כשאתה מקבל שירותי אמבולנס, מד"א גובה ממך על זה כסף. כשאתה מתקשר ומזמין אמבולנס, למד"א יש אינטרס שהאמבולנס יגיע אליך. אבל כשמגיעה אליך ניידת המשטרה לא רואה מזה אפילו שקל אחד נוסף. כשאתה מתקשר להזמין ניידת, איזה אינטרס בדיוק יגרום לשוטר שבטלפון שלא לעשות כמיטב יכולתו כדי לדחות אותך?
כולם יודעים שלהזמין אמבולנס זה עולה כסף. כולם יודעים שלהזמין כבאית זה עולה כסף. ובכל זאת כשבאמת צריך מזמינים. אם גם להזמין ניידת יעלה כסף (וכמו בהזמנת פיצה, תשלום מלא רק אם היא מגיעה בזמן...) ואם תחנות משטרה תתנהלנה, ממש כמו למשל בתי חולים או בתי ספר, כיחידה כלכלית חצי אוטונומית, עם בונוסים למפקד על ניהול כספי תקין, הרי כמו אמבולנס, או כבאית, גם ניידת שתוזמן תגיע תמיד, וגם תגיע, באמת, הכי מהר שאפשר.
אבל "לשלוח ניידת" זה רק חלק קטן מעבודת המשטרה. הנה בשנה האחרונה הגשנו אנחנו, משפחת גל, שתי תלונות למשטרה על גניבות. הראשונה הייתה בשל גניבת ארנק ובו (גם) כארבעת אלפים שקלים במזומן, מהתיק של אשתי שהיה תלוי על עגלת הסופרמרקט שלה בעת שערכה קניות. היא התלוננה במקום ולמחרת הגניבה נקראה אל מנהל הסופר שהראה לה במצלמת האבטחה הן את מעשה הגניבה והן, בבירור מוחלט, את פניו של הגנב. משם היא נגשה, מלאת תקווה, והגישה תלונה למשטרה. והמשטרה רשמה ואף קיבלה מהמרכול את צילומי הווידאו של מצלמת האבטחה. אני מניח שמיותר לספר לכם מה קרה בהמשך. כלום. פשוט כלום (לאלף איש סיפרתי ושמעתי אלף סיפורים שגם להם קרה בדיוק אותו הדבר...). כשניגשה לשאול מה התקדם אמרו לה: "קראנו לך? לא! אז למה באת"? וכשלושה חודשים אחרי זה קיבלה בדואר הודעה שהתיק נסגר בשל "עבריין לא נודע".
להכניס למגירה כי באמת. מישהו יכול לחשוב על סיבה מדוע שוטר יטרח לטפל בתיק הזה אם הוא יכול שלא לטפל? להחליט לפחות להתבונן בווידאו ולעלעל באלבומי הפושעים המתגוררים באזור כפר סבא, בהנחה שאל מחשבי המשטרה בישראל טרם הגיע החידוש הנפלא והמופלא שיש היום אוטומטית לכל בעל פייסבוק ושנקרא "תוכנת זיהוי פנים"? ("תיוג אוטומטי"...)
אבל למה לטרוח אם אפשר שלא? ואם אני, לו אני השוטר, הייתי כן טורח, ומוצא מיהו הגנב, מה הייתי מקבל מהצוות שהייתי שולח לעצור אותו חוץ מקללות? ואחר כך גם קללות של החוקר ושל התובע שסתם עשיתי להם עבודה - למה? איזה טוב ייצא לי אם אתפוש יוזמה ואטרח? איזו סיבה יכולה להיות לי, לו אני השוטר, שלא פשוט להניח את התלונה עם קבלתה במגירה, עם כל האחרות שהתקבלו באותו יום, ולהוציא אותן משם רק בבוא היום לשלוח את הודעות "התיק נסגר בשל עבריין לא נודע"?
אני התבדחתי. בפני אשתי. וגם בפני כל אלף האחרים שסיפרתי להם. "מה היה קורה", תהיתי, "לו כשביקש ממך השוטר תעודת זהות, היית מושיטה לו אותה כשבתוכה, "בטעות", מקופל שטר של מאתיים שקל? אולי אז הטיפול בתלונתך היה אחר"?
לא שווה כסף אבל צחוק בצד. בארנק שנגנב היו 4,000 שקל. מה היה קורה לו קבע המחוקק בחוק שכאשר המשטרה מוצאת רכוש גנוב 25% ממנו נשארים כ"שכר טירחה" במישטרה, ושחצי משכר הטירחה הזה מצטרף לתקציב התחנה, והחצי האחר מתחלק כבונוס בין אותם השוטרים שנטלו חלק בחקירה ובתפישה? לשוטר פשוט זה יכול להיות עוד שלושת אלפים או ארבעת אלפים שקלים בחודש למשכורת אם, בניגוד להיום, הוא באמת יעבוד, ועדיין אשתי הייתה מקבלת לפחות 3,000 שקל (ואת כרטיסי האשראי ואת תעודת הזהות ואת התמונות של הילדים ...) בחזרה?
"מה שלא עולה כסף לא שווה כסף", אמר המשורר. ואולי מפני שבניגוד למד"א ולמכבי האש מי שצורך (מבקש לצרוך...) שירותים מן המשטרה איננו משלם לה, לשוטר בעצם אין שום אינטרס לעבוד, וכך, בעצם, לאזרח הקטן מן השורה הנזקק היום לשירותיה של המשטרה, כמעט היינו הך היה לו אילו השוטרים בתחנה היו כולם רק שוטרי דמה שטוחים מקרטון.
אז לנו, הציבור, אין שום דרך לוודא שהמפכ"ל הבא לא יהיה גם הוא, לכאורה, רק בובתם של מושחתים שכל מבוקשם הוא שהמשטרה תעשה כמה שפחות, שתמשיך לכאורה לתת להם ולאנשי שלומם ולתורמיהם ולמחנותיהם האלקטוראליים יד לגמרי לגמרי לגמרי חופשית, אבל יש דרך לוודא, באמצעות שינוי החקיקה, שלשוטר הקטן כן תהיה מוטיבציה לתת לנו, האזרחים הפשוטים, את שירותי השיטור שלהם אנחנו זקוקים. קביעה בחוק כי תחנות משטרה תהיינה יחידות כלכליות אוטונומיות למחצה. כי שימוש בשירותי המשטרה יהיה בתשלום וכי התשלום יותנה בעמידה של נותן השירות, המשטרה, בקריטריונים של זמנים ושביעות רצון, וכי בפיענוח של עבירות רכוש חלק קבוע מהרכוש הגנוב שייתפש יושאר בידי התחנה כ"שכר טירחתה", וחלק מתוך זה יחולק כבונוסים לאותם שוטרים שנטלו חלק באותו פיענוח ובאותה תפישה.
יהיה אשר יהיה המפכ"ל הבא. השינוי הזה בחוק יגרום לכך שלפחות לאזרח הקטן במדינת ישראל, השוטר מן השורה יתחיל לראות בו לקוח, וישוב לתת לו שירות.
