לאחרונה שב אלינו המושג הבלתי מתקבל על הדעת המכונה "טרור הבודדים". מדי פעם אנו מתבשרים על "המצאה" חדשה של אירגוני המפגעים ושל הרשות הפלשתינית הממונה עליהם ותמיד העקרון הקובע בהמצאה הוא איך לפגע ביהודים ולגונן על המפגעים. טרור הבודדים הוא ההמצאה של העידן האחרון ותוצאות הפעלתה מסתכמות בחודשים האחרונים לבדם במספר הרוגים ובעשרות פצועים ברמות שונות של חומרה.
אירועי טרור-הבודדים של סוף השבוע האחרון שבו והבליטו את דרכי ההתנהלות הנפסדות של מדינת ישראל וממשלתה במלחמתן הבלתי אפקטיבית בטרור זה. "אורגיות האבל" של כל הממסד הבכיר שלנו בעקבות פרשת השלכת בקבוק התבערה בכפר....., נתנו רוח גבית חזקה למפגעים פלשתינים ומידה רבה עד כדי שערורייה של לגיטימציה לעשות שפטים בישראלים, במדינתם באשר הם ישראלים;
לא יאומן כי יסופר! ואותם כוהני המוסר ההוטנטוטי המגנה ללא אבחנה וללא הבנת משמעות הגינויים, אינו נשמע אפילו בקול ענות חלושה לנוכח התגברות הפיגועים. במקום להחמיר בביקורת, בהיתרים לפתיחה באש בכל מקרה של תקיפה ובמעצרים מונעים, פועלים גורמי הביטחון כאילו תפקידם המרכזי הוא להגן על אויבי ישראל. יכולים יפי-הנפש הללו להסביר שאין קשר בין הדברים.
יכולים הם לטעון בחוצפה ובמצח נחושה שהגינויים על פגיעה בערבים נועדו לעצמנו, ליצירת ושימור המידות החיוביות שלנו ולא לעידוד פיגועים נגד אזרחים ישראלים - אבל אלה דברי הבל. מבחן התוצאה מראה את ההפך ממה שהם טוענים מבחן הוצאה מוכיח שמעשים בלתי אחראיים מזיקים ועדוד התוקפנים מחולל תוקפנות נוספת. הומניזם אינו יכול להיות ערך בר-קיימא כאשר הוא חד-צדדי, קדושת החיים אינה מכוונת רק לחייהם של ערבים ומניעת אלימות וונדליזם אינם חלים רק על יהודים - אסור שכך יתנהלו כאן הדברים והם לא יתנהלו כך לאורך זמן.
השאלה היא האם תעשה הממשלה את המוטל עליה, או תניח לציבור להתייאש משירותיה ולהגן על עצמו במו ידיו. אני חוזר וטוען שהנסיון להתעלם ממשמעותו העמוקה של "תג מחיר" באמצעות סיסמאות סרק, רק יוביל לריבוי התופעות ולהחמרתן. חיוניות הפסקת הטרור ללא פשרות אינה קשורה לשאלה מי "אשם" בעובדה שלא מתנהל כיום מו"מ מדיני אפקטיבי בין ישראל לרשות הפלשתינית. די שאחד הצדדים אינו רוצה בכך בכדי שלא יתקיים מו"מ כזה. אולם העדר מו"מ אינו מהווה היתר לערבים לפגוע ביהודים מה עוד שסרבני המו"מ הם אנשי הרשות הפלשתינית.
השאלה הרלוונטית היחידה לפני כל שאלה אחרת היא: יש ביטחון לאזרחי ישראל, או אין להם ביטחון; מבחן התוצאה. לא יעזרו בג"ץ ו"בצלם" ולא הטפות המוסר של נשיא המדינה או הפגנות במגזר הערבי. רק הפסקת הפיגועים באזרחי ישראל ללא תנאי וללא פרשנות מכובסת הם תשובה הולמת. אם ימשכו הפיגועים, תבוא תגובה. כך היה מעולם וכך יהיה שוב וככל שהתגובה תאחר לבוא, היא תהיה קשה וחריפה יותר ונשלטת פחות.
הציבור אינו מעוניין בהטפות מוסר, היא אינו מעוניין בהסברים של מפקדי צה"ל ומשטרת ישראל על הקשיים שלהם בהוצאתה לפועל של מדיניות "אפס סובלנות" כלפי פיגועי טרור ערבים נגד יהודים. רק אחרי שיפסקו הפיגועים הערבים יהיה מקום וזמן לעסוק במפגעים יהודים, אם יימצאו כאלה.
מעשים ותוצאות דרושים עכשיו, ללא דיחוי. 