טוסקנה של עופרה ובית אל

אי-אפשר שלא להיות אמפתי למאווייה של העיתונאית יפעת ארליך, תושבת עפרה, שמבקשת לבנות את חייה, את ביתה, במקום שכולו נוף עוצר נשימה וחובק בחובו סיפור היסטורי של הוויה לאומית. אי-אפשר שלא להיות אמפתי לחבריה שמבקשים לבנות את חייהם ולגדל את ילדיהם בבית אל על אותן אבנים, עליהן רקם יעקב את חלומו ומסביבו עד היום משוטטיםנופים משכרים. אי-אפשר שלא להיות אמפתי לעולמה של העיתונאית, שהעלתה במאמר בידיעות אחרונות קווים אופייניים למקום מגוריה, לפיו "אני חיה בטוסקנה. ההרים מסביב אומרים שלוה, הכורמים עולצים, עצי הזית קורצים והאוויר הנקי משכר". אי-אפשר להתווכח עם אוויר הרים צלול כיין, אוויר ונוף משכרים, הם נוכחים במרחב העוטף את מקום מגוריה של יפעת ארליך, אך גם היא מודה, שהמציאות של טוסקנה "היא אשליה" לנוכח מפגש מכאיב עם "סכינים נשלפות, בקבוקים בוערים ואבנים מתעופפות". אך היא אינה נרתעת ומתעקשת "להיאחז באשליית טוסקנה". מתוך אותה אמפתיה ליפעת, אני כואב שהיא מתעלמת מדוגמה פעוטה, ממש פעוטה המתרחשת בימים אלו, גם לא עלתה לדיון בסדר היום הציבורי - האסון שפוקד קהילה גדולה, שחיה בשטחי C, בשולי אותה טוסקנה והנוף המשכר. בשולי אותו נוף חיה אוכלוסייה של בדואים, שמשנת 1967 לא ניתנו להם היתרים להרחיב סככות וצריפונים, בהם הם גרים למרות שהאוכלוסייה הוכפלה ואף יותר מאז 1967. בימים אלו עשרות רבות של צריפוני פח דלים וסככות רבות נהרסים בשם העדר תוכניות מתאר והכל בשם מגמה ברורה לדחוק אותם משטי, לנקות אותם מלב הנוף עוצר הנשימה רק שיעברו מרצונם לשטחי A ו-B. כי שטח C מתוכנן להסתפח למדינת ישראל. אני מצר על כך שיפעת ארליך, לדבריה, נואשת מלמצוא מזור לכאביה, כשהיא משוטטת באתרי האינטרנט של נפתלי בנט ואיילת שקד,ומה שהיא מגלה שם זה רפיון מוחלט. אין היא מוצאת שם יד חזקה, שהיא מבקשת כלפי האחראים ל"סכינים נשלפות, בקבוקים בוערים ואבנים מתעופפות". לא צריך קורס בהבנת הנקרא, כדי להביע שאט נפש ממסקנה מרחיקת לכת של יפעת ארליך לקחת את החוק לידיים אל מול מה שהיא רואה כחידלון של ממשלת ישראל כש"מוחמדעלאןהצליח לסובב על הקיבה הריקה שלו מדינה שלמה" . זו התבטאות מתנשאת יהירה ובוטה, המעליבה את השפה העברית ואת ארון הספרים היהודי. יפעת, כואב לי, שחלום טוסקנה שלך מתנפץ. חלום טוסקנה שלך מתנפץ כי מתחזקת בישראל מגמת ההתעלמות, שעל אותה כברת ארץ חיים שני עמים, הנושמים מאוויים לאומיים. וכל עוד האחד רואה את השני כרסיס בישבן שיש לסבול אותו, לא ימתינו ימים טובים לטוסקנה.