רמזים ברורים

ביוני 2009 הבהיר בית המשפט העליון: אין תוקף לפיקציה של "סגן שר במעמד שר". עברו שש שנים, ואותם צדדים – בנימין נתניהו ויעקב ליצמן – חזרו בדיוק על אותו תרגיל. נכון, הפעם הם ניסו להכשיר אותו על-ידי מתווה לחלוקת האחריות בין ראש הממשלה ושר הבריאות לבין סגן שר הבריאות, אבל כל מי שעיניו בראשו ראה מיד שמדובר בבלוף. כפי שאמר השופט אליקים רובינשטיין: ברור שהשר ייעזר בסגן השר הרבה יותר מאשר להפך, וברור מי יקבל את ההחלטות היום-יומיות. הפוליטיקאים יכולים לבוא בטענות רק אל עצמם על כך שבג"ץ פסל את המהלך. כאשר בית המשפט העליון אומר בצורה הברורה שיש, שהוא לא יתן את ידו לתרגיל השׂם ללעג ולקלס עקרונות יסוד של משטר תקין, אז או שלא עושים את זה או שמתקנים את החוק. דבר אחד לא עושים: מתעלמים. ועוד דבר אחד לא עושים: מתחכמים. ואגב: פסק הדין הזה הוא גם סטירת לחי ליהודה וינשטיין, שאישר את המתווה המפוברק שפסלו חמשת השופטים. אין זו הפעם הראשונה בה הדרג הפוליטי מתעלם מאמירות מפורשות של בית המשפט העליון, ואחר כך בא בטענות שהשופטים מתערבים. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה גיוס בחורי הישיבות, כאשר בג"ץ נתן עוד ועוד ארכות להסדרת הנושא בחקיקה, ורק משכלו כל הקיצין – ביטל את חוק טל. כדאי שהפוליטיקאים יקשיבו ויפנימו, במקום להתעלם ולהתלונן.

מעניין לעניין כמעט באותו עניין. גם לגבי חוק ההסדרים שב בית המשפט העליון ואומר, כי יבוא יום והוא יפסול את השימוש השערורייתי שעושה משרד האוצר בחוק הזה, כדי להעביר בהליך מהיר ובלתי תקין שינויי חקיקה משמעותיים. וגם כאן – הן האוצר והן הממשלה מתעלמים מהאזהרות. תזכורת: חוק ההסדרים נולד בשנת 1985, כחלק מתוכנית הייצוב של שמעון פרס ויצחק מודעי, שהצילה את המשק מהאינפלציה ההרסנית שהשתוללה בו. באותה עת שרר בישראל מצב חרום כלכלי, פשוטו כמשמעו, והחוק נועד לאפשר טיפול נמרץ במשק. אלא שפקידי האוצר והשרים לדורותיהם התאהבו בחוק ההסדרים, כמכשיר בו ניתן לדחוף עשרות צעדים שלרובם הכל אין שום קשר לתקציב, כדי לעקוף התנגדות ציבורית ופוליטית על-ידי דיון מהיר ולחוץ (אם בכלל מתקיים דיון). תראו מה הוא כולל השנה: אסדרת ביטוח הבריאות, רפורמות בחקלאות, הקמת רשות החשמל המאוחדת, הקמת מאגר מרכזי לנתוני אשראי ועוד. חוק ההסדרים דהיום הוא מכשיר אנטי-דמוקרטי ואנטי-חוקתי, וכך מתייחסים אליו לא רק שופטי בג"ץ, אלא גם חברי הכנסת שהחוק מבקש לסרס אותם משני תפקידיהם המרכזיים: חקיקה ופיקוח על הממשלה. גם במקרה הזה, הגיע הזמן שבג"ץ יעשה מעשה. אם וכאשר תוגש עתירה נגד חוק ההסדרים, צריך בית המשפט לומר: האזהרות נגמרו, החוק פסול. אולי אז סוף-סוף יבינו במשרד האוצר את הרמז.

כאשר התמודדה עו"ד ענבר טור-שלום על תפקיד היועצת המשפטית של נמל אשדוד, היא דיווחה על נסיונה המקצועי. היא סיפרה ש"עסקה בדיני בנקאות ומקרקעין, ייעוץ משפטי למספר בנקים למשכנתאות, ניהול עצמאי של תיקי כינוס נכסים, תביעות כספיות, חוזים, מכרזים, הוצאה לפועל, שטרות, דיני חברות, משפט מינהלי, פשיטת רגל, מקרקעין, חוזי מכר ושכירות, מיסוי מקרקעין, רישום והעברה זכויות ועבודה מול רשויות מקומיות, טאבו, חברה משכנת ומינהל מקרקעי ישראל, ניסיון בהופעות בדיונים בבתי משפט שלום, מחוזי, בלשכת ההוצאה לפועל". טור-שלום גם שבה ומנתה את כל אלו בעדותה בבית המשפט. מי שהרים גבה – כמות הדברים וגיוונם נראים כמו של משרד שלם – צָדק. ראש המשרד בו עבדה, יורם אבי-גיא, הגיע גם הוא להעיד, וצייר תמונה מצומצמת בהרבה: תפקידה של טור-שלום היה מימוש משכנתאות מול בנק לאומי למשכנתאות וכלל ביטוח. היא "הייתה מגישה בקשות למימוש משכנתה או משכון, בקשות למינוי כונס נכסים, בקשות למתן הוראות, רישום זכויות על שם הקונה ודוח סופי". בשנים האחרונות לעבודתה טור-שלום עשתה עבודה עצמאית עד שלב ההתמחרות, אותו ניהל אבי-גיא. עיקר עבודתה היה מול ראש ההוצאה לפועל, והיא רק התלוותה לאבי-גיא כאשר הופיע בבתי המשפט. וזה לא הכל. טור-שלום סיפרה לוועדת האיתור שהיא "עבדה בבנק הפועלים". ואז התברר, שיש כאן כמה תיקונים קלים. ראשית, היא לא עבדה בבנק אלא מול בנק. שנית, זה לא היה בנק הפועלים אלא תחום המשכנתאות. שלישית, זה גם לא היה בנק משכן (השייך לפועלים) אלא לאומי למשכנתאות. נאמר זאת במילים פשוטות: טענות כאלו לא יכולות לנבוע מטעויות; טור-שלום בילפה במזיד. אם אחרי זה נמל אשדוד יאפשר לה להתמודד שוב על תפקיד היועצת המשפטית – אזי החברה הזאת רקובה. ואם אחרי זה טור-שלום תתמודד שוב על התפקיד – אזי היא לא רק כזבנית אלא גם חוצפנית.

בערך פעם בחודשיים-שלושה מוגשת תביעה בטענה להונאה בתחום ההשקעות. לפעמים מדובר במט"ח, לפעמים בנדל"ן, לפעמים במניות. מה שמשותף לכל התביעות הללו הוא שהנתבעים – כך טוענים התובעים – הבטיחו תשואות חלומיות ללא כל סיכון. השבוע היה זה תורו של עורך דין, הטוען שנפל קורבן להונאת ענק ברכישת קרקעות ברומניה, שהוצגו לו – איך לא – כהזדמנות בטוחה לרווחי עתק מהירים. יותר משאני מתפלא על הרמאים – נו, מזה הם חיים – אני מתפלא על מי שנופלים ברשתם. ולא רק בגלל שהיה עליהם ללמוד לקח מההונאות הקודמות, אלא גם ובעיקר משום שהגיע הזמן שכולם יידעו: אין כזה דבר רווח מהיר, גבוה וללא סיכון. פשוט אין. כמו שאין בעל חיים שהוא גם השחיין המהיר ביותר, גם הרץ המהיר ביותר וגם הטורף החזק ביותר. כמו שאין מי שיכול להיות אלוף אולימפי גם בריצה ל-100 מטר, גם במשחה ל-1,500 מטר וגם בהרמת משקולות. כלל יסודי בכלכלה: ככל שהתשואה גבוהה יותר – הסיכון גבוה יותר. איגרות חוב ממשלתיות של מדינות מבוססות הן השקעה בטוחה, ולכן התשואה עליהן היא אפסית. איגרות חוב של מדינות וחברות פושטות רגל מציעות תשואה פנטסטית, כי יש סיכוי טוב שלא תראו אף אגורה. חוץ מזה, אם הייתה השקעת-פלא שכזאת – סביר להניח שגוף מקצועי בינלאומי גדול כבר היה שם עליה את ידו, ולא מישהו אלמוני ממדינת ישראל הקטנה. אז בפעם הבאה שמציעים לכם כזאת השקעה – שיהיה ברור לכם: זו תרמית.

הן בית המשפט המחוזי בירושלים והן בית המשפט העליון מתחו ביקורת חריפה על שני חוקרי משטרה, יצחק שוורץ ויוסף שיפורט, אשר חקרו גברים שנפלו קורבן לתקיפה מינית בנוגע לנטיותיהם המיניות. זה היה מיותר, פסול ופגע בחקירה – אמר השופט אורי שהם. חשבתי לתומי, ואולי לתמימותי, שרמז ברור כזה יספיק למשטרה כדי לפתוח בהליכים נגד הצמד. אז הנה תגובת המשטרה לשאלתי בנושא: "מטבע הדברים אנו מנועים מלהתייחס לפרטי מקרה ספציפי הנידון במסגרת הליך משפטי אך ככלל, המשטרה מהלת תיקי חקירה באופן מקצועי ובכפוף לדין ולנהלים, תוך הקפדה יתרה על זכויות חשודים, נחקרים ועדים. עם זאת נציין, כי ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית, היא נלמדת ומופקים ממנה הלקחים הנדרשים". הבנתם? הכל בסדר, אנחנו בסדר, נפיק לקחים, לא נתייחס לתיק ספציפי ובוודאי שלא נאמר מה קורה עם חוקרים כושלים. במקרה הזה, הרמז ברור לחלוטין: לא תפול ארצה שערה משערות ראשם, והם יוכלו להמשיך לפגוע בנחקרים ובחקירות.

ראו את התמונה המובאת כאן, שצילמתי השבוע בתחנת הרכבת תל אביב מרכז. הרמז ברור, נכון? כאן יושב מנהל התחנה. אז זהו, שלא. רק אם תחפשו את מנהל התחנה יגידו לכם בקופות, שהוא יושב בין רציף 3 לרציף 4, בשני חדרים שמעל המפלס ושאינם מסומנים בדרך כלשהי' ושאליהם צריך לטפס במדרגות צרות - מה שכמובן הופך את הגישה לבלתי אפשרית לבעלי מוגבלויות. בשביל להגיע למנהל התחנה, צריך לרכוש כרטיס מעבר (זה שמשמש ברגיל לעבור לכיוון רמת גן), לרדת לרציפים ולחפש את שני החדרים שכאמור אין שום שילוט שמכוון אליהם. יתרה מזאת: גם כאשר מוצאים את אותם חדרים, לא כתוב עליהם שזהו משרדו של מנהל התחנה. עושה רושם שהרכבת לא ממש רוצה שלקוחות טרדניים – אתם יודעים, אלו שמשלמים את משכורתו של המנהל – יפריעו את מנוחתו.