סאגת הירש - וינוגרד והמפכ"לות

כעת ממנים לתפקיד המפקח הכללי של משטרת ישראל אדם שכשלונו מתועד בדוח של וועדה שבדומה לאותה פרה מניבת חלב ובועטת, בדלי החלב שהניבה. אין לי כלים לקבוע אם עדיף למשטרת ישראל למנות מנהל ממערכת אחרת על מינוי מנהל שצמח במשטרה. המשטרה עברה בשנים האחרונות טלטלה קשה כך שסביר שמינוי כזה הוא נכון. מה שלא נכון ולא סביר הוא למנות מנהל שנוי במחלוקת כאשר יש במדינה די והותר אנשים מוכשרים ומנוסים שלא סוחבים על גבם תיבות פנדורה ומתאימים לתפקיד הזה. הבחירה של השר ארדן בגל הירש היא בחירה בעייתית. הירש הוא אחד מתוך קבוצה לא גדולה של קצינים ובעלי תפקידים, מוכשרים או מוכשרים פחות שעננת מלחמת לבנון השנייה מרחפת מעל ראשם. מאות שעות שידור של יחצ"נות וכמות דומה של מאמרים מטעם לא ישנו את העובדה שמלחמת לבנון השנייה הייתה כישלון צבאי קולונסיאלי ואלו שניהלו אותה חולקים את אותו הכשלון ברמות שונות. שמעתי לא מעט בכירים בפועל ובדימוס שטוענים כי למלחמה הישגים מדיניים ניכרים. ייתכן. אך אין בהשגים אלה לרדד את עומק הכישלון הצבאי. מצביא שכשל לא יכול להתלות בהישג מדיני תוצאתי לכשלונו.כישלון הוא כישלון. לתא"ל גל הירש חלק בכישלון זה.

וועדת החקירה הממלכתית

את מלחמת לבנון השנייה צריך היה לחקור. את הצורך הזה ראה הציבור, "תחושה חזקה בציבור של שבר ושל אכזבה מתוצאות המלחמה", ובצורך הזה חשה הממשלה "רצון הממשלה,מערכת הביטחון וצה"ל להפיק לקחים" ולכן מונתה "וועדת חקירה ממלכתית". לראש הוועדה מונה השופט ד"ר אליהו וינוגרד ושאר החברים מנו את פרופ' רות גביזון, פרופ' יחזקאל דרור והאלופים במיל' חיים נדל ומנחם עינן. הרכב מכובד ביותר. חברי הוועדה ראו בעבודתם שליחות מהמעלה הראשונה. "ליקויים חמורים בהרבה רמות התגלו במלחמה שלא הייתה קיומית.חיוני שההלם הזה יביא אותנו לתקנם בטרם ניקרא לאתגר חמור יותר". הוועדה נגשה בדחילו ורחימו לעבודתה ולאחר הפתיח הפיוטי מהמקורות והפואטיקה המקומית צללו אל תוך סבך הראיות והעדויות והפיקו שני דוחות,החלקי אותו קראתי בעיון רב ואת המלא שמסווג "סודי ביותר" לא קראתי מטבע הדברים. הדוח הבלמ"סי משקף מלאכת מחשבת יסודית "דבר דבור על אופניו", החל מהפתיח שמסביר את מנדט הוועדה, היקף העבודה שהצריך התמקדות ב"נושאים הקריטיים" שצפו ועלו מניתוח העובדות והעדויות וכלה בשיטתיות של ניהול "תחקיר מבצעי" עד למסקנותיו הנחרצות והמלצותיו הסופיות שלא כללו מסקנות והמלצות אישיות. "לא רצינו כי תשומת הלב וכוחות התיקון יופנו בעיקר להטלת אחריות אישית שכן אנו סבורים כי חובת התיקון העיקרי חלה דווקא על הליקויים המערכתיים שהתגלו במלחמה". מה שלא נכתב ב"שער החמישי" של הדוח – ניתוח מסקנות והמלצות, נכתב במפורט בפרקים ובסעיפים של שערי הדוחות האחרים,כולל תובנות, מסקנות והמלצות. תפקודה של אוגדה-91, "אוגדת הגליל" ומפקדה תא"ל גל הירש נחקר אם כך בעדיפות שנקבעה לנושאים הקריטיים. תא"ל גל הירש עומד להתמנות למפכ"ל משטרת ישראל ולכן חשוב לדעת מיהו גל הירש, האם הוא המפקד הבעייתי שמשתקף מדוח וינוגרד או שמדובר בקצין מצטיין שנגרם לו עוול דרייפוס.

פרקי הדוח שעוסקים באוגדה-91

הנחלת שפת הפעלה שהוועדה ראתה בה גורם לבעיית שליטה והבנת פקודות - "שפת התבטאות "גבוהה" ובעיקר בלתי מוכרת לחלק גדול מהמפקדים שחלחלה לנהלים ופקודות". התעוררה בעיה משמעותית ביותר שכן נהלים ופקודות אמורות היו ליצור תשתית להבנה ולפעולה משותפת וזו לעיתים לא הייתה קיימת".(בעור 14 התייחסות הוועדה לשפת הפקודות של אוגדה 91 בקרב בנת ג'ביל). בסעיף 164 שדן בביצועים של אוגדה 91,נכתב: "מפקדת האוגדה פיתחה מערכת מושגים ושפה יחודית לה. היוזמות האלה התגלו כמגבלה במהלך המלחמה כאשר האוגדה הפעילה כוחות חוץ-אוגדתיים שלא התאמנו עימה בעבר ושלא היו מודעים לפיתוחים האלה. גם לא ניכר שהם הקנו יכולות משופרות לכוחות האוגדה עצמה". כלומר – יישום של רעיון מיותר ומזיק.

12.7.2006 אירוע החטיפה

באירוע נהרגו אלדד רגב ז"ל ואהוד גולדוואסר ז"ל מצוות ההמר שממנו נחטפו, סמ"ר אלכסיי קושינסקי ז"ל, סמ"ר יניב בר און ז"ל, סמ"ר שלומי ירמיהו ז"ל וסמ"ר גדי מוסייב ז"ל מצוות הטנק וסמ"ר וסמל נמרוד כהן מכוח החילוץ. בחקר האירוע התבססה הוועדה על תחקירים מוקדמים שבוצעו ע"י פיקוד הצפון ועל צוות תחקיר מטכ"לי בראשות האלוף (במיל') דורון אלמוג. איום החטיפה הוגדר באוגדה 91 כאיום החשוב ביותר בגזרה וההערכות אליו הייתה אמורה להיות ליבת הפעילות של היחידות ברמות השונות". למרות כל אלה ומצב "הכוננות המוגבר" התרחש האירוע - והתגובה עליו לא הייתה מבוססת על הערכות מוקדמת מתאימה". דפוס הפעולה היה סיורים ספוראדיים לאורך גדר הגבול וגישה ל"נקודות רגישות" בשקול דעת של "המפקד המקומי". "הפקודה הצה"לית למקרה של חטיפה בגבול לבנון התמקדה בפגיעה בחוטפים ובניסיון לשבש את תהליך החטיפה", כלומר – נוהל חניבעל. גם מפקד אוגדה 91,תא"ל גל הירש היה מודע לסיכוני החטיפה ו"למשמעויות המפליגות" ל אירוע כזה ואכן יזם תפישה מבצעית מעודכנת לאיום חטיפה שאושרה ע"י אלוף הפיקוד. הפקודה של הירש הייתה טובה אך בפועל "מרכיבי הפקודה והתובנות שעמדו מאחוריה לא מומשו ברובם בשטח.."(סעיף 21).ולמה? כי לא היה קיים סד"כ זמין לביצועו. פקודות היו,קודקודים היו, חיילים לא היו וכן, הפלא ופלא -"מתוך הערכה כי בציר המילוט היו קיימים מלכודים ומטענים"(ניסים ונפלאות) ולכן התגובה נעשת לאחר 45 דקות באמצעות טנק שהוטל למשימת התאבדות וגבה את צוותו במניין הרוגי האירוע,פעולה אותה מצאה הוועדה כ"החלטה חשובה שיצרה שרשרת של פעולות שתרמו משמעותית לצורה בה התפתחה המלחמה"... - את הקביעה הנ"ל אודה שלא הצלחתי להבין – לחברי הוועדה פתרונים. כך או אחרת הוועדה מסכמת את האירוע כדלקמן: "במבחן התוצאה הווה אירוע החטיפה כשל מבצעי צה"לי של הפיקוד ושל האוגדה". לגבי ניהול הקרב בבנת ג'ביל שהוגדר ע"י הוועדה כ"קרב העיקרי של אוגדה-91" (סעיף 157), נכתב בדוח הוועדה בפרק "נהול המלחמה" לגבי הביצועיים של האוגדה בסעיף 137: "הפשיטה שהחלה ב 23 ליולי ונועדה ל 48 שעות הסתבכה, התארכה ולא הביאה לתוצאת המקוות". בפועל ארכה הלחימה שבוע ימים במקום 48 שעות כמתוכנן ולמרות הצהרתו של האוגדונר בתקשורת "בנת ג'ביל בידנו" – המצב בשטח היה רחוק מכך כרחוק מזרח מהמערב.

לסיכום

על-פי קביעת וועדת החקירה הממלכתית, הפעלת הכוח המוגדר אוגדה 91 נחל כישלון חרוץ ביעדיו המרכזיים. ההכאה על "חטא" - במהלך השנה האחרונה החלו פרסומים כי השופט וינוגרד, יו"ר וועדת החקירה, "מכה על חטא" על העוול שנגרם לתא"ל הירש כשהודח על-רקע ממצאי הוועדה בראשותו. במכתב ששלח וינוגרד לרמטכ"ל ד'אז רא"ל בני גנץ כתב: "נקפני מצפוני כי לא יכולנו, כפי שהתכוונו, לכלול בדוח הוועדה המלצה חמה לכך שצה"ל יציע לגל הירש לחזור ולשרת בשורותיו כאיש קבע. אז חשבנו כי ראוי היה כי כך יקרה ועדיין אני בדעה כי חבל שהדבר לא נעשה עד כה"(??). וינוגרד גם נפגש עם גנץ והביע תקווה שישמע על חזרתו של גל לשרות "אחרי השנים הקשות שעבר ועובר מאז שנאלץ לפרוש". גם השופט לשעבר מישאל חשין שהקשר שלו לדוח וועדת החקירה אינו ברור מצא לנכון לסנגר על הירש ובראיון לגל"צ הכריז כי "מה שקרה כאן, זה היה נעלה מבינתי. לכן רקמתי את עצמי כדי לעזור לאיש שנעשה לו עוול. התמזל מזלי להכיר אדם ערכי שמעטים כמוהו אני הכרתי". מדוע זה נעלה מבינתו סתם השופט ולא פרש. "לא לימדתי עטי לכתוב אלא דברי-משפט, ואולם זו הפעם אמרתי אחרוג ממנהגי ולו מפאת עוצמת העוול שראו עיניי ואוזניי שמעו" התפייט השופט-המשורר. יפה הפואמה אך ריקה מכל משמעות מציאותית ומעשית.

ערכה של ועדת חקירה ממלכתית במדינת היהודים

• איפה נשמע כדבר הזה שיו"ר הוועדה וחבר בה שחתומים על דוח ממלכתי אותו כתבו במו ידיהם, יוצאים לפתע בהצהרות שנעשה עוול למי מנבדקי הדוח?

• מדוע לא נשמע קולם של אנשי הצבא שבוועדה על "היציאה" המוזרה של היו"ר שלהם?

• מהיכן פרץ האמוציות השופע כמעניין המתגבר ומאפיל על נתוני חקירת עומק חתומה?

• איך אפשר להתייחס ברצינות לאנשים שחורצים גורלות וחוזרים בהם בהבל פה?

• במו ידיהם או לשונם גרמו נכבדי המשפט לזילות קשה של מוסד "וועדת חקירה ממלכתית" על ההשלכות הרבות והקשות של הזילות הזאת.

אפילוג

כעת ממנים לתפקיד המפקח הכללי של משטרת ישראל אדם שכשלונו מתועד בדוח של וועדה שדומה לאותה פרה מניבת חלב ובועטת בדלי החלב שהניבה. לא אכלתי עם הירש מאותו המסטינג וההיכרות שלי עימו היא ממה שמשתקף מדוח הוועדה ומחקרים אחרים שעסקו במלחמת לבנון-2. אני גם לא בקיא בעיסוקיו של הירש בתחום העסקי. קראתי כמו כולם פרסומים שונים בנושא. בכל מקרה מדובר באדם השנוי במחלוקת במובן המילולי הבסיסי של הביטוי. אין לי גם כלים לקבוע אם עדיף למשטרת ישראל למנות מנהל ממערכת אחרת על מינוי מנהל שצמח במשטרה. המשטרה עברה בשנים האחרונות טלטלה קשה כך שסביר שמינוי כזה הוא נכון. מה שלא נכון ולא סביר הוא למנות מנהל ששנוי במחלוקת כאשר יש במדינה די והותר אנשים מוכשרים ומנוסים שלא סוחבים על גבם תיבות פנדורה ומתאימים לתפקיד הזה. נראה שהשר ארדן קיבל החלטה לא נבונה וחבל.