ערבים מצד אחד ויהודים מהצד האחר

המושב הראשון של הכנסת העשרים סיפק כיסוי תקשורתי נרחב על הצד המכוער של החיים הפוליטיים. אך כמה חבל שזרקורי התקשורת הופנו בעוצמה רבה אל הצהוב והבוטה, ואם היה גס רוח ואלים מילולית הוא קיבל מנות עודפות של תשומת לב תקשורתית. הצטערתי, שהתקשורת התעלמה לחלוטין מיוזמה שקטה בשלהי המושב הראשון של הכנסת העשרים, שיזמה חברת כנסת חדשה, העונה לשם קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני במסגרת שדולה שהקימה למען שימור וטיפוח מורשת תרבות יהודי ארצות ערב והאסלם. קסניה סבטלובה ילידת ברית המועצות לשעבר הדוברת גם ערבית רהוטה. במסגרת עבודתה העיתונאית טרם בחירתה לכנסת ביקרה במוקדי התרחשויות פוליטיות סוערות בכיכר תחריר בקהיר. הצפינה לעירק הבוערת והדרימה לתימן החרוכה בעימותי דמים אימתניים. סיקרה תוך ראייה במרחבי המזרח התיכון את פעולות האימה של טליבאןודאעש. אותה קסניה סבטלובה, שראתה מקרוב בשנים האחרונות את העולם הערבי במוקדי אש והרג, במוקדי טבח וקטל הצליחה בעבודה פרלמנטרית צנועה ושקטה להקים שדולה לשימור וטיפוח מורשת תרבות יהודי ארצות ערב והאיסלאם, בה שותפים חברי כנסת מכל המפלגות. באותו יום, שכל כלי התקשורת פסחו על דיוני השדולה שיזמה קסניה סבטלובה, ניתן מקום מכובד לצעקנות בוטה וגסת רוח של אורן חזן בכל נושא, כשהוא מתרוצץ מפרובקציה אחת לזו שאחריה. אני מוצא לנכון לפרוע חוב צנוע ומאוחר לדיון חשוב שהתקיים בכנסת ישראל. חבל שלא זכה לקבל ביטוי הולם בסדר היום הציבורי שלנו. מפרוטוקול הדיונים שהגיע לידי שבתה אותי במיוחד הופעתו בוועדה של חבר הכנסת עודה איימן (חד"ש), שבפתח דבריו הדגיש "מדברים הרבה על חשיבותה של תרבות פלורליסטית, ולצערי, מדברים יותר מדי על ערבים מצד אחד ויהודים מהצד האחר". עודה איימן ביקש בִּמְקום לדבר על הפרדה לראות בתרבות של יהודים ילידי ארצות ערב את "המפתח לאפשרות אחרת, מדוע שלא נדבר על תרבות יהודית וערבית משולבת, משותפת. הרי התרבות של יהודי הארצות הערביות הייתה לא רק תרבות קהילתית ומסורתית של הקהילות המיוחדות הללו, אלא גם חלק מתרבותו של העולם הערבי כולו". פעם ראשונה בדיוני הכנסת קם חבר כנסת ערבי ומצטט בהרחבה באמפתיה ובאהבה רבה משירי המשורר היהודי שמואל בן עדיה, שהיה משורר חשוב ומשפיע טרם לידתו של הנביא מוחמד. מנבכי היסטוריה רחוקה הפליג עודה איימן בציטוטים משירי זמרים יהודים, כמו לילה מוראד ממצרים, האחים דאוד וסאלח אלכוויתי מבגדד וזוהרה אלפסיה ממרוקו. המסקנה של עודה היימן "יהודים היו נטועים עמוק במורשת התרבות הערבית והיא הייתה נטועה בהם". חבל שהתקשורת שלנו פסחה על דיוני וועדה, בה חבר כנסת ערבי קורא משיריו של גדול הפיטנים במרוקו האורג עולם של שלום במקום עולם הורג וקוטל - "שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים, יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִִּים, וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה". חבר הכנסת עודה איימן הביע את כאבו על כך ש"מדינת ישראל מנעה את העושר התרבותי הזה מספרי הלימוד", והוא מוסיף וכואב את העובדה הבלתי מובנת "כי אסור היה להעלות על הדעת בישראל, שיהודים וערבים יכולים לשאוב מאותה תרבות משותפת". אני מייחל לכך, שכל השותפים לדיונים מכל המפלגות ימנפו למקום טוב את משאלתו של עודה היימן "שלמעננו, למען העתיד שלנו, להעלות על נס את התרבויות הנשכחות הללו, שהיה בהן עושר גדול שרובו אבד". אני מייחל לכך, שימנפו למקום טוב את מה שעודה היימן מציין "כי יש יוזמות חדשות לחפש חיבורים שכמעט נעלמו. מרגש לשמוע את התזמורת האנדלוסית, בה מנגנים יחד נגנים יהודים וערבים ומכעיס, שהיא צריכה להתחנן כל פעם מחדש לתקצוב ראוי, כפי שמקבלות התזמורות המערביות הקלאסיות". אי-אפשר, שלא להתייחס בכבוד לדבריו של עודה שמרגש אותו "לפגוש צעירים יהודים יוצאי המזרח החוזרים למורשת סביהם ולומדים מחדש את השפה הערבית, לא למטרת דע את האויב, אלא להכיר את עצמם, את מורשתם, ודרכה מחפשים חיבורים של פיוס וחיים משותפים". חבל שהתקשורת שלנו פסחה על דיון כה חשוב שהתקיים בכנסת ישראל, בו הובעה משאלה משותפת של חברת כנסת יהודיה, קסניהסבטלובה, וחבר כנסת ערבי, עודה איימן,"כי אם אנחנו שואפים לעתיד של קיום משותף, הגיע הזמן לתת לתרבות לפורר את החומות במקום להגביה אותן".