיותרים.
עיקרי הצעת החוק הכוללים, הכרזה ממשלתית רשמית של דרום תל אביב כאזור עדיפות לאומית. וכמו-כן, הקצאת תקציבים, תקנים ומשאבים נוספים להקמת מנהלת שיקום תשתיות והגברת שירותים, פיקוח, שיטור ואכיפה בדרום העיר. ובנוסף, המרצה כלכלית לפיזור גאוגרפי של המהגרים שאינם בני הרחקה. בהחלט ייתכן שאלו מכלול פעולות שעלולות לפתור את המצב האיום, העגום והמוזנח מצידם של האזרחים תושבי שכונות הדרום בתל אביב. לפיכך בכל מקרה הקשור לעניין, המפתח לכך הוא רק בידיים של הכנסת.
