א. קרתני להבחיל פיצוץ גשר הנשרים - הוא גשר מעריב - בתל אביב הפך לסיפור הגדול של השבועות האחרונים - עוד סימן, שבשלהי הקיץ הזה עונת המלפפונים בעיצומה.
כמיטב המסורת בהגזמות, נקרא הגשר מיתולוגי, וכל המדינה כביכול נותרה דרוכה לראות/לשמוע/להתרשם מפיצוצו. עוד מעט יתחילו לשאול, "מה עשית/איפה היית כשפוצצו את הגשר"?
אין שום הסבר לתופעה המבחילה, אלא קרתנות (פרובינציאליות) מבחילה.
עכשיו כבר אין גשר, ונקווה שכל הריסותיו יפונו בהקדם, ותחנת קרליבך של הרכבת הקלה תיבנה במהרה. מעניין מה יעצור את מרוצתנו בשבוע הבא?!
ב. נחת וכלבו נגד דב שחור לארי ייפֶז, נחת משוחרר ממלחמת ויטנאם, בן 66, יזכור לעד את אותו יום חמישי אחר-הצהריים בפארק הלאומי יוסמיטי בקליפורניה, הנמצא ליד ביתו.
דב שחור, ששוקל כמאה ק"ג, תקף אותו, ולארי נאבק נגדו בידיים חשופות עם עזרה מבנג'י, כלב יורקשייר טרייר שלו. בנג'י הצליח להסיח את דעתו של הדב מלארי, שנמלט פצוע וזב-דם אל מבטחי ביתו. הדב לא ויתר, וניסה לפרוץ את הדלת, אך לשווא.
כשהדב הסתלק, נהג לארי ייפז לבית-החולים הקרוב, כדי לקבל עזרה ראשונה. שם תפרו את פצעיו, וחבשו אותם.
אנשי המשרד לדגים ולחיות-בר של קליפורניה חוקרים את התקרית, אך טרם הצליחו לאתר את הדב השחור, שתקף את לארי. לכשיימצא הדב התוקפן, ייאלצו להורגו, אמרו קציני המשרד. ובינתיים, כולם מברכים על המזל, שהדב בחר לתקוף גבר מבוגר, ולא ילד קטן.
ג. הביטו, הנה ברווז יומני האירועים הביטחוניים בירושלים, ביהודה ובשומרון עמוסים בדיווחים, ורק שר ביטחוננו ממשיך למלמל בעקשנות של תקליט שבור, שאין זו "אינתיפאדה".
טוב, אם זו אינה "אינתיפאדה", מה זה, לכל הרוחות?!
ואני נזכר באמרה הישנה והטובה - אם זה הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, ודאי שזה ברווז.
ד. כועסים במאמר מערכת כועס, התייחס העיתון ניו-יורק טיימס, לפני כשבועיים, למדריך חדש בן 1,176 עמודים, שפרסם הפנטגון לפני כמה שבועות על יחסי צבא-תקשורת, ותבע ממשרד ההגנה לחזור בו מהקביעות בספר.
לעיתונאים יש מעמד מיוחד בשדה הקרב - דווקא משום שהנם אזרחים ואינם לוחמים. והנה קובע הפנטגון, שבמקרים מסוימים יש לראות בהם צד עוין, ולהפעיל נגדם צנזורה, שתכביד על פעילותם. כלומר, ההנחיות הרשמיות למפקדים הנן להגביל את העיתונות בשדה הקרב, ולהקטין את ההגנה הניתנת לעיתונאים. "העברת מידע [על פעילות מבצעית]" - קובע הפנטגון - "יכולה להיחשב כנקיטת צד במעשי האלימות העוינים". המדריך משווה את עבודת העיתונאי למעשי ריגול; ולכן, נדרש אישור של הרשויות לפעילות עיתונאית בשטח מוכה קרבות ואולי גם נדרשת הפעלת צנזורה על העיתונאים, "כדי למנוע סיכון כוחותינו על-ידי חשיפת מידע לאויב".
ניו-יורק טיימס סבור, כי הפצת הוראות כאלו למפקדים בכוחות המזוינים האמריקניים, לפרקליטים בשירות המדינה ולבכירים במדינות אחרות יכולה לפגוע קשות בחופש העיתונות. "מנהיגים אוטוריטאריאניים [דיקטטורים - אב"ץ] ברחבי העולם... יסכימו... עם ההנחיות [הללו], שהנפיקה ארצות-הברית", הוא קובע.
העיתון יוצא נגד הרעיון, שעיתונאים, הפועלים בשדה הקרב, צריכים לקבל אישור מהרשויות; וָלא, הם מסתכנים שייחשבו כמרגלים. כדי לסקר את המלחמות האחרונותת, היה על עיתונאים לחמוק לאזורי העימות, ולחצות גבולות בסיכון רב ביותר. לדברי העיתון, השוואת העיתונאים למרגלים מזינה את התעמולה של ממשלות דיקטטוריות. כך, מזכיר ניו-יורק טיימס, כי מצרים מנסה להגביל את העיתונאים בארצה בהאשימה, כי רבים מהם מרגלים.
"הרבה יותר מטרידה הנה הקביעה במסמך, שעבודת עיתונאים דורשת צנזורה, כדי לוודא, שאינה חושפת מידע רגיש בפני האויב. קביעה בלתי-מסויגת זו סותרת את החוקה ואת הפסיקה האמריקניות, ומעניקה למדינות אחרות, שמצנזרות בשגרה את העיתונות, הצדקה נוחה", קובע המאמר.
העיתון מסביר, כי גרסאות קודמות של המדריך (כמו זו שפרסם לפני כשנתיים בית-הספר למשפט של הצבא האמריקני) דרשו, שעיתונאים יזכו להגנה כאזרחים בשדה הקרב, אם אינם פועלים בצורה עוינת. העיתון מציין, כי דובר של המועצה לביטחון לאומי סירב לענות על שאלת העיתון האם הבית הלבן סייע לכתיבת המדריך, או אישר אותו. הדובר הפנה את העיתון להערה במבוא למדריך, שהדעות במדריך אינן משקפות את עמדת הממשלה האמריקנית כולה.
"הבית הלבן צריך להורות לאשטון קארטר, שר ההגנה, לתקן את המדריך" - מסיים ניו-יורק טיימס את מאמרו - "כיוון שהוא סותר את החוקה ואת העקרונות האמריקניים".
