בשנה האחרונה חווינו משטרה המטלטלת על הגלים, ואינה מוצאת את דרכה בים הסוער. החל בפיטורי והתפטרות של ניצבים, פיצוץ פרשת ארביב פינטו, פרשת
רונאל פישר ומאסר רב-פקד
ערן מלכה. אלה רק מקצת מהפרשיות שהביכו מאוד את המשטרה.
נוסיף על זה, ממשלה מתחלפת והולכת לבחירות, כאשר אין רציפות שלטונית, מפכ"ל שצריך להתחלף כי בא אל פירקו ולא ניתן - כי זה בתקופת בין הערביים של חילופי המשמרות.
שר לביטחון פנים שיודע שהוא לא יכהן בממשלה הבאה. ועל כל זה קבעון מחשבתי בארגון מהגדולים ומהחשובים במדינה שהוליד את מחדל שיסל.
פה הייתה צריכה להתקבל החלטת מפקד - שתשנה את המצב מיסודו, והמשמעות, חיפוש שחקן חיזוק חיצוני. אבל גם זה נעשה בצורה שלומיאלית, כאשר במקום לעשות זאת במחשבה תחילה, עשו זאת רק כאשר החרב הייתה על הצוואר.
לאחר כל זה התקבלה החלטה נבונה, כאשר נבחר תת-אלוף במילואים
גל הירש, קצין עתיר הישגים, בקיא לפני ולפנים בחלק מהמשימות שעומדות בשנים האחרונות בפני המשטרה - דהיינו לוחמה מתמשכת במחבלים הערבים, ופה יש לו יתרון יחסי.
היה כבר תקדים של מינוי מבחוץ - עם מינויו של
הרצל שפיר למנכ"ל, שפוטר כעבור שנה, כי השר בורג לא הסכים שיטפלו בשחיתות. בתוך המשטרה תיק אפרסק. היה תקדים של מינוי מבחוץ לשבס, היה תקדים של מינוי
יעקב טרנר לראש אגף משאבי אנוש במשטרה ולאחר מזאת למפכ"ל.
ולכן מינוי של עוד שוטר לתפקיד זה היה בבחינת מור אוף דה סיים. הוא לא יכול להביא בשורה חדשה, כי הוא נולד ובגר בתוך הארגון ואין לו מה לחדש. רק אדם מבחוץ יכול לראות את הכשלים הפנימיים. צמרת המשטרה צריכה לכבד את החלטת
גלעד ארדן ולתת גיבוי למפכ"ל החדש, למרות שהם מרגישים פגועים.
אין לשכוח שחלקם היו מרגישים פגועים, גם אם מי מהם היה נבחר, כי אז גם כן חלקם היה פורש כאקט של מחאה. נכון, למפכ"ל החדש יש לקונה בכל הקשור לעבודת הבילוש, המזפ ועוד, אבל יש לו כפופים הבקיאים בתחום, ומפכ"ל טוב הוא כזה שיש לו עוזרים טובים, והוא צריך לתת את המבט שלו על הארגון ויחד להזיז את העגלה במעלה ההר.
ראש הממשלה שתמך בצעד, צריך לתת את שלו - להוסיף תקציבים למשרד לביטחון הפנים, על-מנת שיוכל לתפקד ולמלא את משימותיו. רק כך יוכיח כי הוא התכוון ברצינות כאשר לחץ על מינוי חיצוני של מפכ"ל. כרגיל, התקשורת תקטול את המהלך בלי לחשוב פעמיים, אבל זו דרכה ולא צריך לשים אליה לב. החשוב הוא שסוף-סוף מונה מפכ"ל.
