דומני שרבים מאתנו מתקשים לחדור למוחם של אותם קנאי דת קיצוניים השורפים תינוקות וכנסיות. המוח של רובנו רואה בכך מעשה טרוף חסר כל הגיון ותכלית. במבט לאחור נגלה שקנאות דתית קיצונית חיבבה את האש מאז ומתמיד. ואני מעלה שאלה: במה שונים חכמי הדת האירנים הקיצוניים מכל קנאי דת קיצוניים אחרים בעולמנו, ובכללם הקנאים המחליאים שאצלנו? למה מצויים כאלו בתוכנו, ואצל ממשל אובמה, המזלזלים בקנאות המולות באירן, מפחיתים מערכה ושוללים את האפשרות שהם יבצעו מעשים לא רציונאליים?
גדול המזרחנים, הפרופסור ברנרד לואיס, העריך כי האליטה הקנאית הדתית האירנית חוזה מלחמת גוג ומגוג, מלווה בענני פצצות גרעיניות, שבעקבותיה תיכון בעולם מלכות מוסלמית שיעית. יתגשם, לא יתגשם? איני נביא ולא בן נביא, אך דומני שצריך להבין כי לצידה של הקנאות הדתית האירנית עומדת ציביליזציה פרסית ומורשת היסטורית שמעטות כמותן בעולמנו.
איני מומחה לאירן, אך ברצוני להעלות כאן שתי חוויות שעברתי שעה שביקרתי בזמנו באירן בתקופת הדמדומים של שלטון השאח הפרסי. הראשונה כשהיה מפגש עם טייסי F-16 אירנים. הם חזרו מקורסים בארה"ב. את מטוסי ה-פ-16 הם לא קבלו, ואנחנו קבלנו ואיתם הפצצנו את הכור העירקי. נדהמתי מרמת הידע, ההשכלה, התבונה של הטייסים הללו. אלמלי האנגלית המצוינת שלהם, הייתי מדמה שאני מדבר עם טייסים שלנו. לא להשוות אותם בכלל לטייסים הערבים שהכרנו. זה המחיש לי כי יש לאירן תשתית של כוח אדם איכותי, ותשתית של ידע. לא לחינם הם הגיעו בימינו למה שהגיעו בפיתוח כלי נשק.
ונלך קצת אחורה, לעומק ההיסטוריה. החל מסוף המאה העשירית, כאשר האיסלאם בימי הזוהר שלו, אבות התרבות והמדע שלו אינם ערבים! הם ברובם פרסים (המוכרים לנו בשמות הערבים שלהם). להמחשה: הרופא הידוע, איבן סינאי, היה פרסי, אולי גדול המדענים שהקים האיסלאם; עומר כיאם (על שמו נקרא המועדון המפורסם ביפו) שנחשב לאחד מגדולי המשוררים באיסלאם, היה פרסי. ויותר מהיותו משורר הוא היה מתמטיקאי, מאבות תורת האלגברה. יש לאירן במה להתנאות בתרומה האדירה שלה לתרבות האיסלאם.
ובצד התרבות העליונה, ישנה כמובן גם התרבות התחתונה, תרבות החוכמה של הבזאר. זכיתי להיות שם, בבזאר בטהרן. הבזאר של איסטנבול מחוויר לעומתו.
החוויה השנייה הייתה שעה שבקרתי בחורבות העיר פרספוליס. את העיר הזאת התחיל להקים המלך כורש (שעם ישראל חייב לו לא מעט) והייתה עיר הבירה של האימפריה הפרסית שקמה אחריו. ולאירן יש מורשת של אימפריות, של עם עבר מפואר. לנו ולתרבות המערבית יש את התנ"ך, הברית החדשה והאיליאדה של הומרוס. לאירן יש את האפוס האדיר הנקרא" שאהנאמה" (סיפורי המלכים), שכתב לפני כאלף שנה המשורר הפרסי פירדוסי. בשפה הפרסית הוא נכתב, כי בו באה לידי ביטוי הזהות הפרסית שבתוך דת האיסלאם. זכיתי קצת להכירו בלימודי התיכון בקריית חיים מפי ד"ר כגן, שהיה הראשון לתרגמו לעברית.
האימפריה הפרסית הגדולה האחרונה קמה בתחילת המאה ה-16. מייסדיה, השושלת הסאפאווית, קבלו עליהם את הנוסח השיעי של האיסלאם, ובמשך מאות בשנים נלחמו נגד האימפריה העות'מאנית, נושאת דגל הסונה, כאשר שדות הקרב היו בעירק ובדרום הקווקז. היא ידעה ירידה, נכבשה ע"י בריטניה ורוסיה במלחמת העולם השנייה, ועכשיו פניה להקים אימפריה חדשה. איזה מורשת, איזה תרבות, איזה ידע, יש להציג לסעודים ולנסיכויות המפרץ מול האומה הפרסית? מה הפלא שאירן, כן אירן ולא רק הקיצונים שבה, שואפת להשיג בסופו של דבר פצצה גרעינית? ולו רק על-מנת להציבה בקידמת המדע, וכיאה לאימפריה מתחדשת?
