ככל שעובר הזמן ומִתרבות קרקפות השכל הישר שהושלכו לפח הזבל של קדושת האקטיביזם השיפוטי, התלויות על אזורם של שופטי בג"ץ הנכבדים שלנו, גוברת בי התחושה שאין מנוס מרוויזיה שלטונית בשני תחומים מרכזיים: א. יחסי רשות מחוקקת ורשות שופטת; ב. יחסי דת ומדינה. את הרשימה אני מקדיש הפעם לסעיף א' דלעיל.
לצערי, אינני מצליח להשתחרר מתחושה שבג"ץ כמוסד ממלכתי, הציב עצמו במתכוון אל מול פני העם, הכנסת והממשלה, והוא פועל כמתרס הניאו-ליברלי האולטימטיבי של הרדיקליזם הישראלי, שאיבד בדור האחרון כמעט את כל מאחזיו ההיסטוריים בציבור הרחב. בג"ץ הוא כיום מן הגורמים המרכזיים התורמים להחלשת המוסדות השלטוניים שתפקידם לנהל בפועל את המדינה ולערעור מעמדם. את מושג האקטיביזם השיפוטי תירגם והוא ממשיך לתרגם להגנה על כל הערכים מלבד זכויותיהם של אזרחי ישראל שומרי הסדר והחוק.
בג"ץ מגן על מסתננים ומבקשי עבודה מאפריקה, ופוגע באלפים רבים של אזרחים בת"א ובמקומות אחרים. הוא מגן על טרוריסטים שמשתמשים בשביתת רעב פוליטית ומנגח את שלטונות הביטחון הישראלים. הוא מגן על חברי כנסת ערבים שמשתלחים במדינה בכל הזדמנות ומעל לכל במה מקומית ובינלאומית. הוא גם מתיר להם לערער על אופיה היהודי של ישראל, ובד בבד מניח להם להמשיך ולכהן בכנסת. הוא מדקדק על קוצו של יוד בשאלת זכויותיהם של ערבים על קרקעות מדינה משני צידי הקו הירוק עד כדי הריסת מבנים חוקיים, אבל בה בעת מעלים עין מהפרות חוקי הבנייה בעשרות אלפי מקרים ע"י ערבים ובדואים בדרום במרכז ובצפון. הוא מוותר על ביטחונם של אזרחים ישראלים הנעים על כביש 433 למען נוחיות נסיעתם של ערבים, שביניהם לא מעט מפגעים, על אותו כביש. הוא לוקח לעצמו סמכויות באופן חופשי גם מבלי שניתנו לו בחוק והוא קובע לעצמו את הנורמות על פיהן יבוצע השיפוט; אין רשות שלטונית כזו במדינת ישראל וספק אם נמצא כמותה במדינות דמוקרטיות אחרות. הוא מפרש את החוק הבינלאומי, כמעט תמיד, לחומרת ישראל ואזרחיה ונמנע ככל יכולתו ממצב שזרים יזהוהו כמוסד ישראלי ממלכתי. במילים אחרות, הוא לוקה במגננימוס אוביקטיביזמוס מאלאדיקוס.
לאחרונה - במקרה מגרון - שב בג"ץ והוכיח ש"כבוד בית המשפט" גובר אצלו גם על הצדק האוביקטיבי. אלה רק מקרים אחדים מן המכלול הגדול של אירועים ומאורעות המעידים על דרך ההתנהלות האופיינית לבג"ץ בהשראת הרוחות הניאו-ליברליות השורות עליו והאקטיביזם החריג המדריך את מהלכיו.
שידוד מערכות לדעתי, מבחנו העיקרי של בית דין גבוה לצדק במדינה דמוקרטית, אינו בשאלה כיצד רואים אותו ואת תפקודו אויביה או יריביה הפוליטיים, אלא באיזו מידה הוא משרת את טובת ואת צרכי ציבור האזרחים במדינתו הוא. פשיטת הרגל הרציונלית בהתנהלות בג"ץ, ככל שהדברים נוגעים לשאלה היסודית של מהות תפקידו, מחייבת שידוד מערכות. בג"ץ מקובע בתאוריה המשפטית שהחדיר לדרכי התנהלותו
אהרן ברק ומכונה במקומותינו אקטיביזם שיפוטי, ודומה שככל שגוברת הביקורת הציבורית עליו, הוא הולך ומתחפר בה יותר ויותר. התוצאה של התנהלות זו הוא: א. אובדן אמון ודרך-ארץ מצד הציבור, ב. התפוררות שלטון החוק בין היתר בגלל סרור גורמי האכיפה, ג. חבלה מתמדת ומתמשכת בכושר הפעולה של הגופים המבצעים ששיקול הדעת הניהולי-תפעולי-כלכלי שלהם מוחלף בחוות-דעת משפטיות שבינן לבין השאלות המעשיות לא תמיד ברור הקשר הלוגי, ד. פגיעה חמורה בכושר ההתגוננות של מדינת ישראל בגלל סרוס צה"ל, ה. תופעות בנוסח "תג מחיר", כלומר: לקיחת החוק לידיים כמוצא של חוסר אמון וחוסר ברירה. כל ההשלכות הללו יחד פורמות בצורה חמורה את ריקמת החיים הסדורה במדינה, משום שאף אחת מהרשויות אינה עושה כהלכה את המוטל עליה באמת.
אני מעריך שישראל תעמוד בעתיד הלא רחוק בפני מבחנים אזרחיים וביטחוניים לא פשוטים בהם תצטרך להפעיל כוח ומרות הן בתחומים הצבאיים והן בתחומים האזרחיים. יש כבר כיום מי שמתכנן כיצד לנצל מבחנים אלה לטובת האינטרסים והעקרונות המקובלים עליו. חלק מן הגורמים נמצאים בישראל, והם צרכניו המובהקים של בג"ץ על מכלול מחלותיו המתוארות לעיל. אחרים נמצאים מחוץ לישראל ויפעלו בשיתוף עם הגורמים הישראלים ועל בסיס המחויבויות הבינלאומיות שלה כדי לנגחה, להצר את צעדיה ובמידת האפשר גם לפגוע בה פגיעות מוחשיות. ישראל חייבת להערך לכך ואחד התחומים הטעונים רוויזיה הוא רתימת בג"ץ למסגרת הדמוקרטית הנורמטיבית וקציבה מחודשת של סמכויותיו ותחומי שליטתו. כמו-כן דרושה בחינה מחדש של חברותה של ישראל בארגונים ומוסדות בינלאומיים לעומתיים במפגיע, במטרה לצמצם את היקף הפרשנות השלילית האפשרית נגדה מבית ומבחוץ.
יש רק מסמך קדוש אחד לעם ישראל - התורה. כל שאר המסמכים, ובמיוחד אלו שנוצרו במשטר הדמוקרטי שלנו, הם יצירי כפיהם של אנשים חושבים ומותר לאנשים חושבים לחזור ולהרהר בהם ולערער עליהם. כאלה הם גם הדברים הנוגעים לבג"ץ ומעמדו. איננו חייבים לקבל שום קביעה "היסטורית" או שכיחה במקום אחר, כנורמה או דפוס התנהלות המחייבים אותנו באופן אוטומטי רק מפני שהם מקובלים שם. אם לא נשתחרר מכבלי השפעות הגלות גם בתחום זה, נהפוך במהירות לחלם של הברד"צ - הברדק השלטוני של בג"ץ.
