פסק-הדין שניתן לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה, במסגרתו הצטרפו שני נציגי הציבור בבית-דין זה לדעתו של שופט המיעוט, שפסק בניגוד לדעת שני חבריו להרכב, וברוב דעתם הפכה דעת המיעוט שלו לפסק-דין מחייב בבית-דין ארצי זה, מוכיח על חוסר הצורך
המובהק בקיומו של מוסד נציגי הציבור בבתי הדין האזוריים, כמו-גם בבית-הדין הארצי לעבודה. יתר על כן. בעקבות פסק-דין זה, מן הראוי שתישקל האפשרות לבטל
כליל את שיתופם של נציגי ציבור בהכרעות ומתן פסקי דין של בתי-דין אלה ולקבוע, כי פסקי הדין בבתי הדין האזוריים, כמו-גם בבית הדין הארצי לעבודה, יינתנו ויפסקו,
אך ורק על-ידי שופטים ושופטים מקצועיים, שהוכשרו לצורך כך.
תחילתו, לידתו והורתו של מוסד נציגי הציבור בבתי-הדין האזוריים ובבית-הדין הארצי לעבודה, בהוראת סעיף 2 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, הקובע, כי לבית הדין יתמנו שופטים ונציגי ציבור. עוד נקבע בחוק, כי נציגי הציבור בבית הדין יהיו נציגי עובדים ונציגי מעסיקים, שימנו שר המשפטים ושר התעשיה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת לעניין נציגי ציבור, שמונתה לפי הוראות חוק זה.
חוק בית-הדין לעבודה קובע, כי כשיר להתמנות לנציג ציבור,
הוא מי שמתקיימים לגביו כל אלה:
(1) הוא בעל ניסיון של חמש שנים לפחות בתפקיד או בפעילות בתחום משפט העבודה, יחסי עבודה, רווחה, ביטחון סוציאלי, כלכלה או מינהל ציבורי, לרבות ניסיון בהוראה או במחקר בתחומים אלה במסגרת אקדמית;
(2) הוא לא הורשע בעבירה פלילית, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כנציג ציבור; לעניין זה, "הורשע", בעבירה פלילית - לרבות מי שבית המשפט קבע כי ביצע את העבירה;
(3) הוא לא הורשע בעבירת משמעת אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כנציג ציבור.
עוד קובע החוק, כי אם היו תלויים ועומדים נגד אדם הליכים בעבירות שפורטו בחוק, הרי רשאים השרים לדחות החלטתם בעניין מינויו של נציג ציבור זה, עד לסיום ההליכים נגדו, כולל אם הוחל בחקירה נגדו על-פי דין. החוק קובע, כי במינוי נציגי ציבור, יפעלו השרים למתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגן של אוכלוסיות שונות. מינויו של נציג ציבור הוא לארבע שנים, אך מותר לחזור ולמנותו לתקופת כהונה נוספת אחת, ובלבד שלא יכהן כנציג ציבור מי שמלאו לו 75 שנים.
תמימות דעים
בכל הכבוד הראוי, המחוקק אינו מעניק משקל עודף לנציג הציבור על פני שופט מקצועי וגם/או על פני שופטת מקצועית של בתי-דין לעבודה, שעה שלא ניתן לקיים דיון בבתי-הדין לעבודה, אם לא הגיעו השופט/ת לדיון הקבוע ואזי - אין מנוס, אלא מדחיית הדיון למועד נדחה אחר. באשר להיעדרו של נציג ציבור מדיון שנקבע, קובע החוק, כי נציג ציבור שהוזמן ולא בא, רשאי בית הדין, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הדיון ללא השתתפותו, והוא רשאי, בשים לב לשלב שבו נמצא הדיון, להורות על הפסקת השתתפותו של אותו נציג ציבור באותו הליך ולקבוע כי יש להמשיך את ההליך עם נציג ציבור אחר.
בפסק-הדין שניתן בבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, במסגרת ע"א 16612-10-11, בו דן בית-הדין הארצי בשאלה, נחלקו בשאלה האם ארבעה עובדים במעונות נוער סגורים, בהם הועסקו באמצעות עמותה חיצונית, זכאים למעמד של עובדי מדינה. בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה דחה את התביעה, ובבית הדין הארצי הייתה תמימות דעים שיש לדחות את ערעוריהם של שלושה מן העובדים, כאשר המחלוקת התרכזה בעובדת הרביעית.
כב' השופט
אילן איטח, שכתב את חוות הדעת העיקרית בפסק-הדין, סבר שצורת העסקתה של אותה עובדת, מלמדת שיש להכיר בה כעובדת מדינה, לגבי חלק מן התקופה. סגנית הנשיא, כב' השופטת,
ורדה וירט-ליבנה, הצטרפה לעמדתו של כב' השופט, אילן איטח. נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, כב' השופט,
יגאל פליטמן סבר, בדעת מיעוט בין שלושת השופטים, שיש לדחות גם ערעורה של עובדת זו. נציגי הציבור, בבית-הדין הארצי לעבודה,
המייצגים הן את העובדים והן את המעבידים, כל אחד ואחד, על-פי שיוכו, הצטרפו לדעת המיעוט של נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, כך שדעת המיעוט שלו הפכה לדעת הרוב.
מקובל לחלוטין
בכל הכבוד הראוי, מאחר שנציגי הציבור אינם שופטים מקצועיים, הרי פסקי-הדין שלהם
הינם קצרים ביותר והם מצטרפים וגם/או מתנגדים לדעותיהם של השופטים והשופטות המקצועיים. רואים אנו להביא לשון הכרעתם של נציגי הציבור בערעור בע"א 16612-10-11
קטילי פודא ואח' נ' מדינת ישראל ואח' - בשולי פסק-הדין, לאחר שנרשמו ופורטו בו הכרעותיהם ונימוקיהם
המפורטים, בהרחבה של שלושת שופטי ההרכב.
נציג הציבור (עובדים), מר איתן כרמון, כתב - בשולי הכרעות השופטים - פסק-דין, בזו הלשון: "לאחר עיון בעמדות חבריי למותב, אני מצטרף לעמדתו של הנשיא יגאל פליטמן".
נציג הציבור (מעסיקים), מר
משה מרבך, כתב בשולי הכרעות השופטים - פסק-דין נפרד משלו, בזו הלשון: "עיינתי בחוות הדעת של סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה ושל השופט אילן איטח. כמו-כן עיינתי בחוות דעתו של הנשיא יגאל פליטמן, אשר תוצאתה שונה בחלקה. חוות דעתו של הנשיא מקובלת עלי לחלוטין מן הטעמים שפורטו בה. לא שוכנעתי כי יש מקום לערוך, נכון לשנת 2009, אבחנה בין הגב' פורטל לבין שאר המערערים, שיש בה כדי להביא לתוצאה שלפיה התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין המדינה במהלך תקופת עבודתה בחברת ענב. לפיכך הייתי דוחה גם את ערעורה, זאת בעיקר על-רקע העובדה שלא נמצא מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי שלפיה חברת ענב לא הייתה קבלן כוח אדם".
לאור האמור לעיל, הפכה דעת המיעוט של נשיא בית-הדין הארצי לעבודה, כב' השופט, יגאל פליטמן, לדעת רוב.
בכל הכבוד הראוי, דומה, כי אין כל צורך עוד, במוסד המיושן של נציגי ציבור (עובדים ומעבידים, כאחד), שאינו תורם דבר וחצי דבר ליעילות השפיטה ולהעשרתה, בבתי-הדין האזוריים, כמו-גם בבית-הדין הארצי לעבודה. לכן, יש להותיר מלאכת השפיטה בבתי-דין אלה לשופטים ולשופטות מקצועיים ולהוציאה מידיהם של מי שיש להם ידע כללי בתחום דיני העבודה ואין עיסוקם בכך מעשה של יום יום ושעה בשעה. אין כל מקום עוד לאנכרוניזם, הסבור שיש מקום לייצוג שווה בשווה בבתי-דין לעבודה, לנציגי עובדים ומעבידים, כאחת - אנכרוניזם שמקובו במהפכה התעשייתית, שהתרגשה עלינו, באמצע המאה ה-18 והמשיכה עד אמצע המאה ה-19, כאשר שרידים ממנה מחלחלים לחיינו גם עתה.
המאה ה-21 הביאה עמה תפיסות עולם של חידושים מקצועיים ושל מקצוענות לשמה. הדברים נכונים, בכל התחומים, לרבות, ובמיוחד, בתחום השפיטה. לכן, מן הראוי שיותיר המחוקק מלאכת השפיטה לשופטים ושופטות מקצועיים וכפי שהדבר מסור להם - ואך ורק להם - בבתי-המשפט השונים ברחבי הארץ, כך מן הראוי שמלאכת השפיטה, בבתי-הדין האזוריים והארצי לעבודה, תימסר, אך ורק, לניהולם שיפוטם והכרעתם של שופטים ושופטות מקצועיים. העולה מן האמור והמפורט לעיל הינו, כי יש לבטל מוסד נציגי הציבור (עובדים ומעבידים, כאחת) ולהוציאו מספר החוקים בישראל, שכן - בכל הכבוד הראוי - עניין לנו באנכרוניזם גרידא, שלא רק שלא פועל לייעול השפיטה בבתי-דין אלה, אלא היפוכם של דברים הוא הנכון. לא נרחיב עוד דברים לעניין זה וד"ל.